ספור : הפרפר 

כשהייתי קטן, סבא גיורא היה מחלק צעצועים שיצר בעצמו, לילדי הגן.סבא גיורא לא היה הסבא שלי, אבל כולנו, כל ילדי הכפר קראנו לו כך.אחר כך כשהגעתי לבית הספר, שכחתי את סבא גיורא.ביום הולדתי ה-11 כשאמא הביאה את העוגה עם הנרות אל השולחן, אבא,שהיה מורה, שאל אותי: מה אתה רוצה להיות כשתגדל ?להיות עיתונאי וסופר, השבתי מיד והרגשתי מאוד מאוד חשוב.למה? שאל אבא, למה אתה רוצה להיות עיתונאי וסופר?אני רוצה לפגוש אנשים מענינים, להקשיב להם ולכתוב עליהם.הממ... המהם אבא והתבונן בי במבט חודר, אם כך, אתה צריך להתחיל כברעכשו.עם...עם מי להתחיל - שאלתי בהיסוס.אולי עם סבא גיורא, אמר אבא וחייך.וכך הלכתי יום אחד מיד אחרי הלימודים בבית הספר, לבקר את סבא גיורא.זה היה יום חורף נעים, השמש זרחה אחרי יומיים של גשם וקור. הכל סביבהיה רענן.סבא גיורא עמד בחצרו וגרף עלים לחים. כשראה אותי מתקרב, חייך, כאילו ידעשאני עומד להגיע. כלבו הקשיש נבח אלי ברכת שלום וכשכש במרץ בזנבו.עזרתי לסבא גיורא לסיים את גרוף העלים ואחר כך ישבנו במרפסת הקטנה שהיתהמלאה בעציצים ירוקים. תאו (קיצור של תאודור) הכלב, רבץ מתחת לכסאו שלסבא גיורא ונראה עייף כאילו הוא גרף את כל העלים שבחצר.סבא גיורא הכין תה חם ומתוק והביא צלוחית של קליפות תפוזים מסוכרות. הזכרתילסבא גיורא שהיה מכבד אותנו גם אז, כשהיינו בגן, בקליפות תפוזים מסוכרות שאףאמא לא הצליחה להכין אותן כל כך טעימות. סבא גיורא חייך ושתק.סבא גיורא לא היה דברן גדול. היינו יושבים והוא היה אומר פתאום: אתה שומע אתרחש העלים שנעים על העצים - הקשב.או היה אומר לי: תראה את הניצנים הקטנים החדשים על הענפים. או: איזה שיר מיוחדשרה הציפור הזו, אתה שומע? היא מספרת לנו סיפור שלם.כך למדתי ממנו, לאט לאט, להקשיב ולהתבונן, והיה הרבה מה ללמוד.לפעמים יכולתי לחוש בטבע שסביבי כמיהה, געגוע, שמחה. סבא גיורא היה אומר לישהאדמה והטבע כולו מדברים אלי בשפה שאנחנו מכירים.למדתי להכיר את עונות השנה והקצב שלהן דרך מראות וסיפורים, דרך האנשים שפגשנובדרך, דרך בעלי החיים, העופות, הזוחלים והחרקים. דרך שמיים כחולים או ברד סוחףאו ערפל. דרך רוח מלטפת או סופה סוערת וסוחפת. הכל היה קסום, תוסס וצבעוני דרךמבטו של סבא גיורא ותמיד היה במבט הזה מין ניצוץ כזה מיוחד שהזכיר לי משהו.כיום אני יודע שמבטו הזכיר לי מבט של תינוק.פעם- הראה לי סבא גיורא פרפר יוצא מתוך הגולם. עמדנו בשקט והתבוננו עד שהפרפרפרש את כנפיו הצבעוניות היפיפיות ועף לדרכו ברפרוף קליל. הגולם נשאר ריק, חלול.אתה רואה ילדי, כך גם אנו משאירים את הגוף ופורשים כנפיים צבעוניות, נולדים לחייםאחרים כאשר מגיע הרגע. הזמן חלף. שנה ועוד שנה. ביקורי אצל סבא גיורא פחתו. הייתי מגיע פעם בכמה שבועות,אחר כך פעם בכמה חודשים.גדלתי, בגרתי, חלפה שנה ועוד שנה ויום אחד כאשר באתי לבקר בבית הורי, נזכרתיבסבא גיורא והלכתי לביתו.הבית הקטן היה סגור, התריסים היו מוגפים, החצר מלאה בעלי שלכת ועל שער העץהקטן, מודעה ישנה קרועה , רוטטת ברוח.חשתי צער שלא נפרדתי מסבא גיורא אבל חלק בתוכי היה שלוו וידע שהכל כשורה.ידעתי שסבא גיורא פשוט המשיך את המסע שלו.הלכתי בשביל לעבר חורשת האלונים כשפרפר לבן הצטרף אלי והתעופף סביבי במחולשל פרידה.