מערה 

האיש הצעיר ישב על סלע ליד המערה. היתה שעת בקר מוקדמת, הוא היה ער כל הלילה. היה בתוך המערה אך לא יכול היה להירדם. דרך ארוכה עשה מן הכפר ולפנות ערב כאשר השמש כבר שקעה ומסביב ירדה החשיכה, הגיע אל המקום הזה וראה את המערה. המערה נראתה לו כמקום טוב לחניית לילה. אנשי הכפר הזהירו אותו מהמערה, הם ספרו לו שיש מערות אשר עמוק בתוכן יש פתחים לעולמות אחרים ומי שנכנס לתוך מערה כזו עלול לטעות ולצאת דרך פתח אחר. הוא לעולם לא יוכל לחזור את ביתו ומשפחתו, הוא יהיה במקום אחר.האיש הצעיר, שמו היה מאנו, ישב על הסלע, מן המדורה שהבעיר בלילה נשארו מעט גחלים לוחשות ועשן דקיק עלה וריחף סביב.השמש עולה וזורחת, צבעה כתום עז. הוא מתבונן בהרים הכחולים במרחק ומשתוקק להגיע כבר אליהם.מאנו חש את טל הבקר על פניו והתחושה היתה מרעננת ונעימה.עברה בו המחשבה שהוא חופשי, חופשי כמו הרוח. אחרי מות הוריו אין דבר יכול להחזיק אותו בכפר. תמיד, תמיד רצה להגיע אל ההרים הכחולים. הוא לא ידע מדוע, לא היה לו הסבר ולא היו לו תשובותלהוריו, לחבריו בכפר, ולאנשים- מדוע הוא רוצה להגיע אל ההרים הכחולים.בלילה, במערה, לא יכול היה להירדם. היה משהו בתוכו וסביבו שלא הניח לו להירדם. זה מוזר, חשב לעצמו. אני עייף מדרך ארוכה וישמשהו כאן שלא רוצה שארדם. אולי זה הדמיון שלי, אולי פשוט לא נעים לי כאן בתוך המערה. אבל המערה היתה נעימה והפינה בה בחר להניח ראשו היתה נוחה.אולי אלה הספורים של אנשי הכפר שמטרידים אותי. הספורים האלה על הפתחים במערות שמובילים לעולמות אחרים. ואם אראה פתח כזה ואחליט לעבור דרכו, מה יקרה?ואם אגיע לעולם אחר, הרי אין לי ממה לחשוש. אנשים שספרו לי עלהפתחים האלה דברו מתוך פחד, פחד שאם יעברו דרך פתח, לא יוכלו לחזור, פחד לאבד את מה שיש להם. הבית, המשפחה, העיסוק שלהם בחיי היומיום, המציאות שהם אוחזים בה. מאנו חשב לעצמו מחשבות אלה והיה ער לכך שעד היום לא חשב מחשבות כאלה. הואתמיד חש שהכפר אינו הבית שלו, לפעמים אפילו חשב שהוריו אימצו אותו כשהיה תינוק אבל לא העז לשאול. ידע שאם ישאל ייפגעו קשות משאלתו. הוריו של מאנו היו מבוגרים והוא כיבד אותם ודאג שלא יחסר להם דבר אך תמיד חש שחלק ממנו חסר בתוכו. מאז היה ילד קטן אהב להתבונן בהרים הכחולים שבמרחק, חשב לעצמו שיום אחד יגיע אל ההרים הכחולים ושם ימצא את החלק הזה בתוכו.הוא יושב על הסלע ומביט בהרים הכחולים. האם אמשיך היום במסע או אשאר כאן ואחקור את המערה הזו. הוא מחייך לעצמו, יצאתי לדרך חדשה, כל החיים לפני, בוודאי יש עוד מערות לחקור אותן, אולי זו המערה הראשונה אבל אני יכול לבחור. מאנו חש איך משהו בתוך חזהו מתרחב ונושם, כאילו אותו חלק חסר בתוכו מתגלה ואומר לו- אני הייתי כאן תמיד, אתה פשוט מתחיל לחוש בי, אני כאן אתך,ביחד אנחנו בוחרים את המסע שלנו.מאנו ממשיך אל ההרים הכחולים, עכשו הוא חש שלם, ההרים הכחולים הם חלק מהמסע שלי, הוא חושב לעצמו, אגיע אליהם ואז אמשיך הלאה.הם רק חלק מהמסע...ואולי אמצא את המערה שבה הפתח לבית האמיתי שלי...