נתניהו עולה להתקפה יורי גנקין 

נתניהו עולה להתקפה יורי גנקין

אחת הקלישאות השגורות ביותר בפיהם של כל חובבי הספורט גורסת כי ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה. בנימין נתניהו הפנים היטב את הקלישאה השחוקה ופעל – החלטתו לצאת דווקא השבוע בהכרזה פומבית בעניין שחרורו של פולארד מבטאת את רצונו של נתניהו להפעיל מכבש לחצים על הנשיא האמריקאי ולנצל את חולשתו הפוליטית, ותוך כדי כך, להסיט את תשומת הלב מהמשא ומתן המדיני שקפא על שמריו.

אינני מטיל ספק במחויבותו המוסרית של ראש הממשלה לשחרורו של פולארד אך ללא כל קשר לפתק אותו שלשלנו לקלפי בבחירות האחרונות – קשה לערער על העובדה כי בנימין נתניהו הוא פוליטיקאי ממולח ומנוסה. פוליטיקאי במעמדו וברמתו לא היה מצהיר בריש גלי על כוונתו "לפעול ככל יכולתו" למען פולארד, תוך יצירת ציפייה בקרב הציבור הישראלי, וזאת מבלי שייקח בחשבון שני תרחישים פוליטיים, שעל אף היותם סותרים, עשויים כל אחד ואחד מהם להיטיב עימו:

התרחיש הראשון מתאר מצב בו נתניהו מגיש לאובמה בקשה פורמלית לשחרורו של המרגל הישראלי הכלוא, ואילו הנשיא האמריקאי נענה לבקשתו של ראש הממשלה כמחווה של רצון טוב לישראל.  מחווה שכזו עשוייה לשפר משמעותית את תדמיתו של אובמה בישראל ואף להניע מחדש את המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים, וזאת משום האמון הגדול שיווצר בין היתר בין שני המנהיגים. אחרי שגם נשיאים אמריקאים  אחרים שהיו לתומכים גדולים של ישראל–קלינטון ובוש הבן בראשם - לא שלחו את פולארד לחופשי – שחרורו על ידי אובמה עשוי לסייע רבות הן לנתניהו שיוצג כמנהיג האולטימטיבי והן לאזרח האמריקאי מספר אחת – המתגורר בבית הלבן.

התרחיש השני גורס כי נתניהו יוצא לקרב אבוד מראש שלא יוביל בעתיד הנראה לעין לשחרורו של פולארד אך יביך את אובמה ויוסיף שמן למדורה הבוערת ממילא בינו לבין אובמה, וחשוב מכך, בינו לבין המחנה הרפובליקאי. תזמון הדיבורים על הגשת הבקשה, גם כן אינו מקרי, לאור העובדה כי עוד כשבועיים ייתכנס בוושינגטון לראשונה הקונגרס הרפובליקאי החדש בוושינגטון.

בחירות האמצע לקונגרס האמריקאי, שנערכו לפני כחודש וחצי סימנו את שיאה של הירידה במעמדו הפוליטי של אובמה, שאף לא התקשה להודות בכך שהמחנה הדמוקרטי בראשותו ספג תבוסה מרה. נתניהו שמבין לאן נושבת הרוח בשבועות האחרונים, עשוי לעשות עכשיו שימוש בקלף של פולארד ולהיות מוכן לסירוב על מנת לתת לרפובליקאים תחמושת נוספת שבאמצעותה הם יוכלו לנגח את אובמה בחודשים הקרובים.

בעבר, נידונה סוגיית שחרורו של פולארד בפורומים סגורים ובשיחות הכנה בין צוותי הבית הלבן לבין אלו של משרד ראש הממשלה. הבכירים מירושלים העלו את הבקשה אך ידעו מראש כי זו תיתקל בסירוב אבסולוטי. פניייה רשמית של בנימין נתניהו עם זאת, תאלץ את אובמה, באם ירצה בכך, לסרב באופן פומבי לבקשה, שתנומק הן בנסיבות הומינטריות והן באלו המשפטיות (מצבו הבריאותי הרעוע של פולארד מחד והטענה העובדתית לפיה פולארד ריצה עד כה יותר שנות מאסר מאשר כל מרגל אחר שפעל בשירותה של מדינה ידידותית מאידך). 

לאור העובדה כי הקמפיין לשחרורו של פולארד כבר מזמן אינו מנת חלקם הבלעדית של המחנה הרפובליקני – הרי שסירוב פומבי לבקשתו של  שאובמה עלול לעלות לו גם בלא מעט קולות של המחנה הדמוקרטי.

כך או כך אומר לעצמו נתניהו – הרווחתי. צודק.