הספורט האתגרי, אקסטרים ספורט בשמו הלועזי, תופס תאוצה רבה בשנים האחרונות. לא רק שקהל היעד שלו התרחב - מגברים הרפתקניים בשנות העשרים הפזיזות של חייהם למשפחות וועדי עובדים - גם התווספו לו ענפים חדשים, ברמה כזו או אחרת של ביזאריות.
החל מרכיבה על רולרבליידס וכלה בטיפוס על הרים עבור בקפיצת באנג'י, סנפלינג, ראפטינג וגיהוץ אתגרי (!), כל אלה ועוד נחשבים לענפי ספורט אתגרי. חלקם מאתגרים את כוח הסבל האנושי בעוד אחרים מסתפקים בלאתגר את יכולת המשיכה של כרטיס האשראי (מישהו אמר גיהוץ אתגרי?). כך או כך, על מנת להיכלל תחת ההגדרה ספורט אתגרי, הפעילות חייבת לכלול רמת סיכון גבוהה או לפחות איזשהו קושי סמלי.
הקשיים והסכנות הכרוכים בספורט האתגרי לרוב מתקשרים למהירות (סקייטבורדינג, רולר בליידס), לגובה (טיפוס, צניחה חופשית) או מוצאים דרכים נוספות למתוח את העמידות הגופנית (צלילה, גיהוץ תת ימי). בנוסף, על מנת להשתתף באיזושהי פעילות מהזן המאתגר, יש לרכוש (או לשכור) ציוד מיוחד ולרוב לא זול.
כשהספורט האתגרי היה נחלתם הבלעדית של מתי מעט, קל היה להפנות מבט פחות שיפוטי על הבחירה. אך כשבעולמנו רווי הריגושים כש"ספורט אתגרי" הופך להיות משהו ששום טיול אינו שלם בלעדיו, עולות מספר רב יותר של שאלות.
לו מספר השאלות היה הדבר היחיד שעולה, ניתן היה לנהל דיון בלשני-תרבותי על עצם הבחירה בצמד המלים "ספורט" ו"אתגר" על מנת לתאר פעולות כמו קפיצת באנג'י, רפטינג, דו קרב אצבעות וכדומה. אלא שהנפוצות של כמה מן הפעולות המוזכרות לעיל מעלות את מספר הנפגעים ואף את הפגיעה בטבע.
שילוב של חוסר נסיון, רשלנות מקצועית ותנאי טבע קשים יכול להעשות הרסני ולגרום לאסון. באחד מאתרי הרפטינג הפופולריים והמתוחזקים ביותר בארצות הברית, נהר הקולורדו שבגרנד קניון הטביע את יושביה של סירה שלמה של שייטים חובבים; נהר הואטוט הסוער שבפפואה ניו גיניאה הפך סירה של שייטים והטביע שלושה ישראלים. הס מלהזכיר מקרים נוספים, פחות חמורים, המסתיימים בהרעלה, בילהרציה, התייבשות ובעוגמת נפש.
בנוסף לכך, מפעילי רפטינג רבים יוצרים גלים מלאכותיים באמצעות טורבינות, התורמים להגברת הריגוש שבשיט ואולי אף מפחיתים את רמת הסיכון אך באותו הזמן מזמנים פגיעה ישירה בטבע.
לסיכום, חשוב לציין שרפטינג, כמו ענפי ספורט אתגריים אחרים, אינו מוכרח להיות מסוכן לאדם ולטבע. במידה ומופעל על ידי גורמים אחראיים, הלוקחים בחשבון את התנאים הסביבתיים, שלמותם הגופנית של המשתתפים הפעילים ואת הפגיעה בטבע.
החל מרכיבה על רולרבליידס וכלה בטיפוס על הרים עבור בקפיצת באנג'י, סנפלינג, ראפטינג וגיהוץ אתגרי (!), כל אלה ועוד נחשבים לענפי ספורט אתגרי. חלקם מאתגרים את כוח הסבל האנושי בעוד אחרים מסתפקים בלאתגר את יכולת המשיכה של כרטיס האשראי (מישהו אמר גיהוץ אתגרי?). כך או כך, על מנת להיכלל תחת ההגדרה ספורט אתגרי, הפעילות חייבת לכלול רמת סיכון גבוהה או לפחות איזשהו קושי סמלי.
הקשיים והסכנות הכרוכים בספורט האתגרי לרוב מתקשרים למהירות (סקייטבורדינג, רולר בליידס), לגובה (טיפוס, צניחה חופשית) או מוצאים דרכים נוספות למתוח את העמידות הגופנית (צלילה, גיהוץ תת ימי). בנוסף, על מנת להשתתף באיזושהי פעילות מהזן המאתגר, יש לרכוש (או לשכור) ציוד מיוחד ולרוב לא זול.
כשהספורט האתגרי היה נחלתם הבלעדית של מתי מעט, קל היה להפנות מבט פחות שיפוטי על הבחירה. אך כשבעולמנו רווי הריגושים כש"ספורט אתגרי" הופך להיות משהו ששום טיול אינו שלם בלעדיו, עולות מספר רב יותר של שאלות.
לו מספר השאלות היה הדבר היחיד שעולה, ניתן היה לנהל דיון בלשני-תרבותי על עצם הבחירה בצמד המלים "ספורט" ו"אתגר" על מנת לתאר פעולות כמו קפיצת באנג'י, רפטינג, דו קרב אצבעות וכדומה. אלא שהנפוצות של כמה מן הפעולות המוזכרות לעיל מעלות את מספר הנפגעים ואף את הפגיעה בטבע.
שילוב של חוסר נסיון, רשלנות מקצועית ותנאי טבע קשים יכול להעשות הרסני ולגרום לאסון. באחד מאתרי הרפטינג הפופולריים והמתוחזקים ביותר בארצות הברית, נהר הקולורדו שבגרנד קניון הטביע את יושביה של סירה שלמה של שייטים חובבים; נהר הואטוט הסוער שבפפואה ניו גיניאה הפך סירה של שייטים והטביע שלושה ישראלים. הס מלהזכיר מקרים נוספים, פחות חמורים, המסתיימים בהרעלה, בילהרציה, התייבשות ובעוגמת נפש.
בנוסף לכך, מפעילי רפטינג רבים יוצרים גלים מלאכותיים באמצעות טורבינות, התורמים להגברת הריגוש שבשיט ואולי אף מפחיתים את רמת הסיכון אך באותו הזמן מזמנים פגיעה ישירה בטבע.
לסיכום, חשוב לציין שרפטינג, כמו ענפי ספורט אתגריים אחרים, אינו מוכרח להיות מסוכן לאדם ולטבע. במידה ומופעל על ידי גורמים אחראיים, הלוקחים בחשבון את התנאים הסביבתיים, שלמותם הגופנית של המשתתפים הפעילים ואת הפגיעה בטבע.
שילה בייקר היא כותבת מקצועית העובדת בחברת אינטרלוג'יק המפעילה את האתר http://www.stars65.co.il/rafting.asp
