מה המחיר של שקט? נסו למצוא דרכים להקביל את זה למשהו הגיוני: אתם חוזרים הביתה אחרי יום מתיש במיוחד בעבודה, אתם מתרחצים, מכינים לעצמכם משהו מהיר לאכול ומתיישבים מול הטלוויזיה כאשר כל מה שאתם רוצים שיקרה הוא כלום, ממש שום דבר. אבל זה לא רק אתם והאוכל והשדרן שממול, זהו גם הצפצוף של נהג עצבני מהצומת לא רחוק, אלו האורות של שלט הניאונים מהמכולת למטה ובכלל, נראה כאילו כל הרעשים והאורות של הבחוץ מתעקשים להכנס אל הבפנים של הסלון שלך, כמו אורחים לא קרואים בזמן לא נוח במיוחד. אז סוגרים את התריסולים האלה מהפלסטיק שתמיד נשברים, מגיפים את הוילון ומקווים שעכשיו תבוא מנוחה ליגע אך אפס, אתם מגלים שאלא אם תגבירו את הקול והבהירות של הטלוויזיה אין לכם שום זיכוי להתרכז באמת במה שקורה על המסך הקטן. וזה מעצבן, בייחוד כי אם היו לכם תריסים חשמליים הכל היה נראה (ונשמע) אחרת.
דמיינו לכם את אותו תסריט האימים שלעיל' אך שלפני שמגיע בכלל הקטע של האימיים, ממש רגע אחרי שהתיישבתם בספה, לקחתם ליד שלט קטן ולחצתם עליו. בגלילה שקטה מטה תריסי האלומיניום ירדו על החלון ואטמו אותו מפני רעש או אור, אתם יכולים להירגע עכשיו ולהרגיש כמו מינימום בהקרנה פרטית בבית קולנוע. כמובן שלאותו שלט יש פונקציות משתנות, כמו פונקצית הבוקר (קמים, לוחצים על השלט והתריסים נגללים מעלה ונותנים לבוקר להכנס לתוך החדש ולהעיר אתכם ואפשר לכוונן את המרווחים כך שתכנס כמות מסוימת של אור דרך החרכים המנוקבים. מה שנחמד זה שכל החידוש הטכנולוגי הנחמד הזה לא היה מתרחש ללא ההתקדמות המשמעותית בתחום האלומיניום. מסתבר שאלומיניום הולך ותופס את מקומו כחומר הכי יעיל במבחר תעשיות, גם כאלו שלא הייתם חושבים עליהם מייד.
דוגמה לכך היא כל אותם סגירות חורף עבור מסעדות ובתי קפה שמעוניינים עדיין לשמר את מקומות הישיבה "בחוץ" על המדרכה, אבל לא מעוניינים שהאורחים שלהם יירטבו בגשם או יקפאו ברוח הקירה של לילות תל אביב. אז בעבר היה נהוג לבנות מן סככות ולקוות לטוב, היום ממש אפשר לסגור את כל החלק החיצוני שהוקצה לבית הקפה מטעם העירייה במעין אקווריום של זכוכית עם מסגרת אלומיניום שמותקנת במקום במהירות, מחזיקה מעמד בכל תנאי מזג האויר וניתנת לפירוק ללא ציוד מיוחד או ידע מתקדם בתחום (ואפילו קל לאכסן את סגירת החורף הזו במחסן של בית הקפה כיוון שאינה תופסת מרחב גדול). ההמצאה הזו, של התקנת "קירות זכוכית" טרומיים/ זמניים שיכולים לספוג רוחות ולשמור על אטימות, היא נגזרת של שיטת "בנייה קלה" שעיקרה: הכנת החלקים (להלן פרופילי האלומיניום) בסדנה לפי מידות שנלקחו באתר, הובלת החלקים למקום והתקנתם במהירות ובעלות נמוכה עם הבטחה לבידוד אקוסטי ותרמי.
בשיטה זו ניתן גם לבצע סגירות מרפסת, הוספת חדר נוסף למבנה קיים, בניית מחסן על הגג או בכלל: כל תוספות הבנייה שלא מחייבות שימוש במלט, לבנים, קבלן ועובדיי בניין שמרעישים, מלכלכים ובעיקר עולים לא מעט כסף, עצבים וזמן. התכונות הייחודיות של האלומיניום הפכו אותו לחביב על כל מי שעוסק באדריכלות בניין כמו משרדי ארכיטקטים ומעצבי פנים/ מהנדסי בניין. האלומיניום אינו מחליד ואינו מתלקח (ולכן שמיש לייצור ארונות חשמל), הוא חזק מאוד למרות שהוא קל משקל (ולכן ניתן לייצר ממנו סורגים נגללים!) והוא נחשב חומר יקר כיוון שהוא מתמחזר בקלות (כל פחיות השתייה עשויות מאלומיניום) והוא אינו רעיל או מסוכן לשימוש (וכבר ישנם תרופות לשימוש פנימי המשתמשות במרכיבי אלומיניום). מסיבות אלו חלונות אלומיניום הפכו לסטנדרט היחיד שניתן למצוא כיום בכל מה שקשור למסגריות, זגגים ובעלי מקצוע העוסקים בעיצובים לחלון (כמו פרזול סורגים). כלומר: היום לא ניתן להשיג (כי אין סיבה בעצם) חלון שהמסגרת שלו לא תהיה מאלומיניום.
אבל לא דיי בכך, הרי שהאלומיניום והחלונות הפכו לחברים כל כך טובים שכבר בא הראש היהודי והמציא לנו פטנטים. את התריסים החשמליים הזכרנו כשילוב מנצח ויוקרתי (ואין טוב יותר מתריס חשמלי נגלל בשביל להרגיש כמו באמריקה!) אבל האם סיפרנו שהתריסים הללו עשויים משלבי אלומיניום? החלל שבתוך השלבים ימולא בקצף מבודד שיאפשר ל"כנפיים" לא רק להיות קלים (ומכאן למנוע בעיות אפשריות במנגנון המנוע של התריס) אלא גם יפים (בצביעת טקסטורת דמויי עץ לדוגמה). אבל גם החלון עצמו לא חייב להיות בדיוק מה שאתם רגילים: חלק אחד אחיד של זכוכית עם מסגרת אלומיניום שצריך למשוך הצידה בשביל לפתוח את החלון. עיצוב חלונות בסגנון פרופיל בלגי הוא הדבר הבא והבשורה שהוא מביא היא חלוקה של החלון לכמה חלקים, בצורה אומנותית, לאוו דווקא סימטרית ובעיקר מרשימה. ישנם חלקים קבועים שלא נפתחים וישנם חלקים בחלון שנפתחים בצורות שונות, מה שגם מאפשר לנקות את החלון בקלות ולאפשר שיטות אוורור שונות מאותו החלון. חפשו באינטרנט גלריות של פרופילים בלגיים (כמובן, עם איזה תריסון חשמלי קטן לקינוח הדבש).
משה תבור
