הצד היפה הצד הכעור 

הצד היפה הצד הכעור

לכל מטבע שני צדדים, נכון או לא ?! כשמדברים על הצד היפה מקבלים פידבקים רבים ומעודדים מיותר אנשים, אך כשמראים לעומת זאת את הצד הכעור, הפחות יפה וסימפטי, של אותם דברים ממש, התגובות והמגיבים מתמעטים, תוכנן פחות מתקתק (לפעמים אפילו גס רוח), כאילו אנשים ממש לא רוצים לדעת.

ולמה שירצו? נוח יותר להתעלם, לראות את הצד היפה בלבד, מכל הבחינות, אבל הרי לא רק הוא קיים, והוא לא יעלם או יסתדר מעצמו.....

האם הפכנו לצרכני תרבות ותכני אינסטנט מדומים, שנוחים לנו בלבד?  הלחמנו וריתכנו משקפיים ורודות לעיניים שלנו ?

כשרוב הציבור מסרב לראות וכבת יענה קובר ראשו באדמה, הוא באמת חושב שזה מה שיעלים את הקושי והכיעור בדברים מסוימים בחיים? האם זה מה שיעזור למציאות שאינה טובה ואינה יפה והוגנת לא להתקיים? להעלם? "להסתדר"?

להיפך. כמו בפתגם: "אם אור השמש הוא חומר החיטוי הטוב ביותר כנגד שחיתות אז חושך עדיף לשמירת אתרוגים"  

ככל שאנו מסתירים לכלוך מתחת לשטיח מימדיו הופכים לבלתי ייאמנו, והחשיפה אינה מטיבה עם השחיתות, משום כך מתאמצים להסתירה.

אם רוצים לתקן ולשפר דברים שאינם כתקנם, העלאתם לפני השטח, ההכרה, המודעות, והדיון בהם – הם הצעדים הראשונים לשיפור המעוות ותיקונו.

אז ברשותה של רפאלה שלנו, האחת ויחידה, שציורה זה במיוחד שבה את לבי, התחלתי לחשוב על הצד היפה והכעור בדברים שונים בחיינו - וכיצד אנו, כל אחד מאתנו, והחברה באופן כללי מתייחסים אליהם.

(את הציור ניתן לראות בבלוג שם הועלה החומר במלואו כולל תמונות והלינקים כולם)

הציור, הוא חלק מהצד היפה, ומראה ומדגיש אותו בצורה נפלאה, ובאותו יום בו ראיתי אותו אצל רפאלה ראיתי בעיתונות את הידיעה הבאה, שבעיני היא הצד הכעור של אותו דבר.

הארץ גלריה "שמיכות פוך: הברווזים והאווזים משלמים מחיר יקר עבור תעשיית הנוצות" (21.12.2010) רחל טל שיר

הכתבה מציגה צד אחר של תעשיית שמיכות פוך (ובעברית מוך), כשברור שמי שקונה אותן לא מעוניין להתעלל בבעלי חיים, ובכל זאת בכל אחת מהן מקופל סבל רב כאן של אווזים וברווזים.

מתחמץ הלב לראות מצד אחד כזה יופי של בעל חיים, של ציור, ומולו צד שני של אותו מטבע: כיעור תעשיית הפוך והנוצות, ניצולם ע"י האדם, סבלם, ובמיוחד בשל העובדה שבזמנים מתקדמים ומודרניים כאלה באמת שאינו הכרחי.

יש חומרים מחממים קלים יותר להחזקה מפוך ונוצות, זולים, וזמינים יותר, אז מה הקטע?

זה לא שמוכרחים הרי, שאין ברירה. החלופה בנושא קלה וזמינה, אפילו יותר, אז לא הגיע הזמן לתת לתעשייה זו לגווע ?

יש תעשיות שהן "פאסה", בדיוק כמו הפרוות (חומר בנושא כאן)שהיצרנים מנסים להחזיקה ולהחיותה בכל מחיר.

אין צורך בזה יותר, לא מבחינת מזג האוויר, התחזוקה המיוחדת המיותרת, המחיר שגבוה הרבה יותר ומעבר לכל, יש דברים ששייכים לדור הקודם, הגיע הזמן לתת להם ללכת ולהתפוגג....

אפשר להישאר ,לפחות בנושא זה, עם הצד היפה יותר של הדברים.

ובכל מקרה, לא רק בנושא זה :  אם נתעלם מהצד הכעור, מעבר להיותנו לא מציאותיים, כיצד נעריך את קיומו של היפה?

בתקווה ואיחולים לשנה אזרחית חייכנית בריאה הוגנת יותר לכולנו.

הועלה במלואו כולל התמונות וכל הלינקים אצלי בבלוג כאן