נמצאה כלא מוצדקת עדיין לא הכל אבוד.
במקרה שהיה בבית המשפט החל התובע את עבודתו בחברה ממשלתית, וקודם עד שהגיע לתפקיד ניהולי. הוגשה נגדו תלונה על גניבת פריטים ממקום העבודה, שהתבררה מאוחר יותר כתלונת סרק. התובע טען כי מערכת יחסיו עם המנהל, היתה עכורה למדי, והיא זו שלטענתו היוותה את הרקע להגשת התלונה. לטענתו, מטרת התלונה היתה פגיעה בשמו הטוב, השפלתו ופגיעה במשרתו. הוא תבע פיצוי בסך 100 אלף שקל. המתלונן והמעבידה מנגד, טענו כי פעלו בתום לב הן בחשדם בו והן בהגישם את התלונה.
בית-המשפט קבע, כי קיים נוהג ברשויות רבות לבצע חקירות פנימיות טרם הגשת תלונה חיצונית. המנהג נובע הן מתוך אדיבות והן מתוך רצון לטפל בענייניהן באופן דיסקרטי, ולהימנע ככל הניתן מפגיעה מיותרת בעובדים. זהו אמצעי מקובל ולגיטימי, כל עוד הוא ננקט בתום לב ומתוך כוונה כנה לשמור על אינטרס העובד, אך אין הוא מהווה נורמה מחייבת שיש לראות באי-קיומה משום מעשה רשלנות או הפרת חובה כלפי העובד.
בית-המשפט הוסיף וקבע, כי אין להעלות על הדעת כי כל אימת שעולה חשד בלבו של פלוני, עליו לאמת את החשד תחילה עם החשוד עצמו. אין גם לדרוש כי יערוך חקירות פרטיות לפני פנייתו למשטרה. במקביל, אין לעובד הנחשד (התובע) זכות קנויה להיחקר כרצונו ולהמשך קיומה של מדיניות המיטיבה עמו. זכותו היא שהחקירה תיעשה כדין וכי שיקולי המעבידה בעניין ניהול החקירה יהיו אף הם כדין.
אחריות מוגברת של המעביד
כאשר מדובר ביחסי עובד ומעביד, קבעה הפסיקה כי קיימת אחריות מוגברת של המעביד כדי להבטיח את שלומם של עובדיו כאשר נוצר סיכון בעבודה. במסגרת זו על המערער לשמור גם על כבודו ושמו הטוב של העובד. במקביל, חב עובד בחובת נאמנות כלפי מעבידו בשמירה על רכושו.
הגשת התלונה לרשות המוסמכת אינה מהווה סטייה מרמת ההתנהגות של האדם הסביר. אדרבה, לפי בית המשפט, עצם ניהול חקירה על-פי מידע שהתברר כלא נכון, אינו מהווה ראיה לכך שהמתונן והמעבידה התרשלו בהגשת התלונה.
בית-המשפט קבע כי למתלונן ולמעבידה עומדת, על-פי דין, הגנת תום הלב הקובעת הגנה מותנית למפרסם לשון הרע שהגיש תלונה על הנפגע. ההגנה חלה בשני מקרים, המאופיינים על-פי זהות מקבל התלונה ולפי תוכן התלונה.
במקרה הראשון ההגנה תחול כאשר התלונה הוגשה לאדם הממונה על הנפגע. המקרה השני שבו תחול ההגנה הוא כאשר התלונה הוגשה לרשות מוסמכת. תוכן התלונה חייב להיות בנושא שבו הרשות או הממונה אמורים לקבל תלונות או מוסמכים לחקור.
המקרה דנן נופל לקטגוריה השנייה. ההצדקה להגנה נעוצה באינטרס הציבורי החשוב שהרשויות המוסמכות יקבלו מידע בנושאים שעליהם הן מופקדות. אמנם מידע שכזה עשוי להיות שגוי ולגרום לנפגע נזק רב, אך החוק מניח שהרשות תבדוק את המידע לפני שתנקוט צעדים. לפיכך, משמשת הרשות ליצירת מעין נתק בקשר סיבתי שבין הגשת התלונה לבין הנזק שהיא עלולה לגרום.
הפסיקה קבעה, כי משטרת ישראל היא רשות מוסמכת לקבל תלונות ולחקור חשדות לביצוע עבירות פליליות. עוד נקבע, כי הגשת תלונה עדיפה על אדישות לאי סדרים, השתקת עניינים או טיפול פנימי בהם. הגשת התלונה תהא מוגנת כאשר היא נעשתה בתום לב. משלא הוכיח התובע (העובד) כי דבר הגשת התלונה פורסם ברבים אין הצדקה להסיר הגנה.
לתום הלב הנדרש במסגרת זו מאפיינים ייחודיים, הנובעים מהצורך לאזן בין האינטרס הציבורי שבקבלת מידע מהציבור על עבירות ומעשים פסולים, לבין האינטרס שבשמירה על שמו הטוב של אדם. כוונה לפגוע בנפגע וזדון מצדו של המפרסם ישללו בדרך כלל את מרכיב תום הלב.
לפיכך נקבע במקרה זה כי התלונה הוגשה בתום לב וללא כוונת זדון. לעניין זה אף נקבע כי כוונה לפגוע בנפגע לא תשלול כשלעצמה את ההגנה החלה על הגשת תלונה במשטרה, כאשר המתלונן האמין באמיתות הפרסום. במקרה זה נדחתה תביעת לשון הרע והתובע חויב לשלם הוצאות משפט בסך 15,000 שקל.
המחבר הינו עו"ד, חבר וועדות המדע והטכנולוגיה, המחשוב והתכנות, הבנקאות והתובענות הייצוגיות של לשכת עורכי-הדין. תוכן הכתבה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו, אינו חסין מטעויות והשמטות ואין להסתמך עליו לשם ביצוע או הימנעות מביצוע פעולה כלשהי.
www.rnc.co.il
www.rnc.co.il
