תרפיה 

התחיל בסיפור: פגשתי חבר, ראיתי שהוא "על הפנים" ללא מצב רוח, וממורמר בקשתי לדבר איתו ושאלתי אותו מה קרה למה אתה מרגיש לא טוב ענה לי כי הוא כל הזמן עובד הולך הביתה כל היום בעבודה חוזר והכל אותו דבר אין שינוי וזה מאוד מדכא אותו הוא לא יודע מה לעשות.

הסברתי לו כי כל אדם יש לו קשיים יש לו עבודה ולחצים בחיים לכולנו יש עליות וירידות אך הדבר החשוב ביותר כדי לשמור על רעננות הוא לשבור שגרה.

לצאת לטייל, סרט, הצגה, לחוף הים( שאני באופן אישי חושב שזו תרפיה מדהימה) לצאת לחיק הטבע ולשמוע את ציוצי הציפורים לשבת לעצום עיניים (לא חזק) ולהקשיב לנשימות שלנו להכניס אויר דרך האף ולהוציא דרך הפה (כן זה לא טעות....) 20 דק' בערך (לא להסתכל כל רגע על השעון) הדבר הזה מאוד מנקה את הראש ומרגיע את הנפש ויתרה מכך הוא מאוד עוזר לנו לעצור את האוטומט.

מה זה אוטומט?

יש דברים שאנחנו עושים באופן טבעי כל הזמן קמים בבוקר שותים קפה הולכים לעבודה נותנים לנו מתנה אומרים תודה עושים לנו משהוא רע אנחנו כועסים צועקים וכו' זה האוטומט שלנו דברים שקנינו במשך חיינו והוא חלק מעצמינו כשאדם רוצה להגיע להעמיק באני הפנימי שלו אנחנו חייבים לסלק את האוטומט שלנו כדי שנוכל להכנס לתוך עצמנו. ולבדוק את הפנימיות שלנו בצורה מעמיקה את האמת ברגשות שלנו בחשכים שלנו זה לא כ"כ פשוט לבצע דבר שכזה עקב הצורך להבין את עיקרי הדברים ובפרט הנסיון שבעשיית דברים אלו אך בוודאי עם יועץ המתמחה בענינים אלו אפשר לקדם דברים רבים בעניין זה.

מה יש אפשרות לעצור את האוטומט?

כן ישנה אפשרות לעצור את האוטומט זהו תהליך אבל הוא דבר אפשרי רק השאלה מה עושים ברגע שעוצרים את האוטומט ואיך מביאים אותו כדי לשנות לנו את התפיסה השלילית או כל תפיסה אחרת שאנחנו רוצים לשנות בעקבות עצירת האוטומט.

כדי להגיע לנקודה הזאת יש צורך לעבודה עצמית מאוד קשה ולא פשוטה חלקה עושים זאת ע"י תרפיה או מדיטציה. ישנה אפשרות לעשות זאת ע"י שיחות וכניסה עצמית לתוך עומק הנפש הפנימי שלנו ובדיקה אמיתית בתחושות שלנו זאת מציאות מאוד לא פשוטה כי כשמגיעים לזה יש צורך בהדרכה כדי חלילה לא להתפרק ויותר מכך צריך לדעת איך בסופו של דבר צריך לדעת איך "לחבר".

כללו של דבר כדי לעצור את האוטומט בצורה קלה ובטוחה יש צורך לצאת מהמסלול ולשבור שיגרה.

ויתרה מזאת שעמום הוא דבר הגורם לך להגיע לאני הפנימי שלך כי ברגע שאין לך עם מי לדבר ואתה "משועמם" אז אתה מתחיל לפקס את עצמך ולהתחיל לשמוע את המנגינה שלך זה אמנם מאוד קשה כי בכל אופן אף אחד מאיתנו לא מעוניין להכיר את עצמו כי בכל אופן זה מאוד קשה לנו אבל יתרה מכך אין ספק כי כמה שאנחנו ניכנס לתוך עצמנו לידיעתכם אנחנו תמיד חופרים בעצמנו אנחנו תמיד חושבים. רק לא תמיד במודע אך במידה ואנחנו נכיר אחד את השני אנחנו נראה את המעלות שלנו ואת מה שאנחנו יכולים למצא מתחבא לנו בתוך האני הפנימי שלנו

מי אומר לך שזה כדאי?

אז מה יותר טוב להשאר במצב הזה בא אתה נמצא מדוכא ללא כל רצון להמשיך הלאה או שזה לא מצבך הנפשי כרגע אבל אתה רואה כי אתה תקוע ואתה לא מסוגל להמשיך הלאה ויותר מזה אתה לא יודע למה אתה בכלל חי זה נראה לך יותר הגיוני?

ואולי אני יראה דברים רעים בעצמי וזה ישבור אותי יותר?

אין לי ספק כי אתה לא תראה דברים רעים משום הסיבה כי כדי לראות דברים רעים אנחנו מסתכלים על עצמנו באוטומט באני החיצוני שלנו שרוצה כל הזמן להראות טוב ומבקר את עצמו כל הזמן האני הפנימי הוא האני המושלם שאין בו חסרונות יש לו את המעלות האישיות שיש לכל אדם וזה מה שאתה תראה מתי שאתה תסתכל באני הפנימי שלך.

למה אתה כ"כ בטוח בעצמך אולי תאמר לי?

בגלל שיש כ"כ הרבה אנשים בעולם שעברו כ"כ הרבה משברים קשים בעקבות בעיות שהיו להם והם פתאם ראו את האמת הם ראו את האושר שלהם איך יכול להיות אנשים שפתאם אחרי כ"כ הרבה שנים שהם היו במצב דכאוני קשה פתאם הם ראו קמו על הרגליים והתחילו לעשות דברים רבים טובים ונהיו אנשים מאושרים נראה לך שזה סתם.

הסיבה לכך היא בגלל שהם ראו את היופי הפנימי שלהם וחוץ מזה הם התחילו לאהוב את עצמם באמת כאן ועכשיו באמת ללא משוא פנים ללא מה יאמרו לי ומה יגידו עלי הסתכלו על עצמם המראה ואמרו אני מוצלח אני כן יכול להגיע לזה.

דוגמא: יום אחד הגיע אלי בחורה שביקשה ממני לאבחן אותה האמת כי הבעיות שהיו לה היו קשות מתוכם קשיי ילדות, בגרות, קשיים אישיים זוגיים,  ניסיתי להסביר לך את החיים שלה ומה אני מצפה ממנה "שעורי בית" להוא לעשות תרפיה בלילה בצורה רגועה כדי להרגיעה את נפשה הסוערת ולתת לה את האפשרות להמשיך בשבילי החיים ולא שהיא יכולה להרפא מתרפיה אבל הדבר הזה יגרום לה להתחיל לחשוב על החיים להציף את עצמה ולאחר מכן לנסות לעזור לה להתמודד עם הבעיות שחלקם דמיונות וחלקם ניתנות לפתרון.

צריך להבין הלב הוא לא מחסן בו אנחנו אמורים לשים את כל הקשיים שלנו ללכת ולדבר עם חבר או עם יועץ או פסכולוג לא צריך להגיע חלילה למחשבות טורדניות אתה מרגיש שקשה לך אתה לא יכול להתמודד עם המציאות שאתה חי אתה מרגיש את ההצפה העמוקה שבך ואתה חדל אונים תקום תנסה לעשות הכל כדי לשוחח עם משהוא לא תמיד זה עניין של כסף ישנם מקומות בו בשמחה ישוחחו איתך וינסו לעזור לך תזכור כמה שיותר תשוחח ותפרוק מליבך את הקשיים שלך ככה ישאר לך יותר זמן פנוי לבנות את חייך היפים מלאים באושר ושמחה עם יותר זמן לאהבה ולקשר למחשבות אושר.

בשתי מילים חבר: לראות את החצי הכוס המלאה ולהסתכל על החצי הכוס הריקה ולהבין כי יש לי הרבה מאוד לתת לעולם ולעצמי על אף החצי הכוס הריקה. 

כחלק מנסיוני לעזור לאדם בעזרת אלוקים ואני רואה כי קשה לו לשבור את החסמים הקשים האלו האישים שלו קשה לו להכנס לתוך עצמו הוא מפחד מידי או שהוא לא יודע איך לעשות את זה אני מבקש ממנו לעמוד ערום מול המראה ולהסתכל לתוך העיניים לא דקה שתיים אלא כעשר דקות בערך בשקט וברוגע ופתאם הוא יתחיל להרגיש תחושות שיעלו לו הוא לא יוכל להבין אותם יתכן והוא פתאם יתחיל לבכות. מצוין! זה עוד דרך נפלאה לפורקן גדול אחרי שהוא ירגע הוא ירגיש את את האני הפנימי שלו את היופי שיש בו את היכולות שלו מה שהוא מידי פעם מרגיש אבל הוא לא מסוגל לומר אתה צודק אני יכול. כי הוא מפחד מהאמת הוא מפחד לומר את זה למה? כי הדבר הזה מחייב לקום להסתכל על הכל בצורה נכונה וחיובית ולהתחיל את החיים לאט ובטוח בלי רחמים עצמיים ובלי טובות לראות את הטוב בעצמי שאני מסוגל ולהמשיך הלאה בראש מורם ובגב זקוף.

אבל ישנם אנשים לצערי שלא מעונינים בו יותר נח להם להרגיש מסכנים ושאנשים ירחמו עליהם להיות כל הזמן תלויים מאשר להיות עצמאיים. מדוע?

חברים אני מאמין בדברי אני חושב שזה הדבר הטוב ביותר לכולם איך להסתכל על החיים אני אשמח לשמוע מכם על הכל ולראות איך לפתח את הנושאים שאני כותב עליהם.

אני מבקש להעביר לכם מה שכותב ידידי רפיק ידידיה מקיבוץ בית אורן (שעלה לכותרות בגלל השריפה בכרמל) לרפיק יש מרכז אומ במקום אשר אפשר להגיע לראות את הקיבוץ היפה הזה ולהכנס למסע מיוחד ביחד עם רפיק וחבריו אני חושב שהמקום מדהים כמו האנשים

סוד תרגול המדיטציה הוא טיפוח תודעת העד. כל הטכניקות האקטיביות של אושו, אותן אנחנו מתרגלים בסדנה, נועדו להציף תכנים: אנחנו רוקדים, יושבים, מסתובבים, מהמהמים וכל הזמן הזה צופים בעצמנו מהצד. במהלך סדנת המדיטציות אנו מנסים למצוא מי שם, בפנים, חווה את כל זה. מי הוא זה שאינו משתנה בין הקימה בבוקר לשינה בלילה, מיהו אחד שעובר מהילדות לבגרות לזקנה. המודט מביט פנימה על כל מה שעולה כאילו הוא מראה שמשקפת, ללא מעורבות.

סדנאות "דוניישן" אינן קלות. יומן הראשון מתנהל בשתיקה, סדר היום דחוס ובדרך כלל בבוקר היום השני מתחילים להגיע אליי אנשים שמבקשים לעזוב. בזכות חיבורו של וושבורן הצלחתי להסביר לעצמי למה. האיש מזהה ארבעה מדורים, דל"ת שלבים בדרך אל השחרור הנפשי: שעמום, עידון, צל ושמחה.

השלב הראשון והשלישי - שעמום וצל - מאתגרים; השני והרביעי - עידון ואושר - נעימים. ואני, בתור אדם מאושר (נתתי לעצמי אישור!) יכול לקבוע בוודאות: תרגול מדיטציה נותן תוצאות. יש תמורה לאגרה אם לא מוותרים לפני השלב האחרון.

אז בואו נכנס אל דל"ת השלבים בקטנה, אחד אחד. האם תזהו איפה אתם נתקעתם?

שעמום הוא עודף גירוי

מדיטציה. עד האושר

שלב א': שעמום

בוודאי שאלתם את עצמכם למה מדיטציית "נדהברמה" כל כך ארוכה. למה ב"נו-דימנשנז" עושים את התנועה עם ה"צ'ו צ'ו" חצי שעה. זה נורא משעמם!

נכון, יסביר המורה, שעמום הוא תנאי ראשון להעמקה בדרך: בעצם, זה שאנחנו יוצאים מהעשייה הרגילה של החיים, עולים להר, גרים בחדר קטן, מתכנסים למדיטציה עם הגונג, רוקדים, יושבים, קופצים - בזאת אנחנו עוצרים את פעילות האגו והוא נאלץ לסובב את מבטו ולהביט פנימה. הוא עובר ממצב פעיל למצב סביל, ונחשף לערימות התכנים הפנימיים שבדרך כלל איננו שמים לב אליהם - ובראשם הפטפוט הפנימי. זהו הסבל הראשון

והעיקרי במדיטציה, ההיחשפות לים המחשבות שמדברות עם עצמן בתוכנו ללא הפסק. אין ספק - אנחנו חופרים!

אחר-כך מתחילות גם תחושות גוף דוגמת גירודים, רגלים נרדמות, פה יבש, רעב, כאבי גב וראש ועוד כהנה וכהנה. האדם נחשף לחוסר השקט שלו במלואו.

לכאורה, שעמום הוא היעדר גירוי. אבל זוהי טעות נפוצה: שעמום הוא עודף גירוי פנימי שלא ניתן לסלקו. שעמום נוצר כאשר האדם מתמודד פנים מול פנים עם חוסר השקט שלו, בלי כל הסחת דעת ראויה. ולראיה: האדם יכול להשתעמם בחופשה הכי חלומית בקריביים. אחד יכול להיות מאושר ומלא השראה גם בכלא.

שלב ב': עידון

אם אנחנו נשארים מספיק זמן בתוך הווליום הרועש של נפשנו המתנפנפת (זו הסיבה שסדנאות מדיטציה מוגשות בשתיקה, על מנת ליצור תהליך של צלילה מואצת לתוך הרעש) - פתאום מתחילה התעדנות. לפתע אנו מבחינים גם בתחושות שעוצמתן נמוכה. רגשות שעל פי רוב בגלל הדיאלוג הפנימי איננו מבחינים בהם עולים אל פני השטח. תחושות דקות של רגיעה ועונג מתחילות להגיע, רוגע ועדינות בגוף. המחשבות מתרחקות וקולן משתתק. זהו שלב נהדר, שרבים רואים בו את עיקר הצלחתם בדרך.
זוהי אשליה, כמובן.

ניקוי מורסות נפשיות עמוקות

שלב ג': חומרי צל

האגו הוא יציר נפשי שנועד להגן עלינו. הוא יוצר תמונת מראה אחידה של הנפש אל מול העולם, הוא מייצר תחושת "אני" - כוזבת, אמנם, אבל חיונית - ליחסים תקינים מול האגואים האחרים של העולם. במהלך תרגול המדיטציה, טוען וושבורן, אנחנו מפרקים את האגו ואת הזהות שלנו עמו, ואז משתחררות הדחקות עומק (צל) שאחדות מהן אוצרות בקרבן טראומות עבר שאין ברצונו של האדם לפגוש.

בשלב זה, המשתתף שחווה בסדנאות מדיטציה כאב במקום אור גדול מבקש ללכת הביתה. הוא פוגש אותי כשתיקו בידו ועל פניו הבעה של "זה לא בשבילי". הוא רוצים להימלט לנוחות ביתו המוכר, הקפה, הטלוויזיה והשאכטות. אלא שאני עושה כל שביכולתי להשאיר אותו בסדנא. "זה הריפוי היחיד לכאבים שלך. אין ריפוי אחר מלבד עוד הדחקה ואת זה כבר ניסית".

לא פעם אני מצליח להשאירם בהבטחה: "אתה עוד תודה לי בסוף הסדנא על שלא ויתרתי לך". ואכן, מי שנשאר בכל זאת ולא נשבר, עובר שינוי עמוק בחוויית המדיטציה שלו. הוא מבין שמדיטציה היא כלי מעולה לניקוי מורסות נפשיות עמוקות.

שלב ד': מפגש עם האלוקי

המדיטציה אחרי חציית ההדחקה הראשונה, או השנייה או השלישית - בעצם כל מוקש נפשי מנוטרל מביא לתחושה זו - היא תענוג טהור. בסוף הסדנא המשתתפים לא רוצים ללכת הביתה. פתאום הם חוששים לחזור לערימת משככי הכאבים שהם סידרו בנוחות כה גדולה מסביבם: הטלוויזיה, האינטרנט, הסלולרי, החברים, הבילויים. הכול נראה גס ורועש לעומת המודעות הרכה והעדינה. הנפש רוצה לשיר. בא לך למחוא כפיים, להתחבק עוד ועוד.

אבל גם להיתקע בנקודה הזו לא צריך. אושו בכוונה לא שם את האשראם שלו בגואה על החוף בין הדקלים, אלא בפונה המפויחת, כי הוא רצה שנחזור הביתה למערב: לעבודה, לחיים, כדי שניקח את המדיטציה גם לשם. אי אפשר להיתקע בגן העדן, ובאמת בכל פעם ששבים לתרגל בסדנא או בקבוצה כל התהליך הזה מתחיל מחדש: שעמום, עידון, צל, אושר. זהו אותו מקרר אבל בגישה טיפה שונה, כמו ספיראלה שחוזרת לאותם מקומות, אבל קצת אחרת בכל פעם.

עוד סוגי תרפיה שאתם מכירים ומעונינים לשתף בהם את הקוראים?