גלעד שליט. לא נוח להזכיר את השם. הוא נמצא בכלא בעזה. חמש שנים. מי מאיתנו מבין מהי התחושה הזו של ישיבה רצופה בת חמש שנים בכלא בעזה? מה אנחנו מסבירים לעצמנו כשאנחנו נזכרים בבחור הזה, שמבלה שם את השנים בהם הוא אמור להתחיל לגלות את חייו? איך קורה שאנחנו ממשיכים בחיינו כרגיל והוא רובץ לו שם, פוגש מדי יום את אותם אנשים שאינם משפחתו ואינם חבריו? האם באמת החלטנו שהחזרתו היא מחיר שלא נרצה לשלם? האם הוא באמת ידע שזהו ההסכם בינו לבין מדינת ישראל? הלב נחמץ. הלב מבקש לעשות את הדבר הנכון. להחזיר אותו הביתה. מהר. ואם יש מחלוקת בעם לגבי זה, מדוע השקט הגדול?
האמת היא שככל הנראה השילוב הזה, של "מעיק" ושל "מאתגר" הוא המצב הסביר שניתן להגיע אליו, בתקופה הזו, כשאדם נצמא יותר בגפו, כשהוא חוזר לביתו ומבלה את שנת הלילה עם עצמו ועם מחשבותיו.
"לא טוב היות האדם לבדו, אבל הוא לבדו בין כה וכה...". אנחנו לבד, בתוך עצמנו, לכאורה, גם כשאנחנו בחברת אנשים אחרים. אדם המבקש לחיות חיים שלמים יותר מוכרח להיות כזה שמכיר את שני המצבים הללו – "לבד" ו – "ביחד". האדם הזה אמור לדעת לחיות בשני המצבים וגם ליהנות בשני המצבים. האיזון העדין בין יכולתו של האדם לשהות ולפעול לבד לבין יכולתו להתנהל בצוות או כחלק ממשפחה קובעים במידה רבה את בריאותו הנפשית של האדם ויכולתו לצמוח ולהגיע להישגים משמעותיים.
"לבד" נתפס פעמים רבות כסוג של כישלון. הגננת בגן של בני מאד מוטרדת כאשר היא מגלה שהוא לא ממהר להתחבר עם ילדים אחרים בשעת היציאה לחצר הגן. בשיחה עמה הבנתי שאין זה פשוט לצפות בילד שמעדיף להיות עם עצמו בעוד האחרים מתנהלים בדרך המצופה מהם, לגילם ובכלל – מבלים יחדיו בכל מיני צורות אפשריות. פעמים רבות, במקומות בהם אנחנו חיים, מי שנצמא לבד, מבלה לבד, בוחר לבד ומחליט לבד יכול להיתפס כחריג. הדבר נובע מפחד כללי של בני האדם מה"לבד" שלהם בעוד הם לא שמים לב לעובדה שללא יצירת "לבד איכותי" האדם אינו יכול להתקדם לשום מקום משמעותי בחייו.
כמעט בכל מסגרת ובכל ארגון עלולה להתקיים התייחסות ספקנית ולא מעודדת למצבים בהם אנשים בוחרים להיות לבד. מה שבדרך כלל רוב האנשים לא שמים לב אליו הוא שדווקא מי שמתקשה להיות עם עצמו, ללא נוכחות אנשים, הוא למעשה האדם הבודד באמת. בדידות היא חוויה אישית ולא פונקציה של כמות האנשים הסובבת את האדם. בדידות היא חוויה של כאב ממנה אנשים פוחדים כמו מאש. החוויה הזו קשור ליחסים של אדם עם עצמו. אם אדם אינו יכול לחוש נעים בחברת עצמו ואם הוא מוכרח את חברת האחרים על מנת לחוש שמחה (כביכול) סימן שאותו אדם סובל מחוסר מימוש המערכות החברתיות הנמצאות בו באמת. זהו אדם בודד, גלמוד ותלותי בנוכחות אחרים. מהבחינה הזו עדיפה הרווקות על הנישואין, כדרך של האדם, דרך הכרחית וראויה, להתמודד עם כל מה שמפגיש אותו המפגש האינטימי עם עצמו.
אני מבקש ממך להתבונן במראה למשך שתי דקות ברציפות. שים לב לתחושות. שים לב לתחושות הראשוניות ואחר כך לתחושות החדשות. האם יש לך אפשרות לחייך אל המראה? האם יש לך אפשרות לראות את האלוהים הניבט אליך מתוך עיניך העמוקות? האם יש באפשרותך לחוש, ולו לרגע, חווית אהבה עמוקה ואינסופית כלפי האיש הזה, האישה הזו, שעיניך רואות, כרגע? מה אומרת לך המראה שלך?
אם אני הייתי אמור לקחת רק חפץ אחד בלבד לאי בודד הייתי בוחר במראה קטנה. זהו. הדבר החשוב ביותר עלי אדמות. מראה קטנה. עם המראה הזו הייתי מסתכל על עצמי מפעם לפעם ומתרגל אהבה עצמית. לא הייתי מנסה להפוך לנרקיסיסט כי אז לא הייתי שורד. הייתי עושה כל שביכולתי על מנת להעצים את הקשר שלי עם עצמי ולהביאו לדרגת אהבה עצמית גבוהה ככל הניתן. מתוך מצב כזה הייתי בוודאי יכול לקום כל בוקר עם חיוך ועם יתר אנרגיה לעשות את כל מה שעליי לעשות על מנת לשרוד ואפילו על מנת ליהנות מבדידותי. כאשר אדם מצויד באהבה עצמית היצירתיות שלו נוסקת לשמיים וגם הדרכים שהוא ימצא על מנת לחלץ את עצמו מאי בודד. נסים ונפלאות מתרחשים מתוך מצב של אהבה עצמית וקשה להגזים בנושא הזה.
האדם שחי לבדו ושאינו חפץ להיות לבדו רוצה בצדק לקיים חיים של זוגיות, שיתוף, דיאלוג, תקשורת, מגע ועוד. חלק מתכנית ההגשמה העצמית של כל אדם עובר גם דרך נושאים מהותיים של יצירת קשרים מחייבים ועמוקים. מהצד השני פגשתי אנשים רבים שמגיעים לטיפול בעשור החמישי והשישי לחייהם ומעולם לא התמודדו באמת עם מצבי בדידות או צורך לבדוק את הקשר האמיתי שלהם עם עצמם. רווקות היא הזדמנות כל עוד לא מתמכרים אליה וכל עוד לא נסחפים בתוכה למצב של תקיעות מוגזמת.
נדמה כאילו העולם המודרני מנסה להתחרות באופן אגרסיבי בתופעות הבדידות. מרבית האנשים שמוצאים עצמם לבדם מוציאים החוצה, די מהר, את הסלולארי המשוכלל שלהם. החבר החדש של האדם, בעשורים האחרונים. מנסים לייצר לנו אמצעים משוכללים יותר ויותר על מנת שלא נזכה ולו לרגע אחד של שיעמום, של אי עשייה, של חוסר תקשורת עם מישהו או עם משהו. האם כל אלה לא נובעים בעצם מכישלונו החרוץ של האדם לייצר עם עצמו מערכת יחסים שיש בה מידה לא קטנה של הנאה, שמחה וסיפוק?
רווקות אינה כישלון כמו שזוגיות אינה הצלחה. שני אלה מצבים שונים שבהם אמור האדם להתנסות בתקופות שונות של חייו. יש כאלה שמתמכרים לרווקות ונסגרים בתוך המסגרת המצומצמת שיצרו סביבם. יש כאלה שמתמכרים למערכת יחסים תוך כדי היטמעות מוגזמת וחוסר הגדרה אינדיבידואלית. יש כאלה שרווקותם הופכת לנושא לקיטורים ותסכול ויש כאלה שהזוגיות שלהם משמשת בדיוק לאותה מטרה.
בסופו של דבר חוזרים אל אותו אי בודד ואל אותה מראה קטנה שהייתי ממליץ לך לקחת. אהבה עצמית היא הפקטור שיעשה את ההבדל ובעקבותיו גם יבואו אלמנטים אחרים שישפיעו. קשה לך עם הרווקות שלך? התבונן יותר במראה וגלה כיצד ביכולתך לאהוב יותר את האדם הזה. זהו בן הזוג הראשון והעמוק שלך, זו בת הזוג הראשונה שלך. ללא קשר מיטיב עם בן הזוג העמוק והראשוני של האדם שום מערכת יחסים טובה לא תתפתח באמת.
יתרה מזאת – להערכתי, כוח יצירתי עצום וייחודי של האדם יכול לבוא לידי ביטוי רק בעת הגברת אהבה עצמית. לעתים אותו כוח יכול להתבטא באופן ראשוני רק בשעת תקופה של בדידות. המרחב הגדול הקיים כשנמצאים לבד, יכול, באופן זמני, לסייע בחיפוש ההכרחי של האדם אחר האמת שלו.
אם כן, רווקות היא אמנם נושא אך היא גם מושא לסטריאוטיפים ולפחדי האדם להיות לבד וככזו יש להתייחס אליה בזהירות לפני שממהרים להגיב. אדם שלא זכה לתקופת בדידות עלול למצוא את עצמו בודד כל חייו ללא שמחה אמיתית בלבו. אדם שלא מצא דרך ליצירת גשר ולקרבה אל אדם אחר מגביל את יכולתו להכיר את עצמו, שכן בן זוג אינטימי משמש גם הוא כמראה קטנה אותה לוקחים לאי בודד.
ברגע שאדם מוכן ובשל הזוגיות מגיעה יחסית בקלות. אין לך זוגיות כרגע? חגוג את הלבד ובדוק אם לא התמכרת לרווקות שלך. איך תבדוק? אולי על ידי הערכת מידת הכאב והתסכול – כאב ותסכול גדולים וקבועים מעידים על התמכרות. יצירתיות ואופטימיות מעידים על תסיסה שמובילה לשינוי. אין לך זוגיות כרגע? אל תמהר למלא את חללי הבדידות שלך באירועים חברתיים שטחיים. הבט במראה, כתוב מכתב אל עצמך, העמק מעורבות יצירתית בנושא מסויים והרשה ללב שלך להוליך אותך ברגע הנכון, כשהוא ימצא לנכון, אל זרועות בן הזוג או בת הזוג הבאים.
