30 דצמבר 2010
אופק מדיני
הערוץ המדיני ניראה תקוע, מעט מאד מתרחש כיום באופן פומבי בין ישראל לפלשתינים למרות שתחת לפני השטח קיימים מגעים הולכים ונימשכים אך אלו הינם מגעים עקרים שאינם מובילים לדבר. ישראל תחת לחץ בינלאומי לוותר עוד ועוד על מנת להתניע את התהליך בעוד שהפלשתינים כבר הפנימו כי ככל שיצטנפו בפינתם ויחשו הרי שאחרים יוציאו עבורם הערמונים מן האש. במקביל מקדמים הפלשתינים יוזמות מדיניות חד צדדיות הגורסות אי הכרה והמנעות ממשא ומתן ישיר עם ישראל תוך ששמים יהבם על גוש מדינות טיסלמיסטיות ואחרות לעומתיות לישראל.
הים אותו הים
איננו חייבים לנחש יותר. הכרזותיהם הפומביות של מנהיגי החמאס והפת"ח אינן משאירות מקום לדמיון, הללו לא נטשו כהוא-זה את כוונותיהם להשמדת מדינת ישראל. ההפתעה בה הוכו תושבי ישראל למשמע הכרזות ההשמד הפלשתיניות הנוכחיות היא עצמה הפתעה, שהרי כך בדיוק נימרץ מחריזים מנהיגי הפלשתינים משך עשרות השנים החולפות במאות מיקרים והיכן היינו אנו, על הירח?. הפלגים הפלשתינים חלוקים בשיטות להשגת המהות-היא חיסול ישראל. החמאס מפמפם פעולות כוחניות להשגת המטרה בעוד שהפת"ח מחצרץ את "זכות השיבה" להשגת אותה המטרה עצמה.
מן העבר השני, דומה והמסר הגורס כי ישראל הינה ישות שאינה לגיטימית ומוטב לה כי לא היתה קמה מתחילתה מתחיל לחלחל בקרב אומות עולם אשר מלכתחילה לא היתה ישראל כוס התה שלהן. קיים צבר מדינות, בנוסף לאיסלמיסטיות, אשר גם חזרה לגבולות 1967 לא ישביען יותר, הללו, במעשה ובמחדל, תומכות בשאיפות הפלשתינים לחיסול ישראל כולה, תעשה זו אשר תעשה.
התוכנית באספמיא
איננו יכולים לבוא כיום בטענות לראש הממשלה בנימין נתניהו אשר קרא את המפה הבילאומית לפני כשנה ומחצה ויצא בהכרזת "שתי מדינות לשני עמים" דהיינו, תקוותו היתה כי הכרזה זו תשביע את הארי הרעב לטרף ישראל. במבחן המעשה, לא רק שהכרזה זו לא שיכחה את רעבונו של הארי (הפלשתיני, האמריקני והבינלאומי) אלא אף עוררה יותר את תאבונו. ולראיה, ישראל לא קנתה ולו נקודת זכות אחת לעצמה בראיית האזור והעולם, נהפוך הוא, הטינה, הדה-לגיטימציה והדרישות לוויתורים חד צדדים דומה ואף התעצמו.
אנו בטורים אלו יצאנו בביקורת קשה, מבעוד זמן, לענין עשרת חודשי הקפאת הבניה ביו"ש אשר דירדרו את מצבה הבילאומי של ישראל לתהומות חדשים. הממשלה טעתה קשות כאשר היסכימה לוויתור עצום שכזה לטעמנו ללא תמורה ממשית (במבחן המעשה ובשורה התחתונה). אין הכוונה לאמר כי אסור היה לנו להשתמש ב"נשק" נושא ההקפאה. אך אנו השתמשנו בו בטיפשות, אנו לא מינפנו אותו כך שיעבוד עבורנו, אנו במו ידינו ירינו לעצמנו ברגלנו. אנו שכחנו את עקרון ההדדיות ואכן עובדתית ניכשלנו בכך.
בטורים אלו ולמשך שנים, בעשרות רבות של מאמרי דעה, אנו גורסים כי וותרנות חד צדדית הינה אסונית עבורנו. גרסנו ואנו גורסים כיום כי תסמונת "העמידה על עקרונות קצה" עובדת עבורנו (כפי שעובדת עבור כל ישות אחרת בחלד). אנו לא השתחררנו עדיין מתסמונת הגולה, מתסמונת ההתרפסות לפריץ. אין הכוונה כאן להטיף לעימות עם כל העולם, נהפוך הוא, אך אנו גרסנו וגורסים כי עמידה נחושה על האינטרסים הישראלים ללא וותרנות, אלא אך במדה והינה דו-צדדית, תוך משא ומתן ישיר, הינה הפיתרון למצבנו הגאופוליטי המסובך והיא זו הבלעדית אשר תביא לנו תמיכה והכרה בינלאומים ובכך אפשר שתביא לחיסול הסיכסוך באזורנו.
אנו מתירים ברוחב לב ובשיפלות רוח תמוהים לכל בר-בי-רב להתערב בענינינו הפנימיים ובייחוד לידידינו, התערבות המתגלה יותר ויותר כחרב פיפיות. אין מדינה מערבית הנחשבת ל"בעלת ברית" שאינה בוחשת בפוליטיקה הישראלית המקומית תוך שהינה מגייסת תמורת שלמוני-אתננים ניכבדים ציברי גייס חמישי ישראלי-יהודי כנגד הציבור הישראלי הכללי, ואלו פועלים ברגיל כנגד הממשלה הנבחרת. גם על כך, על הסכנה האסטרטגית לקיום מדינת ישראל עקב שיתוף הפעולה של ילידים עם הפריץ, אנו מתריעים משך שנים ובאמצעות מאות מאמרי דעה.
רק ראו את הרשות הפלשתינית, כמוה כעורבא-פרח, אך האם יעז אי מי בקהיליה הבילאומית להתערב בעניניהם הפנימיים ללא רשותם המפורשת? האם קיים בתוך הרשות הזו גייס חמישי (למעט בודדים "המטופלים" מיד), המסכן את שלמות וקיום הרשות? האם יעז אי מי להתערב בעניניה הפנימיים של תורכיה, ערב הסעודית, צרפת, מצרים, ממלכת ירדן, נורבגיה, שוויץ, ברזיל....כל מדינה אחרת בחלד, למעט מדינת ישראל?
ידידינו האמריקנים כלאו בזעם רב את פולארד בעוון ריגול, האם אי-מי בינינו ער לעובדה כי מאות "פולארדים" אמריקנים מרגלים בישראל בריש-גלי, בהחצף פנים, תוך גרימת נזק לאינטרסים ישראלים, בידיעת הגורמים המוסמכים בינינו ומשך כל שנות קיום מדינת ישראל באין פוצה פה ומצפצף? האם מנע אי-מי משופטת עליונה, פלונית בורית-דייניש להיפגש להחלפת מידע מסווג ולתאום עמדות עם סוכני מדינה זרה?
האם מנע אי-מי שיתוף פעולה לעומתי וחתרני, על גבול הבוגדני של ראשת האופוזיציה יחדיו עם סר-הביטחון, מלהיפגש במתואם וכנגד הקו אותו מוליכה הממשלה הניבחרת, עם ראשי הרשות הפלשתינית החוברים בעצה אחת לאמריקנים בחרישת מזימות להפלת הממשלה הניבחרת של מדינת ישראל?
האם עלה בדעתו של מנהיג ישראלי לקטוף ברחוב עשרה מרגלים אמריקנים, בינהם ישראלים "כשרים", כאשר ידבנו ליבו על מנת ליצור "שיוויון פולארד" ועמידה על ריבונות ישראלית לאשורה? והמדובר כאן הוא גם באשר לאנגלים, הצרפתים, הגרמנים, הרוסים ומי לא בעצם, ביניהם גם זעקניי "דרכוני מבחוח". כל העולם בוחש בנו, ידן של מדינות רבות בתשלומי ושלמוני שוחד לישראלים ואנו עדיין תמהים מדוע דבר אינו תקין במקומותינו.
אין כל ספק כי ללא הבחישה והסחר מכר הבינלאומי בישראל הנעזר בגייס החמישי הישראלי-יהודי בינינו, במדה והיינו עומדים על עקרונותינו וריבונותינו, במדה ולא היינו מניחים למדינות זרות להתערב בנעשה בינינו לבין הפלשתינים, הרי שמזה שנים היינו מגיעים לעמק השווה עם הפלשתינים. אנו מאוהבים בהתפלשות עצמית. אנו מזוכיסטים הנהנים מחפירה עד עצמותינו בחולשותינו וכשלינו, אנו איננו משיגים כי העולם אינו סובב בלעדית סביבנו, לא רק אנו האשמים הבלעדים, כטענת רבים ועוינים בעולם, בכל דבר רע הקורה בעולמנו או באזורנו.
תוכנית "א'"
משך שנים ובעשרות רבות של מאמרי דעה אנו גרסנו וגורסים כי שלום אמת בנינו לבין הפלסתינים, בתנאים הקיימים, לא ייכון משך ימי חיינו. האשמה ברובה המכריע אינה תלויה על כתפינו, אלא באם אנו גורסים כי אין לנו זכות קיום בארץ ישראל, באם כך, אזי כן, האשמה היא על כתפינו, בעצם קיומנו.
מתוך ההנחה לעיל הרי שאנו גרסנו שוב ושוב כי החיים נימשכים, גם אם אין קיים הסכם שלום עם הפלשתינים ומכאן, הסכמי בינים ארוכי טווח הינם הפיתרון הזמני למצב קיים. עלינו להשתחרר מהזיות "הרצוי" להתכנס בהוויות החיים של "המצוי".
שמחנו להיווכח כי ראש ממשלתנו חזר לאדמה בהכריזו כי אפשרות הסכמי הבינים אינם אפשרות כה דמיונית ואפשר כי נאלץ לנקוט בהם במדה ונגיע למבוי סתום עקב "שיחות שלום" עם הפלשתינים.
בניגוד לתועלתנים עצמיים בנינו, בניגוד לאלו אשר טחו עיניהם מראות את עובדות החיים, הרי שהזמן אכן כן משחק לידינו. העולם מתחיל להתפקח מחרגון הליברליות והאוניברסליות (אכן, רעיונות נאותים לכשעצמם בעולם אוטופי), ומכיר בכך כי אלו יביאו עליו את חורבנו במדה ויכיל רעיונות תלושים אלו על האיסלמיסטים הזוחלים במחילות אושיותיו. יכולים אנו לצפות כי בתוך שנים ספורות תחלנה מדינות המאוימות על ידי ריבוי פראי ולאומנות איסלמיסטית לראות עין בעין את הגישה הישראלית ולהזדהות באורח פעיל עמה.
בתוך שנים מעטות תביא הצבירה הקריטית בממלכת ירדן להשתלטות פלשתינית על הממלכה ותייתר את טענות הפלשתינים למדינה באשר זו תיכון ממילא באזור ממלכת ירדן. ומכאן, עלינו לצלוח את פער הזמן עד אשר יתחוללו תהליכים אלו (בטווח של 10-20 שנים) ואין נאות יותר מאשר הסכמי בינים עם הפלשתינים. יתרה מזו, אל לנו להגיע להסכמי שלום עם הפלשתינים כיום (למעט הסכמי בינים) באשר בכך אנו יוצרים שלש מדינות פלשתיניות על גבולנו (מדינת חמאס, מדינת יו"ש ומדינת ממלכת ירדן לשעבר), שלא להזכיר את ההתעוררות הערבית הדמוגרפית והלאומנית הפנימית בתוככי ישראל. ומכאן, הנחת העבודה הישראלית ארוכת הטווח חייבת לכלול אי השלמה ערבית מתמשכת עם קיום מדינת ישראל היהודית במרחב האיסלמי (גם לאחר חתימת "חוזה שלום", יהיה זה מתי שיהיה, בכל מתכונת שתהיה), כך שאם נגיע אי פעם לשלום אמת עם הפלשתינים / ערבים זו תהיה הפתעה לטובה, אך שאינה כה סבירה.
עקב האכילס בכל יוזמת הסכמי הבינים עם הפלשתינים כיום (קל היה להגיע לכך לפני עשור אך כדרכנו, פיספסנו), הינו הפלשתינים עצמם. דרושים שניים לטנגו והשותף שלנו לריקוד מסרב לרקוד עמנו. האמריקנים בטפשותם ואולי בלעומתיותם (סקטורים בממשל בפירוש רואים במדינת ישראל, בעצם קיומה, מיכשול בפני נירוונה עולמית), העלו את הפלשתינים על עצים גבוהים והללו ראו כי טוב, וכמובן כי מבחינתם הינם צודקים ומסרבים לחזור לחיק המשא ומתן, טוב להם ומשתלם להם כך.
יתרה מזו, הפלשתינים כה השתכנעו ובצדק לטעמם, כי המנעותם ממשא ומתן תפיל לידיהם את ישראל כפרי בשל, עד כי מקדמים יוזמות חד צדדיות יחדיו עם הקהיליה הבינלאומית המחבקת על מנת ליצור דה-לגיטימציה כוללת לקיום ישראל והקמת מדינה פלשתינית באורח חד צדדי בשטחי יו"ש כמקפצה לחיסול ישראל בעתיד. היתרונות לפלשתינים ברורים, הם יקבלו מדינה, משופעת תמיכה, חיבוק בינלאומי וממון חיצוני בלא שיאלצו לוותר ולו כזית על תביעותיהם הנוספות מישראל כגון "זכות השיבה הפלשתינית לתחומי מדינת ישראל או סרוב לתיקוני גבול המתחשבים בהתישבות היהודית ביו"ש.
ומכאן, "שיחות שלום" עם הפלשתינים אינם אופציה "א'" כפי שזו מוצגת לציבור בישראל באשר אין סיכוי כי אלו תתממשנה בעתיד הקרוב ובכל מקרה אלו אינן מהוות תועלת כיום לישראל. חלופה "א'" היא-הינה הסכמי הבינים עם הרשות הפלשתינית אשר גם הם אינם וודאיים באשר מהווים מלכודת לפלשתינים והללו מבחינים בה כמובן.
תוכנית "ב'"
ומכאן עלינו לעבור לחלופה "ב'". אשר תופעל במידה וחלופה "א'" תיכשל והסבירות לכישלון בה הינה ממילא גבוהה יחסית, לימים אלו.
ישראל באופן מסורתי ניגררת אחר ההתרחשויות המדיניות וכל גרירה כזו מרעה יותר ויותר את מצבנו המדיני והגאו-פוליטי. ישראל חייבת להעביר היזמה לידיה ואין פירושו כי עליה בהכרח לוותר כפי שמצומקי המחשבה בינינו שבויים בקוספציה זו.
להלן מספר קווים מנחים לתרחיש אפשרי ומעשי בהחלט:
1 . על ישראל להגיע להחלטה כי כל ההתישבות והמאחזים ביו"ש יעברו לריבונות ישראלית דהיינו ישראל תספח באורח רשמי וחד צדדי את כלל שטחי יו"ש המיושבים כיום בידי יהודים לישראל ותחיל עליהם את החוק הישראלי במתכונת הקיים בתחומי הקו הירוק אשר יוזז, שוב באורח חד-צדדי, מזרחה מעבר לישובים היהודים ביו"ש, כולל מרווח ביטחון (ומשא ומתן-דהיינו, "מרווח וויתורים") נוסף.
2 . בתמורה תעביר ישראל את הישובים הערבים הגדולים: טירה, טייבה, קלנסווה, אום אל פחם ובנותיה לשטח הפלשתיני (כ-300 אלף פלשתינים-ישראלים).
3 . ישראל תחיל את ריבונותה, על תנאי, על כל שטח בקעת הירדן כאשר שטח זה יעמוד למשא ומתן נוסף לא לפני חלוף 30 שנים מחתימת הסכם שלום עם הפלשתינים (אם וכאשר) ובכפוף לתנאים שישררו באותו זמן.
4 . ישראל תחיל את ריבונותה על מרחב ירושלים כאשר תערך חלוקת עליונים ותחתונים באגן הקדוש אך הריבונות הישראלית הכוללת תישמר. החלת ריבונות בינלאומית באגן הקדוש פירושה המעשי הוא העברת השטח לידים איסלמיסטיות ולכן ישראל לא תקבלה, בכל תנאי.
5 . ישראל תתנגד נחרצות להצבת כח בינלאומי בין הפלשתינים לישראל. גוף זה פועל לרעת ישראל באורח מובהק, ניזקו עולה מונים רבים על תועלתו.
6 . ישראל לא תתיר הקמת צבא פלשתיני סדיר והאוטונומיה שתוותר בשטח תהיה לחלוטין מפורזת. שינוי המצב באורח חד צדדי בידי הפלשתינים יהווה עילה למלחמה בין ישראל לפלשתינים.
7 . ישראל לא תשתתף בתשלום פיצויים לפליטי הפלשתינים לפני שמדינות ערב לא תכרנה באחריותן ותשלמנה פיצויים מוסכמים ליהודי (פליטי) מדינות המזרח המתגוררים בישראל.
8 . ישראל תכריז כי נושא "זכות השיבה" אינו מענינה ואף אינו ניסמך על חוקים בינלאומים וכך, יחזרו הפליטים הפלשתינים לאשר ידבנו ליבם למעט מדינת ישראל.
אלו הקווים הכלליים, כמובן שאלפי פרטים נוספים חייבים להיות מלובנים ביננינו לבינינו באשר הפלשתינים ממילא התנתקו מעמנו ומאפשרות למשא ומתן ישיר כאמור לעיל. האשליות אשר אנו נושאים בלבנו באשר להמשך משא ומתן מדיני לשלום עם הפלשתינים חיבות לחלוף מן העולם לעת הזו ו"ריאל-פוליטיק" חייב לתפוש מקומו.
הקו המנחה העקרונות לעיל הוא, כי ישראל תחיל באורח חד צדדי את שממילא התכוונה להשיג במשא ומתן תוך שמירה על עקרונות בינלאומים מקובלים המאפשרים לה קנית תמיכה בינלאומית, במעשה אם במחדל, בפתרון מעין זה.
תוכנית "ב'" לעיל לא תופעל מיד (אם בכלל), עליה להיות מוכנה ומלובנת הן מבית והן בקרב הקהיליה הבינלאומית בעודה מרחפת באויר כנשק יום דין מדיני.
ישראל תלבן התוכנית עם מדינות תומכות ותכינן ליום פקודה. גם אם ידלפו פרטי התוכנית לפלשתינים הרי שאין פסול בכך, נהפוך הוא, תוכנית "ב'" תהפוך לשוט רב עוצמה (גם לפני הפעלתה, אם בכלל), כנגד הפלשתינים. ישראל תלבן תוכנית זו גם עם מצרים, ערב הסעודית וירדן. והחשוב מכל, היוזמה תשוב לידינו ואנו נהפוך למכתיבי המהלכים הבאים באזורנו. ממעמד של מדינה מוכה מדינית ומורלית תהפוך ישראל למחוזרת ולמכתיבת תנאים כאשר היא שתואיל "ברוב טובה" לוותר או להתעקש כרצונה.
מהלך זה יוריד את הפלשתינים אל הקרקע ויעלה את ישראל לגבהי שליטה במצב. תוכנית "ב'" תעודד אותם לפתוח במשא ומתן ישיר עם ישראל. לא ישבו עמנו, לא נורא, התוכנית לכשתופעל תפתור רבות משאלות הליבה בינינו לפלשתינים גם ללא נוכחותם שהרי ממילא אינם מוכנים לדון ולקבל עמדת ישראל בשאלות הליבה, כך או כך. זהו מצב של: "אני מנצח, אני מנצח" עבור ישראל.
מדינות העולם (החופשי) יתקשו להתנגד למהלכים אלו באשר המדובר הוא בקיום צרכי הביטחון של מדינת ישראל הלגיטימים והמוסכמים על מרבית מדינות העולם (המערבי). חילופי שטחים יהודים תמורת ערבים ניראים בהחלט הגיונים וצודקים, כך שלא ניתן יהיה לתייג את ישראל ככובשת. מדינות העולם האיסלמיסטי יצעקו כמובן, אז שיצעקו וכי אינם עושים זאת ממילא כיום גם ללא כל סיבה ממשית?
הערה: איננו מתימרים לדעת טוב יותר או מה טוב בכלל עבור מדינת ישראל. האפשרויות שהועלו לעיל הינן הגיוניות וקשורות בטבורן לאילוצי המציאות האזורית המזרח-תיכונית כמו גם למציאות הגלובלית. כמובן שיהיו רבים אחרים המסוגלים "לצאת מן הקופסא" עם פתרונות אפשרים אחרים הנאותים אף הם.
אהרון רול
http://www.global-report.com/aroll/
המחבר הינו יועץ אירגוני ודירקטור ניהול פרויקטים בכיר לחברות ואירגונים בענף המחשבים http://www.aaronroll.com http://www.global-report.net/aroll/>
