שורש המילה שידוכים מקורה ביהדות וניתנו לה פרשניות רבות עוד מימי ראשיתה של השפה הארמית וכן, מופיעה בתלמוד הבבלי. המילה שידוך נמצאה אז כמצביעה על כך שהאישה מוצאת שקט ומנוחה כאשר היא בבית הבעל שלה.
במסורת היהודית ידועה תופעת השידוכים כמסייעת בתהליך התיווך בין שני המינים, לצורך מציאת זיווג המתאים לנישואין והקמת משפחה ובית.
מנהג ה שידוכים שכיח לרוב במגזרים שמרניים כמו אצל החרדים, וכן, ברחבי קהילות חסידי ברסלב וחברות נוספות השומרות על התבדלותן בקנאיות. נוהג חברתי זה שימש ככלי העיקרי למציאת בן או בת זוג למטרת נישואין. את השידוך, באם הצליח, נוהגים לציין במסיבת אירוסין, המבשרת על הרצון להתמסד על ידי בני הזוג.
השידוך נעשה באמצעות פניה ישירה למבקשים להשתדך, או באמצעות פניה להורי המיועד והמיועדת לזיווג. השידוך עצמו נרקם על ידי שדכנים מקצועיים, או באמצעות מכרים וחברים ויש הרואים במעשה זה מצווה גדולה ומיחסים לעוסק בשידוכים יראה רבה.
למחמירים ישנה אפשרות להיוועץ עם רבנים לגבי בחירת בן בת הזוג אשר נמצא ראוי לשידוך. בחוגים חסידיים מספר הפגישות במסגרת השידוך ובטרם האירוסין קטן יחסית, וההכרעה באם השידוך הולם או לא, נקבעת על ידי ההורים בלבד.
הפגישה הראשונה במסגרת הליך זה תתרחש בדרך כלל בבית הוריה של המיועדת לשידוך. לאחר שאחד הצדדים מציע להינשא, מקובל לבצע את טקס האירוסין בכותל המערבי, להתפלל לחיי נישואין טובים, לערוך מסיבת אירוסין בקרב בני המשפחה, לשבור צלחת ולקבוע את תאריך היעד לחתונה.
לימים, הולך ופוחת נוהג זה לטובת צורות היכרות שונות ומגוונות בין המינים ואפילו לטובת עולם המדיה והטכנולוגיה. ככל שרווחות טכניקת התיווך באתרי הכרויות באינטרנט, מתפשטת גם תופעה זו לקהילות רבות נוספות, כגון: המגזר הערבי, אתרים לעולים מחבר המדינות, יוצאי אתיופיה, הכרויות לבעלי מוגבלויות ואף אתרי הכרויות לדתיים וכיוצא בזה.
