וריקוצלה תוארה לראשונה בספרות הרפואית על ידי המדען והרופא היווני צלסוס כבר במאה הראשונה לספירה. בחלוף 2000 שנה נדמה כי בד בבד עם הרחבת הידע המדעי על הנושא , גובר הבלבול בדבר הרלבנטיות שלה לפריון הגבר, והיבטים לא מעטים עדיין שינויים במחלוקת. ריבוי התיאוריות הקשורות לוריקוצלה מרמז על הבנתנו החלקית , ועל האפשרות הסבירה שהיא מרובת גורמים. עדות נסיבתית משמעותית לקשר הסיבתי שבין וריקוצלה להפרעת פריון הבדלי השכיחויות בקבוצות שונות : 15 אחוז באוכלוסיה הכללי ו35 אחוז בקרב גברים שלוקים בהפרעת פוריות ראשונית , 80 אחוז במקרים של הפרעת פוריות שניונית. אבל קיים עדיין פער רב בין עדות נסיבתית זו לבין הבנתנו כיצר הוריקוצלה גורמת להפרעה בייצור הזרע. אבחנת וריקוצלה הינה אבחנה קלינית שמבוססת לרוב על בדיקה גופנית בלבד , כאשר הגבר במצב של עמיד . באופן שרירותי נקבעה חלוקה ל3 דרגות. למרות הבעייתיות בצורת אבחנה זו נמצא כי אין צורך בבדיקות הדמיה כאולטרא סאונד היכול למצוא וריקוצלה מתחת ליכולת האבחנה של הבודק , אבל חסר משמעות פרקטיות. בגלל שלא קיימים מחקרים טובים שהוכיחו כי תירון וריקוצלה תת קליני משפר בצורה משמעותית פרמטרים שונים בבדיקת הזרע או את שיעור ההריונות, הגישה המקובלת היא שאין לנתח מצב זה ובגלל זה אין מקום לשימוש רוטיני בהדמיה לאבחנה. מומלץ להשתמש בעל קול משולב בדופלר להוכחת או שלילת וריקוצלה רק כאשר יש קושי בבדיקה הגופנית למשל כאשר שק האשכים מכווץ או בעל עור מעובה לאחר ניתוח בשק האשכים , בנוכחות הידרוצלה או בהשמנת יתר. לעתים עולה השאלה האם קיים עיתוי מועדף לנתח וריקוצלה. מחד הניתוח לא מוגדר כ"דחוף" . מאידך נהוג כיום לראות את הוריקוצלה כבעל פוטנציאל לפגיעה מתמשכת , ובמקרים המצדיקים ניתוח , אין טעם לדחותו למועד בו הריון יהיה "אקטואלי". צריך להבין שאבחנת וריקוצלה לכשעצמה איננה הצדקה לטיפול משום שהממצא קיים אצל כ-15% מהגברים וברובם כנראה חסר משמעות קלינית כאשר מדובר בממצא אקראי ללא התוויה לטיפול והגישה המומלצת הינה מעקב בלבד וביצוע בדיקת זרע אחת לשנה-שנתיים במטרה לאבחן בזמן את מיעוט הגברים שיזדקקו.
