אסטרטגיה על פי אלכסנדר הגדול 

עומדים לבחור מנהיג עולם ויש לך את האפשרות להצביע בעדו. יש 3 מועמדים. להלן בקצרה כמה נתונים על חיי כל אחד מהם. מועמד אחד - יצר קשרים עם פוליטיקאים מושחתים; מתייעץ עם אסטרולוגים; ידוע שהיו לו שתי מאהבות; מעשן ושותה בין 8 ל-10 כוסות מרטיני ליום. מועמד שני - פוטר פעמיים ממקומות עבודה; ישן עד הצהריים; צרך אופיום בתקופת האוניברסיטה וכל לילה שותה בקבוק ויסקי. מועמד שלישי - גיבור מלחמה, צמחוני, לא מעשן ומדי פעם שותה בירה; לא ידוע אם היו לו אי פעם קשרים מחוץ לנשואים. בעד איזה משלושת המועמדים תצביע/י? קח/י לך זמן לחשוב . . .

המועמד הראשון הוא - פרנקלין דלאנו רוזוולט. המועמד השני הוא - ווינסטון צ‘רצ‘יל. המועמד השלישי הוא - אדולף היטלר. מעניין, נכון? כדאי שנחשוב לפני שנשפוט . . . [1].

כשדנים במושג המנהיגות [2] מומלץ להתחיל במקורות. אלכסנדר הגדול [3] מלך מקדוניה והיוונים, נולד בשנת 356 לפנה"ס, תלמידו של הפילוסוף היווני הדגול אריסטו [4], ירש את כס המלוכה בגיל 20, נפטר בשנת 323 לפנה"ס - בן 32. נחשב עד היום לגדול האסטרטגים, הטקטינים והשליטים בתולדות האנושות. שימש כמודל למנהיגים ולגנרלים מובילים בעולם - פרדריק הגדול, לורד נלסון, נפוליאון, ג'ורג' וושינגטון, ווינסטון צ'רצ'יל. הגנרל הראשון בהיסטוריה שהוכיח שצבא קטן יכול לגבור על כוח גדול באמצעות אסטרטגיה וטקטיקות מתוחכמות. פיתח את תורת המודיעין המסתמכת בתהליך איסוף המידע על מגוון מקורות, תחומי ידע, ומומחים מקצועיים (מטרולוגיה, חקלאות, בוטניקה, זאולוגיה, הידרולוגיה, הנדסה, היסטוריה וחיזוי עתידות). על בסיס מידע מגוון ידע לקבל החלטות נבונות - מתי לפלוש לאזור חדש, היקף הכוחות הנדרשים, כיצד ישרת השטח החדש את השלב הבא בכיבושיו. ידע לעורר מוטיבציה בקרב חיילי צבאו להתמודד עם אתגרים בלתי נתפסים; ובנוסף, הנהיג מהחזית, היה הראשון בשדה הקרב וסייע לכל חייל לא משנה דרגתו. היה רגיש לתרבותם של העמים שאת ארצותיהם כבש, והשאיר אחריו ערים ותרבויות הקיימים עד ימים אלו.

מהן תפיסות היסוד במנהיגות על-פי אלכסנדר הגדול? עקרון ראשון - מנהיגות הינו ידע נרכש באמצעות מערכת מורכבת של לימודים. את השכלתו רכש אלכסנדר הנסיך במייזה, האוניברסיטה שהקים המלך פיליפ אביו עבור אריסטו. שם פותחה לראשונה שיטת הלימוד של ניתוחי ארוע, המקובלת כיום בבתי ספר למנהל עסקים ולמשפטים ברחבי העולם. אלכסנדר עם חבריו ללימודים הגנרלים לעתיד של צבאו, למדו לחשוב במהירות, לתפקד יחדיו ולסמוך זה על זה על בסיס כבוד ואמון הדדיים. הם יצאו לשטח להשתתף בקרבות, ונטלו חלק בדיונים שעסקו בענייני הממלכה. אימנו את מוחם לקבל החלטות, באמצעות איסוף מידע ממגוון מקורות ושילוב הידע במתכונת יעילה לפתרון בעיות. תוך ביצוע ניתוח אנליטי, הצגת שאלות נכונות, שמירה על יושר אינטלקטואלי, וניהול חשיבה ביקורתית במסגרת תרבות של לקיחת סיכונים.

עקרון שני - חדשנות בחשיבה אסטרטגית מובילה לנצחון. מרכיבים באסטרטגיית הלחימה המקדונית - השתלטות על ישוב בודד לצורך הכנה לקראת יעד צבאי רחב יותר; תמרון האויב באמצעות צעדים מוגבלים וטקטיקות היוצרות בלבול; נצחון בקרב; השתלטות על עיר הבירה במטרה להפעיל לחץ פסיכולוגי; ומתן כבוד צבאי מלא למתים של כוחות האויב. פיליפ ואלכסנדר הביאו לסיום שיטת הקרב של מתקפה חזיתית מקיפה. שילבו בין חשיבה אסטרטגית לחשיבה טקטית, וקבלת החלטות - מה לא עושים. מתן דגש ראשון במעלה לבחירת נקודת המוצא - היכן להלחם. מתי להכנס לקרב ומתי לסגת. מתי ליזום מתקפה ומתי לנהוג על פי עקרונות של מגננה. שילוב כל הצעדים של מיקום ותזמון המתקפה, על מנת להטעות את האויב במטרה להביא עליו מקסימום נזק, ומינימום עלות לעצמם.

עקרון שלישי - העברת השליטה מדור לדור צריכה להיות יעילה. פיליפ נהג כשחקן מוכשר מול קהל ההמונים - הודה לתומכיו בנפנופי ידיים על מחיאות הכפיים וקריאות התמיכה; ידע להסתיר את רגשותיו מאחורי מסכת תגובות עליהם עשה חזרות אין ספור. בסיטואציות בהם המנהיג אינו מאפשר פריחה של יורש מוכר, במטרה לשמר את מעמדו, ועסוק ביצירת תכחים בין תומכיו, כדוגמת - יאסר ערפאת, פידל קאסטרו או ג'וסף סטאלין, צפויה אי-יציבות לארגון. בכל מצב נדרש היורש לתכנן בקפידה את העברת השלטון החלקה לידיו, שתעבור ללא כל זעזועים. זהו מהלך חיוני על מנת ליצר בסיס איתן למנהיגות. מהם המרכיבים? לצמצם למינימום את חוסר הוודאות - יצירת תחושה שעסקים מתנהלים כרגיל. מינוי מנהיגים מוכרים, הזוכים לכבוד מירבי מהציבור, לנהל את תהליך העברת השלטון. בהירות מוחלטת בהגדרת התפקידים - יודעים מי הבוס. שקיפות מוחלטת בתהליך העברת השליטה, בכדי למנוע ממליזי שפתיים לטעון כי נוהלו אינטריגות מאחורי הקלעים.

עקרון רביעי - עם העברת המנהיגות מייד לקבוע את הטונציה של השלטון החדש. נקיטת צעדים מהירים והגדרת יעדים ארוכי טווח. ביניהם - פעולה מיידית לדיכוי מרידות וכיסי התנגדות. מתן הצהרה וכיוון דרך ברורים ב-100 הימים הראשונים לשלטון [5]. הפעלת כוח בעצמת יתר על מנת להבהיר לכולם עד כמה אתה רציני בכוונתיך.

עקרון חמישי - יציאה מיידית למימוש מטרות ארוכות טווח. גיבוש חזון-על אסטרטגי, המחובר ליסודות היסטורים, לצורך מימוש יעדי העבר במסגרת מעטפת מיסטית של מאבק בין הכוחות הטובים - אנשי התרבות (היוונים), לבין הכוחות הרעים - הברברים (הפרסים). בניית הילה סביב הכוח הלוחם כמנצחי-על, בלתי ניתנים לתבוסה. בניית אגדות סביב המנהיג כמייצג דבר אלוהים חיים.

עקרון שישי - שילוב בין סגנונות שונים של מנהיגות. סגנון מתן האמון. מתן אמון מוחלט בפקודים, ובמכרים חדשים כנקודת מוצא. בונה נאמנות מוחלטת של הלוחמים בשליט. סגנון מעורר השראה. שיחות על נצחונות העבר, דגש על המטרה העליונה המקודשת המנחה את מאבקיהם, בליווי סיפורים על גיבורי העבר שנאלצו להתמודד עם אתגרים הרבה יותר קשים. כל זאת, תוך כדי לקיחת אחריות מלאה לכל כשלון או תוצאה שלילית בלתי ניתנים לחיזוי על ידי המנהיג.

הסגנון המחבר. במהלך הקרב מתן יד חופשית, מרחב פעולה ותמרון עצמאיים למפקדים בשטח. חיבור חזק לפקודים, באמצעות שיחות ישירות לפני כל קרב, בניית מוטיבציה וביטחון עצמי על יסודות אמוציונלים.

הסגנון האגרסיבי. אלכסנדר העדיף תמיד להיות התוקף ולא המותקף, בסיוע אלמנט ההפתעה. הראשון בשדה הקרב שהוביל את חייליו לעומק כוחות האויב. לא המתין לקבלת תשובות לבעיות, מצא את הפתרונות בכוחות עצמו. תמיד בחר לבחון את השטח במו עיניו. והיה שותף גם לעבודה השחורה בשדה הקרב.

הסגנון ההומניסטי. למעט הקרבות בצור, בעזה ובמספר מוקדים בהודו, הקפיד אלכסנדר להיות כובש נאור. דגל במתן יחס הומני מתחשב לעמים שעל ארצותיהם השתלט. אסר על חייליו לעסוק במעשי ביזה, מעבר למה שאיתרו בשדה הקרב. הקפיד לדאוג לצורכיהם ולשמירת כבודם של שבויו [6].

הסגנון הפיקודי. אריסטו גרס שעל המנהיג לכעוס על האדם הנכון, בדרך הנכונה, בזמן הנכון בגלל הסיבה הנכונה. אלכסנדר ככל שהתקדם במהלך כיבושיו, הפך ליותר קשוח ואוטוקראט, פחות פתוח לביקורת, ולא נתן אמון באנשי פמלייתו. הוא חיסל באכזריות, כל מי שלדעתו איים על בטחונו האישי.

הסגנון המחסל. הצבא המקדוני לא נהג לרדוף אוכלוסיות אזרחיות שברחו משדה הקרב, למעט מספר ארועים בודדים. שיטת פיקוד הגורסת שיש לנצח בכל מחיר, תחת ההנחה שאין לוקחים שבויים בשדה הקרב. זאת במטרה ליצור איום וחשש בקרב האויב בכדי למנוע נסיונות למרד או להפרת סמכות.

עקרון שביעי - גיבוש אסטרטגיה גלובלית לאיחוד ארצות העולם. על בסיס מספר מרכיבים: מיפוי אסטרטגיה לגלובליזציה. בחירת נקודת נחיתה מועדפת לכוחות הלוחמים. הבקעת חומות באמצעות לחץ מאסיבי על נקודה בודדת. המנעות ממלחמות התשה ממושכות. מיצוב הכוח הכובש ככוח משחרר. הענשת האויבים המסרבים לקבל את מרותו בעוצמה. עידוד פלוראליזם וגיוון תרבותים - יווני ומקומי - במטרה לחזק את החברות עליהם השתלט (מתן כבוד לאמונות ולמנהגים; חופש פולחן; שימור שיטות ממשל קיימות). שליטה על האימפריה באמצעות כלים של ביזור סמכויות, אי-ריכוזיות וגיוס כשרונות מקומיים.

עקרון שמיני - מתן עדיפות למרכיבים לוגיסטיים בשדה הקרב. שמירה על פשטות - לא לשאת מה שלא חיוני. הקמת בסיסי אספקה קדמיים לכוחות הלוחמים. תכנון לטווח ארוך - שיטת אספקה המתוזמנת לשעת הצורך. צמצום מלאיים וייעול תהליך ניהול מחסנים. חלוקת הכוחות ליחידות קטנות ומתן עצמאות לוגיסטית - במקרים של בעיות בהגעת אספקה. קביעת נקודת מפגש אחת למערכות הלוגיסטיות, ומתן סמכויות מלאות בקבלת החלטות למפקדים הלוגיסטים.

עקרון תשיעי - שימוש אסטרטגי באומנות ההטעיה. פיזור כוחות במטרה להביא את האויב לפזר את כוחותיו, ומיקוד כוחות מחדש בכדי להכות ביריב בנקודת החולשה. הוצאת האויב ממצב של מגננה ומשיווי משקל. מתן סימנים מטעים על נקודת מתקפה מתוכננת, במטרה לבלבל את הכוחות מנגד; ותקיפה בנקודה ובמועד להם הכי פחות ציפו.

לסיכום, מה למדים מאלכסנדר הגדול. מנהיג דגול קודם עושה הכל בכדי למנוע היווצרות מצבי משבר. הוא אוסף מידע ולומד את השטח לפני כל מהלך, בכדי לא לפעול בתנאי עיוורון. הוא מודע לחשיבות המוטיבציה של לוחמיו בהשגת הנצחון בשדה הקרב, ומקדיש מאמצים רבים לבניית רוח אחווה. דואג להשכלתו. מאמץ תפיסות חשיבה חדשניות. מקפיד על שמירת יציבות השלטון והעברת תפקידים חלקה. מבהיר לכולם מיידית מי בעל הבית. רואה לנגד עיניו יעדים ארוכי טווח, ומכפיף פעולות הארגון ליעדים אלו. משלב בין סגנונות מנהיגות - לכל גישה העת המתאימה. מודע לחשיבות מרכיבים לוגיסטים בהצלחת הכוח הלוחם. ומתכנן את מהלכיו תוך שימוש באסטרטגיות לחימה מתוחכמות.

מתוך הספר 'דרכו של לוחם האסטרטגיה', מאת רמי הסמן
פרק 13, ניהול משברים - כלי אסטרטגי מתקדם, חלק ראשון
טרום עריכה, חשיפה ראשונית
תמצית מתוך הספר ותוספות הכותב: Alexander The Great's - The Art of Strategy, Partha Bose, 2003

^{[1] מהאינטרנט, 30 לספטמבר 2003.}

^{[2] מנהיגות. 1. ראשות, נשיאות, עמידה בראש ציבור או מפלגה או תנועה; 2. חבר האנשים המנהלים ציבור או מפלגה, ראשי ציבור או מפלגה; 3. שליטה באנשים. המלון העברי המרכז/ אברהם אבן-שושן/ קרית-ספר, /1987 עמ 388/ ISBN 965-17-0103-X Leadership. (1821) 1: the office or position of a leader. 2: capacity to lead. 3: the act or an instance of leading. Leader. (14c) 2: a person who leads: as a: Guide, conductor. b (1): a person who directs a military force or unit. (2): a person who has commanding authority or influence. c (1): the principal officer of a British political party. (2): a party member chosen to manage party activities in a legislative body. (3): such a party member presiding over the whole legislative body when the party constitutes a majority. d (2): a first or principal performer of a group. Lead. (before 12c) 1 a: to guide on a way especially by going in advance. b: to direct on a course or in a direction. 3 a (1): to direct the operations, activity or performance of . (2): to have charge of . b (1): to go at the head of . (2): to be first in or among . (15c) 1 b (1): position at the front: Vanguard. (2): Initiative. Merriam Webster’s Collegiate Dictionary/ 1997/ pg 661/ ISBN 0-87779-710-2}

^{[3] Alexander The Great’s - Art of Strategy/ Partha Bose/ Gotham Books - Penguin, 2003/ ISBN 1-59240-06-X}

^{[4] אריסטו [322-384 לפנה"ס]. ממניחי היסודות לתרבות ולמדע של העולם המערבי. הריאליסט האולטימטיבי. הישגיו המובילים: פיתוח יסודות תורת הלוגיקה; מחלוצי החוקרים והתאורטיקנים של מדע הזאולוגיה. בלימודים דגל בחזרות אין סופיות על מנת להצליח ולפגוע במטרה. במנהיגות גרס שאל לו למלך להיות פילוסוף, אלא לקבל את עצותיהם של פילוסופים אמיתיים; על מנת למלא את תקופת מלכותו במעשים טובים ולא רק במילים טובות. בניגוד לאפלטון מורו [348/7-428/7 לפנה"ס], האידאליסט, שגרס שעל המנהיג להיות שליט-פילוסוף; זאת מאחר ולפילוסופים הבנה ברורה של מושג הצדק המבוסס על הכרתם את הטוב. Aristotle/ Encyclopaedia Britannica Article/ www.britannica.com/eb/print?eu=114501, 24.11.2003; Plato/ Encyclopaedia Britannica Article/ www.britannica.com/eb/print?eu=115123, 24.11.2003}

^{[5] 100 הימים הראשונים. הנשיא פרנקלין רוזבלט הפך את מושג, למדד על פיו נבחנים מנהיגים בתחילת שלטונם. ב-100 הימים הראשונים לנשיאותו העביר סדרת החלטות בקונגרס במטרה להציל את הכלכלה האמריקאית. חוקים אלו מנעו את התרסקות המערכת הבנקאית והחזירו מיליוני אמריקאים לעבודה. במצב של משבר לאנשים לא איכפת מה המנהיג עושה, העיקר שיפעל במהירות ובעוצמה. המונח מקורו בנפוליאון, 116 הימים ממועד בריחתו מהאי אלבה ב-1815, החזרה לפריס, התבוסה בווטרלו, ההדחה השניה מהשלטון והגירוש לאי סנט הלנה.}

^{[6] "אין אדם מסוכן יותר מאויב שהושפל": נלסון מנדלה.}