עיצוב מחדש ולא פרישה 

כאדם שגדל בעסק משפחתי וכעוסק בייעוץ לעסקים משפחתיים זה שנים רבות אני רואה חובה לעצמי להפנות מאמר זה לציבור ההורים העומדים בראש המשפחה והעסק שנים רבות ומתלבטים מי מוקדם ומי מאוחר בשאלות "לפרוש מניהול העסק ולמסור את שרביט הניהול למנהל/ת בני דור ההמשך? או למכור את העסק ?

 אני מציע דרך חדשה לציבור ההורים בהתייחסותם למשפחה ולעסק, המנסה לחבר את חלקי המשפחה בעסק ללכידות בהעברה הבין דורית.

יש להניח שעמדת בלא מעט אתגרים בחייך עד היום. בשום שכל ובעצות טובות הגעת עד הלום. להתייחס לפרישה בגישה הוליסטית בריאה כפי שמאמר זה מציע יאפשר לך פעם נוספת לקבל החלטה נכונה ונבונה.

עיצוב מחדש – לא פרישה תומס דווידוב (תום) פסיכולוג ויועץ רב ניסיון לעסקים משפחתיים אומר " אתה עובר תקופה קשה בהתמודדות עם המציאות ועם האתגרים של אבדן האחיזה בעסק בו אתה היית הכח המוביל. עובדה זו לא אמורה בהכרח, להצביע על עזיבתך את העסק שלך, אלא על עיצוב מחדש של קשר הגומלין שלך איתו. "ב- 22 שנות עבודת ייעוץ בעסקים משפחתיים לא המלצתי אף פעם על פרישה. זה נשמע כמו פסק דין מוות. גזר דין לחיות חיים פסיביים, בנרפות ובלי יכולות. אם אתה בשנות ה-50 או ה-60 של חייך, אתה עדיין יותר נמרץ מן הדור הקודם, כמו רוב האנשים בקבוצת גיל זו, עדיין מסוגל לחיות באופן פעיל ולקיים חיים מעניינים. יהיה זה לא נכון ולא בריא להפחית את הפעילות שלך באופן דרסטי. אני מעדיף שבמקום לקפל את המושג פרישה לתוך רעיון ההמשכיות והרצף, נעסוק ב"עיצוב מחדש" של הקשר, שיהיה מבוסס בעיקר על "העברת והמשכיות הידע העסקי של הארגון", הדרכת הדור הבא איך לנהל את העסק. אמנם נכון שהעסק והסובב אותו משתנים במהירות רבה כיום, כך שצריך מוחות וכוחות צעירים, רעיונות רעננים ואנרגיה שמגיעה מן הנעורים, אך אנרגיה זו צריכה להתמזג בחכמת הנסיון.

אתה הספריה של העסק שלך." אתה גדוש במידע יקר  ערך. למה שתרצה לשרוף את הספריה? רעיון "הרצף" מציע מסגרת חיובית יותר מאשר "פרישה" ומעמיד אפשרויות שונות, לזמן שאתה עובר לזירה אחרת בחיים, - להישאר קשור למה שבנית ולמקומך בעולם. באם תפיסת הרצף עלתה על פני השטח מתוך המחשבה שלך, או לאור יוזמה של אחרים, אתה נקרא כעת לעשות את הצעד הבא במערכת קבלת ההחלטות בחייך, או סדרה של החלטות. מאחר ושנותינו בפלנטה זו מוגבלות, חובה עלינו לבחון איך אנחנו מנצלים אותן בצורה המיטבית. זו ההחלטה החשובה ביותר שאנחנו חייבים לקבל בעת הזו. הערכים שלנו ומה שאנחנו מחשיבים כיקר לנו מוגדרים על ידי "איך ועם מי נבלה את יתרת שנותינו אלה".

 הצעד הראשון בתהליך, ככל שזה ניראה מובן מאליו , זה לקבל את העובדה שאתה לא הולך לחיות לנצח. אתם תהיו מופתעים מכמות האנשים האומרים : "אם אני אמות"?. השינוי הרציני במודעות לנושא יהיה כשה"אם" הופך ל"כשאמות". אפילו כש"מתי" נחשב לזמן עתידי ארוך (מעבר להררי חושך). מילטון שטרן כתב על ממצאים דומים ב:

Inside the Family-Held Business: A Practical Guide for Entrepreneurs and Their Advisors

ככל שזה יהיה קשה לך לקבל את אי הנצחיות שלך, אתה יכול לברך את עצמך כשאתה משלים עם העובדה. הגעת לנקודה בחייך שבה אתה יכול לתכנן את ההמשכיות שלך. השלב הבא, זה להבחין איפה אתה רוצה להימצא בשני העשורים הקרובים. מי האנשים שאיתם תרצה לבלות את זמנך? פרישה לובשת צורות שונות. האם תרצה לפרוש ולבלות את זמנך עם בת זוגך או עם נכדיך? האם אתה מעוניין להיות עסוק מאוד בתחומים שונים מחוץ לעסק המשפחתי שלך? האם אתה רוצה לפרוש חלקית? איזו רמת שליטה ופיקוח בעסק אתה רוצה בהמשך? האם אתה מוכן להמשיך ולהיות מקור הידע הארגוני- לעומת מקבל ההחלטות? מה האמצעים הכלכלים שהכנת לתקופה זו? מתוך הנחה שיש לך ענין שהעסק שלך ימשיך להתקיים בדור הבא אתה חייב להתחיל את שלב ה"חניכה/ אימון" כבר כעת. לוקח זמן רב ללמד ולאמן . אתה חייב לאפשר לבני משפחה העובדים בעסק ו/או בעלים לקבל החלטות בעצמם וללמוד מנסיונם הם.

 הדרך הנכונה היחידה היא לשנות את התנהגותך ממקבל החלטות בעסק- ליועץ. אין אפשרות לבצע מהלך כזה מהיום למחר . המשכיות בין דורית מחייבת שת"פ . אם אינך דמות משתפת היום התחל להיות כזה ולמד להיות כזה . אמנם לא תהיה לך אותה דרגת סמכות והכרעה כבעבר כלומר, שאנשים בצעו פעולות בעסק כי אתה הורית לבצעם, אך לעומת זאת יבצעו דברים מתוך הסכמה להמלצותיך. היתרון הגדול בשיתוף הוא המצאות אנשים רבים בסביבתך. בהתבגרותנו אינטראקציה חברתית היא הפעילות החשובה ביותר לבריאותנו הנפשית והגופנית. הזמן המושכל להתחיל בתכנון העברה בין דורית הוא כל עוד אתה בריא ופעיל. כשאנו שמים לב לירידת האנרגיות שלנו ,הפחתה בחיוניות שלנו, מזהים חרדות, אלה חלק מהסמנים הראשונים של הזדקנות. אנו נוטים לעיתים קרובות להיאחז בכל הכוח בעמדות השליטה והפקוח שלנו ואיננו ערים לצרכים של העסק ובני המשפחה הסובבים אותנו. הבנת התהליכים של העברה בין דורית ברמה האינטלקטואלית והפנמתם בשלב המתאים, כאמור, מבטיחים תכנון והתחלת בצוע המהלכים הנחוצים ולא את דחייתם לשלב המסוכן כשאין לך הכוחות והרצון לקבל את ההחלטות הנכונות ולבצעם בכלל.

אירוע

בן בקש עצתי ועזרתי לכך שהוא רוצה לקנות את חלקו של אביו בעסק , האב דיבר על כך במשך שנים אך כל פעם שהבן ניסה לקדם את הנושא, לא הצליח לקיים שיחה רצינית בנושא זה עם אביו או להתקדם לעסקה ממש, דבר שנמשך ברמות שונות במשך כ8 שנים. האב, כיום בן 81 והבן בן 50 ,קיימנו עם האב האם והבן מספר מפגשים. האם שתרמה במשך שנים את סגולותיה הרגשיות במערכת המשפחתית (לטוב ולרע) גילתה הרבה אמפטיה לבעלה, אך עמדה על כך שהעסקה צריכה להתבצע ושלבנה מגיע אחרי שנות עבודה רבות בעסק, המעמד והחלק הראוי. על אף שתנאי העסקה היו פשוטים, סבירים ומובנים לכל הצדדים, המשא ומתן והדיונים נמשכו זמן ארוך מהצפוי אך לבסוף הגיעו להסכמה על עקרונות העסקה שהועברו להכנת החוזה הסופי.

 המסמכים הוכנו והועברו לצדדים ונקבעה פגישה לחתימה סופית וסגירת העסקה, כשהאבא עמד לחתום על החוזה הרים עיניו ואמר "יש בעיה בעמוד 4 פסקה 2 . אשתו/האם שישבה על ידו אמרה באסרטיביות "יוסף, די ,חתום על החוזה" האב חתם. שנגמרה הפגישה ניגש האב לבן ושאל "האם אני חייב לפנות את חדרי ואת שולחן הכתיבה שלי" ולהחזיר את המכונית שלי. ענה הבן "כמובן שלא" ואז האב חבקו ואמר " פחדתי כל הזמן שאצטרך לפנות את חדרי ושולחן עבודתי, עכשיו אני רגוע" המשרד שולחן העבודה והמכונית סמנו עבור האב את מקור הכוח והסמכות שלו במשפחה ובעסק ואת אלה הוא לא מאבד.

 לעומת זאת אני מלווה אב בן 75 העובד בעסק מדי יום, משקים קום ועובד כשעתיים שלוש, עובר על הדואר שלו מעיין בדוחות אך מסרב להשתתף בישיבות שוטפות בהן מתקבלות החלטות על ידי בני דור ההמשך , הוא חבר מועצת המנהלים של החברה , ומסייע אך ורק בדברים שמתבקש לסייע על ידי בנו הממשיך. הוא מסתובב בחברה ואומר לעובדים כמה הוא מעריך אותם , מטפל מעת לעת בפניות לקוחות מורכבות, מופיע ומייצג את החברה בארגונים שונים ודואג לקדום האינטרסים שלה. עובדים מכבדים אותו ופונים אליו בבקשת עצות . במהלך בחינת תהליך הפרישה/עיצוב מחדש אתה יכול לגלות כמתואר בשני המקרים את האירוניה בעסק המשפחתי: האנשים שאתם אתה עובד הם לרוב האנשים, שאתם תרצה לבלות את זמנך גם לאחר הפרישה-בני משפחתך. איך אתה עוזב את המקום והאנשים שאתה אוהב? אתה לא עוזב אותם. פרישה מעסק משפחתי היא דבר והיפוכו, אינך עוזב עסק משפחתי ולא את המשפחה, העובדה שאינך מקבל משכורת או אינך השולט והמחליט בעסק לא משנה את שייכותך והקשר לעסק המשפחתי ולמשפחה. האתגר בפרישה והמעבר הבין דורי נמצא פחות בהחלטתך לפרוש ויותר בעיצוב מחדש של הקשר והשייכות שלך לעסק. זה תלוי רק בך. אם אתה מעוניין לשמור על משרדך ו/או להשתתף בישיבות הדירקטוריון וכמה תהיה מוכן להיות זמין למתן עצה בהעברת והמשכיות הידע של העסק. בניסיונך הרב בעולם העסקים קבלת לא מעט החלטות שעצבו את העסק שלך והתאימו לך ,גם בשלב זה של חייך העסקיים והפרטיים עליך לעצבם כך שתהיה שלם אתם ויתאימו לך כמו החלטותיך בעבר. יש להניח שעמדת בלא מעט אתגרים בחייך עד היום שבשום שכל ובעצות טובות שקבלת הגעת עד הלום. התייחסות לפרישה בגישה הוליסטית בריאה כפי שמאמר זה מציע, תאפשר לך לקבל החלטה נכונה ונבונה פעם נוספת.