דיפאק צ'ופרה,סוגיאל רינפוצ'ה, ספר המתים והחיים הטיבטי
מבט חדש על עצמאות
(בעקבות סטיבן קובי ואלברט איינשטיין
וכותבים רבים נוספים שאת שמם לא הזכרתי)
על הלוח מעל שולחן הכתיבה שלי תלויה הציטטה של אלברט איינשטיין: "מאה פעמים ביום אני מזכיר לעצמי שהחיים הפנימיים והחיצוניים שלי תלויים בעמלם של אנשים אחרים, חיים ומתים, ושאני חייב להתאמץ כדי לתת כמו שנתנו לי".
האם איינשטיין מכריז על כך שחייו היו תלויים באנשים אחרים? האם כך גם חיי? ומה באשר לעצמאות? בחרתי לבחון את המושג מנקודת מבט חדשה.
בספרו של סטיבן קובי: "שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד", הוא מבסס את המודל שלו על רצף בשלות המתחיל בתלות, זו התלות המוחלטת שלנו בהורים כאשר גחנו לאוויר העולם, דרך העצמאות, זו הלמידה שלנו לקחת אחריות ולפעול בכוחות עצמנו ומתוך הבחירות שלנו, אל התלות ההדדית שהיא השלב בו אנחנו יכולים כאנשים עצמאיים לחבור לאחרים וליצור שותפויות. קובי רואה את העצמאות בתור שלב התפתחות על רצף הבשלות בדרך ל"תלות ההדדית" שהיא ההישג.
הוא כותב: "לאורך רצף הבשלות, התלות היא הפרדיגמה של ה אתה - אתה תדאג לי, אתה תצליח בשבילי, אתה לא עמדת במשימה, אני מאשים אותך בתוצאות.
העצמאות היא הפרדיגמה של ה-אני - אני יכול לעשות זאת, אני אחראי, אני בוטח בעצמי, אני יכול לבחור.
התלות ההדדית היא הפרדיגמה של האנחנו. - אנחנו יכולים לעשות זאת, אנחנו יכולים לשתף פעולה, אנחנו יכולים לשלב את כישרונותינו ואת יכולותינו וליצור יחדיו דבר מה גדול עוד יותר."
קובי אף מצביע על כך ש"הדגשת היתר של העצמאות היא ברובה תגובה לתלותנו באחרים, השולטים בנו, מגדירים אותנו, משתמשים בנו ומתמרנים אותנו".
הרעיון אותו מביא סטיבן קובי הלהיב אותי כאשר פגשתי בו לפני מספר שנים. ראיתי בו איכות חדשה המייחסת ערך גבוה לשותפויות שאנחנו יוצרים כבני אדם. קבלתי חיזוק לעצמה שחשתי בעבודת הצוות, בקבוצה, במשפחה.
היום אני מזמינה אתכם להתקדם איתי צעד נוסף אל מעבר לרעיון של קובי ב"שבעת ההרגלים....":
בואו נבחן את הרעיון שהעצמאות אינה ההשתחררות שלי מאחרים אלא ציון דרך לקראת הנכונות שלי לגלות שאני שייך. למעשה, התלות ההדדית אינה מקום להיאבק עליו או להשיג אותו. ההפרדה ביני לבין האחרים וכך התלות וכך גם העצמאות אינם אלא הדרך שלי לתפוס את המציאות, כאשר במציאות עצמה אין למושגים הללו קיום. אולי ההרפיה, היכולת לוותר על ההפרדה, הן העצמאות האמיתית?
דיפאק צ'ופרה כותב על כך בחוק הפוטנציאליות הטהורה, סוגיאל ריפונצ'ה מתייחס לכך בספר החיים והמתים הטיבטי, ד"ר דייר כותב על כך ב"כוח הכוונה" ועוד רבים מנסחים אותו רעיון, כל אחד מהם בהתאם לשיטתו ולסגנונו.
בחרתי לסיים בניסוחו של אלברט אינשטיין, איתו פתחתי את דברי, "אדם הוא חלק משלם, הנקרא בפינו יקום. הוא חווה את עצמו, מחשבותיו ורגשותיו כמשהו נפרד מהזולת - כעין אשליה אופטית של תודעתו. האשליה הזאת היא כעין כלא מבחינתנו ומגבילה אותנו לתשוקותינו האישיות ולרגשות כלפי כמה מהאנשים הקרובים אלינו ביותר. המשימה שלנו חייבת להיות שחרור עצמנו מהכלא הזה על ידי הרחבת חוג החמלה שלנו וחיבוק כל היצורים החיים וכל הטבע ביופיו".
בכל יום ויום בחיי אני בוחרת לחגוג את היחד, את השותפויות, את החיבור, את המגוון, את השתלבות, את הקרבה, את ההדדיות, את האהבה ואת השלום. הם אלה המבטאים עבורי את העצמאות האמיתית.
תמר
מבט חדש על עצמאות
(בעקבות סטיבן קובי ואלברט איינשטיין
וכותבים רבים נוספים שאת שמם לא הזכרתי)
על הלוח מעל שולחן הכתיבה שלי תלויה הציטטה של אלברט איינשטיין: "מאה פעמים ביום אני מזכיר לעצמי שהחיים הפנימיים והחיצוניים שלי תלויים בעמלם של אנשים אחרים, חיים ומתים, ושאני חייב להתאמץ כדי לתת כמו שנתנו לי".
האם איינשטיין מכריז על כך שחייו היו תלויים באנשים אחרים? האם כך גם חיי? ומה באשר לעצמאות? בחרתי לבחון את המושג מנקודת מבט חדשה.
בספרו של סטיבן קובי: "שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד", הוא מבסס את המודל שלו על רצף בשלות המתחיל בתלות, זו התלות המוחלטת שלנו בהורים כאשר גחנו לאוויר העולם, דרך העצמאות, זו הלמידה שלנו לקחת אחריות ולפעול בכוחות עצמנו ומתוך הבחירות שלנו, אל התלות ההדדית שהיא השלב בו אנחנו יכולים כאנשים עצמאיים לחבור לאחרים וליצור שותפויות. קובי רואה את העצמאות בתור שלב התפתחות על רצף הבשלות בדרך ל"תלות ההדדית" שהיא ההישג.
הוא כותב: "לאורך רצף הבשלות, התלות היא הפרדיגמה של ה אתה - אתה תדאג לי, אתה תצליח בשבילי, אתה לא עמדת במשימה, אני מאשים אותך בתוצאות.
העצמאות היא הפרדיגמה של ה-אני - אני יכול לעשות זאת, אני אחראי, אני בוטח בעצמי, אני יכול לבחור.
התלות ההדדית היא הפרדיגמה של האנחנו. - אנחנו יכולים לעשות זאת, אנחנו יכולים לשתף פעולה, אנחנו יכולים לשלב את כישרונותינו ואת יכולותינו וליצור יחדיו דבר מה גדול עוד יותר."
קובי אף מצביע על כך ש"הדגשת היתר של העצמאות היא ברובה תגובה לתלותנו באחרים, השולטים בנו, מגדירים אותנו, משתמשים בנו ומתמרנים אותנו".
הרעיון אותו מביא סטיבן קובי הלהיב אותי כאשר פגשתי בו לפני מספר שנים. ראיתי בו איכות חדשה המייחסת ערך גבוה לשותפויות שאנחנו יוצרים כבני אדם. קבלתי חיזוק לעצמה שחשתי בעבודת הצוות, בקבוצה, במשפחה.
היום אני מזמינה אתכם להתקדם איתי צעד נוסף אל מעבר לרעיון של קובי ב"שבעת ההרגלים....":
בואו נבחן את הרעיון שהעצמאות אינה ההשתחררות שלי מאחרים אלא ציון דרך לקראת הנכונות שלי לגלות שאני שייך. למעשה, התלות ההדדית אינה מקום להיאבק עליו או להשיג אותו. ההפרדה ביני לבין האחרים וכך התלות וכך גם העצמאות אינם אלא הדרך שלי לתפוס את המציאות, כאשר במציאות עצמה אין למושגים הללו קיום. אולי ההרפיה, היכולת לוותר על ההפרדה, הן העצמאות האמיתית?
דיפאק צ'ופרה כותב על כך בחוק הפוטנציאליות הטהורה, סוגיאל ריפונצ'ה מתייחס לכך בספר החיים והמתים הטיבטי, ד"ר דייר כותב על כך ב"כוח הכוונה" ועוד רבים מנסחים אותו רעיון, כל אחד מהם בהתאם לשיטתו ולסגנונו.
בחרתי לסיים בניסוחו של אלברט אינשטיין, איתו פתחתי את דברי, "אדם הוא חלק משלם, הנקרא בפינו יקום. הוא חווה את עצמו, מחשבותיו ורגשותיו כמשהו נפרד מהזולת - כעין אשליה אופטית של תודעתו. האשליה הזאת היא כעין כלא מבחינתנו ומגבילה אותנו לתשוקותינו האישיות ולרגשות כלפי כמה מהאנשים הקרובים אלינו ביותר. המשימה שלנו חייבת להיות שחרור עצמנו מהכלא הזה על ידי הרחבת חוג החמלה שלנו וחיבוק כל היצורים החיים וכל הטבע ביופיו".
בכל יום ויום בחיי אני בוחרת לחגוג את היחד, את השותפויות, את החיבור, את המגוון, את השתלבות, את הקרבה, את ההדדיות, את האהבה ואת השלום. הם אלה המבטאים עבורי את העצמאות האמיתית.
תמר
תמר נרקיס גל, מאמנת אישית ומאמנת צוותים בעלת ניסיון רב בהובלת תהליכים ייחודיים בתחום החינוך וניסיון בניהול קהילה בקיבוצים. חברה בקבוצת "דרך השפע" www.shefa.be
מילדותי למדתי שמה שקובע הינו ההקשר שאנחנו נותנים לאירועים ומה אנחנו בוחרים להפיק מהם ולא הנסיבות, שלרוב הן אינן בשליטה שלנו. עם האמונה הזאת חייתי, עם האמונה הזאת גידלתי את שלושת בני, והיא המשמשת לי בסיס לעבודת האימון.
מילדותי למדתי שמה שקובע הינו ההקשר שאנחנו נותנים לאירועים ומה אנחנו בוחרים להפיק מהם ולא הנסיבות, שלרוב הן אינן בשליטה שלנו. עם האמונה הזאת חייתי, עם האמונה הזאת גידלתי את שלושת בני, והיא המשמשת לי בסיס לעבודת האימון.
