טיפול פסיכולוגי: פסיכולוגיה אבולוציונית ככלי טיפולי 

 ד"ר אורן חסון

יש לפסיכולוגיה הטיפולית אסכולות שונות. רובן ותיקות למדי, שנולדו בעקבות עבודה ומאמץ מחשבתי של פסיכולוג רב השפעה, שיצר זרם חדש בפסיכולוגיה, כמו פרויד, יונג, לאקאן ואחרים. למרות הנטייה של הפסיכולוגיה לשמר את תורתם של מנטורים, הדוגמה שלהם השתנתה עם הזמן, והותאמה, במידת מה לפחות, לממצאים מחקריים חדשים. בעיקר קל לראות זאת בפסיכולוגיה הקוגניטיבית, שעושה התאמות רבות יותר מאחרות למחקרים נוירו ביולוגיים, למשל, המצביעים על אופן פעולתו של המוח. התאמות כאלו, גם אם במידה פחותה, נעשו גם בפסיכואנליזה, לתובנות של פרויד, לאקאן, ויניקוט ואחרים, וגם לתובנות של מנטורים בזרמים אחרים בפסיכולוגיה, כמו אדלר, הנדריקס ואחרים. זוהי דרך התפתחותן ה"נורמלית" של אסכולות פסיכולוגיות. מבחינה זו, הפסיכולוגיה האבולוציונית שונה. בניגוד לכל יתר האסכולות, הבסיס התאורטי של הפסיכולוגיה האבולוציונית היה קיים עוד לפני כניסתה אל תחום הפסיכולוגיה האנושית, והוא תוצאה של מחקרים המצביעים על הקשר שבין התנאים הסביבתיים, החברתיים והאקולוגיים, לבין ההתנהגות, הלמידה והחשיבה בבעלי חיים. 

האם יכולים מחקרים בהתנהגות בעלי חיים ללמד משהו על התנהגות האדם?

התשובה היא חיובית, ובתנאי שנבין היטב את המרחב הביולוגי שבו אנחנו חיים. אפשר להסיק על כך מתוך תחום מחקרי וטיפולי שונה - הרפואה, למשל. ידוע שיש דמיון בינינו לבין בעלי חיים במרכיבים ביוכימיים ופיזיולוגים רבים, אבל גם הבדלים במרכיבים מסוימים אחרים. ללא הכרת ההבדלים ומשמעותם, אין אפשרות להסיק שהשפעות תרופתיות שאובחנו בבעלי חיים מסוימים, אכן יפעלו באופן זהה באדם. ממש כך, אגב, גם מבעל חיים אחד לאחר. הרפואה המודרנית נשענה רבות על מחקרים בפיזיולוגיה, במערכות החיסון ובנוירולוגיה של בעלי חיים. בידע זה השתמשו כדי לקצר תהליכים טיפוליים בבני אדם, ולמזער סיכונים. זו הרי הדרך שבה מתקדם מדע הרפואה, ויש איסור על ניסויים תרופתיים בבני אדם בטרם נוסו בבעלי-חיים. מבלי להכנס לשאלות מוסריות הקשורות בניסויים רפואיים בבעלי חיים (כלומר, מה מוצדק יותר, לסכן בעלי חיים או בני אדם?), התקדמות הרפואה נשענת על הבנת הדמיון וההבדלים שבין האדם לבין בעלי חיים אחרים, גם אם, בעיקר בשל התחרות המסחרית הקשורה בפיתוח תרופות, יש תמיד מקום להגביר את הערנות הזו, ולהישמר מטעויות. באופן דומה, כך נכון להביט גם על ההתנהגות. אופן פעולתו של מוח האדם דומה במידה רבה מאד לזה של יונקים אחרים, ומבנהו הבסיסי דומה. השוני העיקרי הוא גודלה ומורכבותה של קליפת המוח באדם. זו מאפשרת לאדם יכולת קוגניטיבית מפותחת בהרבה, ובכלל זה גם את השפה המילולית והחשיבה הסימבולית, שאינה קיימת בבעלי חיים אחרים. מעבר לכך, הבדלים באופן פעילות ומידת ההשפעה של חומר זה או אחר באתרים שונים במוח, לא שונים, כנראה, בהרבה, מכפי שהם קיימים בין מין אחד של בעל חיים לאחר. עוד אלמנט חשוב אשר הוא שונה באופן מובהק באדם מזה של בעלי חיים אחרים הוא ההשפעה העצומה שיש למרכיבים התרבותיים (הנלמדים) על הבנת הסביבה, על אופן ניצולה (רק חשבו לרגע על השפעת השימוש באש - כ-800 אלף שנה - ואוכל מבושל, על פיזיולוגית מערכת העיכול שלנו), וגם על נורמות התנהגותיות. מכאן שאם נרצה להקיש מהבסיס התאורטי של הבנת ההתנהגות בעולם החי אל הפסיכולוגיה של האדם, חשוב לעשות זאת בעזרת ידע רחב מאד, תאורטי ומעשי, כדי שלא לטעות.

 מה ההבדל העקרוני שבין הפסיכולוגיה האבולוציונית לבין זרמים אחרים בפסיכולוגיה ?

כל הזרמים בפסיכולוגיה שואלים אותה שאלה: מדוע אנחנו מתנהגים כפי שאנחנו מתנהגים ? 

האסכולות הקונוונציונליות של הפסיכולוגיה נותנת לשאלה מרכזית זו שלוש תשובות אפשריות: 

• כי כך אנחנו מרגישים טוב יותר עם עצמנו.
• כי הסביבה השפיעה עלינו להיות כאלה.
•  כי כך אנחנו בנויים.

את האישור לכך מחפשות אסכולות אלו במחקרים ובתצפיות התנהגותיים, בהשפעות טיפוליות, ונעזרות, בעיקר בתשובה לשאלה השלישית, גם במחקרים נוירו ביולוגיים, שהתפתחו מאד בעשור האחרון. 
 
הפסיכולוגיה האבולוציונית   היא הזרם היחיד בפסיכולוגיה שאינו מסתפק בשאלות הללו, וממשיך ושואל גם:

•   מדוע כך אנחנו מרגישים טוב יותר עם עצמנו? מדוע אנחנו מושפעים כך על-ידי הסביבה, לומדים ממנה את מה שאנחנו לומדים ומתקשים ללמוד דברים אחרים? ומדוע כך אנחנו בנויים ?

לפי תפיסה זו טבועים בנו צרכים ומטרות שהוכיחו את עצמם כמועילים להצלחת האדם, הן דרך שיפור הישגים חברתיים וביטחון חברתי, והן דרך השגה יעילה יותר של משאבים חיוניים כמו אוכל, ביטחון קיומי, בני זוג, מין, והבאת ילדים לעולם וגידולם . 

לפי תפיסה זו, הן העולם הרגשי והן העולם השכלתני (הקוגניטיבי) מניעים אותנו בשרות המטרות הללו, כאשר אנחנו שואפים להימנע מהתחושות הקשות של דיכאון, כאב, צער והשפלה הנובעים מאי השגתן, ומחרדות במצבים של חוסר ודאות. השגתן נותנת לנו עונג ושמחה, וקיומן הסדיר נותן לנו יציבות רגשית של סיפוק, שלווה וביטחון .

האם תפיסה שונה זו משפיעה על הגישה הטיפולית של הפסיכולוגיה האבולוציונית, לעומת זו בה נוקטים כיוונים אחרים בפסיכותרפיה הזוגית ?

כן, כי היא ממוקדת יותר. פסיכולוג אבולוציוני מתמקד הן ביעוץ זוגי והן ביעוץ פרטני קודם כל במה שטבעי לנו, והוא שיקולים של רווח והפסד (מעשי או רגשי). והרי כולנו עוסקים בזה - בשאלה מה טוב לנו, מה רע לנו, היכן אנחנו מפסידים והיכן אנחנו מרוויחים, גם אם אנחנו מתקשים, לפעמים, להודות בכך, כי "זה לא יאה" ו"לא חברתי". מצד שני, כאן בדיוק נכנסים החלק החברתי - הנורמה והחינוך - המתחברים לא רק לשאלה של רווח והפסד חיצוניים, אלא גם לחלק הרגשי שלנו, כמו רגשות אשם ומצפון, שגם להם יש חשיבות רבה ביצירת האושר והסיפוק האישיים. פסיכולוג אבולוציוני מתמקד, לכן, בהבנת הצרכים האישיים, החסכים והתסכולים של כל אחד מבני הזוג, ובעקבות כך חושף ומזהה את הקונפליקטים המשמעותיים שבין אדם לעצמו ובינו לבין בן או בת זוגו, מסייע להם ליצור שינויים שהם יכולים ליצור במסגרת הגמישות האישית שהם מסוגלים לה, ובוחן איתם איך הם יכולים לרתום את הזוגיות ואת חיי המשפחה שלהם למימוש אותם צרכים ולהשגת סיפוק רב יותר בחייהם. מרכיב חשוב מאין כמוהו ביצירת הדינמיקה הזו היא הבנת הדינמיקה הזוגית שהיא תמיד מורכבת:איך הגענו עד הנה? איך משפיעים התנהגותו והרגליו של אחד על אלו של האחר?

פסיכולוג אבולוציוני גם מבין טוב יותר מסרים המועברים בשפת גוף ובתקשורת הלא מילולית הזוגית, ובעיקר את אלו הנוגעים לצרכים זוגיים, לפתיחות, לאמון ולמחויבות. הבנת הדינמיקה והתקשורת חיוניים כדי לסייע לבני הזוג בשיפור ההתייחסות זה לזה ובבנייה נכונה יותר של תקשורת ליצירת אמון רב יותר, שיוביל נכון יותר להשגת מטרות משותפות ולניהול קונפליקטים. מכיוון שכך, התהליך כולו ממוקד יותר, וקצר יחסית לתהליכי טיפול פסיכולוגיים מקובלים .