מוזמנים לתחרות 

מוזמנים לתחרות

כולם מדברים על 2011 כאילו זו הזדמנות נדירה להצליח בחיים, כי ממש ברגע זה מתחיל

הכל מחדש...

זה אולי נכון לשבריר שניה, לאותה שניונת שבה אנו מבינים שמהיום נעשה הכל אחרת ונצליח. בשניה שאחרי ההבנה אנו פתאום מודעים למקום שבו אנו נמצאים בחיים.

אנו מודעים לסביבה שלנו, לאנשים המקיפים אותנו, לרצונות שלנו ולתוצאות שלנו.

בעיקר אנו מודעים לתחרות שקיימת בעולם בכלל ובעולמנו הקטן בפרט. תחרות מחוץ ומבית.

ואז שנת 2011 פתאום נראית מאיימת, אולי הקדימה את זמנה מעט.

בליל הסילבסטר, איחלתי לעצמי, בין שאר מיני ירקות, לגרום לכם להנות מעולם התחרות.

לתת לכם, זווית אחרת למתרחש בעולם התחרות. לגרום לכם לזוז בתחרות.

נכון, מי לא מפחד מקצת תחרות?

נשמע טבעי. נשמע הגיוני, נשמע זהיר, נשמע מיותר.

בעיניי יש שני סוגים של תחרות. תחרות מול המתחרים כהגדרתנו. תחרות מול עצמי.

לרוב, אנו סובבים סביב תחרותיות מול המתחרים שלנו, בתוך המשפחה שלנו, בעבודה אל מול הקולגות שלנו, אחר הצהריים אל מול הספרים ומסך הטלוויזיה- אנו כל הזמן עסוקים בלהשוות עצמנו לאחרים. עסוקים בלראות בהם מתחרים לא ראויים כי אנו הטובים ביותר.

כמה מאיתנו חקרו את הביוגרפיה של המתחרה שלהם? מה גרם לו להצליח? מה מניע אותו? מה אוכל ללמוד ממנו? מה גרם לי להרגיש מאויים מפניו? - איום זה לא רק משהו מוחשי חברים, איום הוא בראש ובראשונה מחשבתי. כשאני מאויים, אני מפסיק לחשוב, אני שורד.

בהסתכלות מהצד, כל מי שבא איתנו במגע אולי מאיים, מערער, אבל אנחנו בטוח יכולים לעשות את זה טוב ממנו. טוב מהפוליטיקאים, טוב מהמורים בביה"ס, טוב מביל גייטס, טוב מכל מקבלי ההחלטות. כשאנו בוחנים את המתחרים שלנו דרך עיניים של טוב מול רע, צודק לא צודק אנו בעצם מקטלגים את עצמנו לבינוניות ובכך, הפסדנו בתחרות.

אבל, זוהי רק תחרות אחת. בתחרות השניה, הפסדנו עוד לפני שהתחלנו לחשוב.

התחרות מול עצמנו זה נושא רגיש. לא מדברים עליו בפומבי. בכלל לא מודים בזה ביני לביני. זה מפחיד אפילו אותנו להודות שנוצחנו על ידי עצמנו. אין סיבוב שני, אין הזדמנות נוספת- כאן ועכשיו כבר לא תקף.

כשאנו בתחרות פנימית עם עצמנו, הדבר אומר בהכרח שאנחנו זזים. מתקדמים פיזית ומחשבתית. הרצון להצליח בחיים הינו מנגנון הישרדות רם מעלה בעיניי. הוא זה ששומר עלינו מפני עצמנו ומנווט אותנו בחיים, הוא זה שהופך את התחרות להישגית ומניבה.

 כשאנו מוכנים לתחרות פנימית עם עצמנו זה כמו אמרנו "אני נוכח", ומי כמוכם כבר מכיר אותי ויודע שזה תמצית ה"הכל אפשרי". כי ברגע שבו אנו מאפשרים לתחרות להתרחש בתוכנו, אנו מבקרים את עצמנו ומניעים את עצמנו למקומות אחרים.

כי אם אני באמת, אבל באמת, מחליטה להיות בתחרות עם עצמי, אני מסתכלת באומץ על החיים שלי, על הסביבה שלי ומקבלת החלטות מהירות ומקדמות. זה אולי נשמע מהיר ופשוט- זה לא. אני מכירה אנשים ששנים חיים בתחרות עם עצמם. חלקם עדיין לא מודע לתחרות. חלקם נהנים מעצם התחרות, אבל אלו שהניבו מהתחרות הם אלו שיידעו לומר- אני בתחרות עם עצמי.

כי רק אני ראויי להתחרות אל מול עצמי. חשבו על זה לרגע. זה גאוני. כי את כולם אנחנו מבטלים,

נשארנו אני מול אני. ומי יכול לי אם לא אני?

לכן חברים, מתחרים שלי, אני מזמינה אתכם השנה להיות בתחרות אמיצה עם עצמכם ראשית.

הסובבים לנו לא יבינו מה חלף על פניהם.

מוכנים לתחרות?

בברכת שפע,

מירב לוי- ליבוביץ

"מירב האפשרויות