אקסטנציה, זקיפת יתר אצל תינוקות 

הזוקפים הינם שרירים הממוקמים לאורך הצוואר (העורף) והגב ולאורך עמוד השדרה (למעשה, כל השרירים הממוקמים בחלקו האחורי (הדורזלי) של הגוף נחשבים שרירים זוקפים). שרירים אלו אחראים לפעולות ההזדקפות של הגוף ומאפשרים יציבה, שיווי משקל ושמירת הגוף באיזון כנגד כוח הכובד. באופן תקין, אצל התינוק, שרירים אלו ייתחזקו בהדרגה ויגיעו לשיאם בסביבות גיל חמישה חודשים. בעזרתם יצליח התינוק להרים את ראשו ואת החלקים הפריפריאליים של גופו (גפיים) וחזה לתנוחת אוירון. בהמשך, ישרתו אותו להתהפכות, לזחילה, לישיבה, לעמידה, להליכה (למעשה לכל אחד משלבי ההתפתחות). השרירים הזוקפים כפי שציינתי קודם בעלי חשיבות גבוהה לשמירה על יציבה ולביצוע כ"א משלבי ההתפתחות אצל התינוק, אולם אל לנו לשכוח שחשוב שהתפתחותם ותפקודם יהיו תמיד באיזון עם קבוצת השרירים הכופפים שכן ללא סינרגיה נכונה בין שתי קבוצות שרירים אלו, התינוק או האדם המבוגר יסבלו מחוסר שיווי משקל או מיציבה לקויה. חוסר היציבות בגופם יפוצה באמצעות שרירים אחרים באופן מוטעה (למשל שרירי גב) ויגרום לתנועות להיות לא יעילות, שדורשות אנרגיה מיותרת וגורמות לכאבים (למשל לכאבי גב), ו/או לעקמומיות שונות.

הטבע כולו שואף לאיזון ולהרמוניה. החומר עם האנטי חומר, היינג עם היאנג, החושך עם האור היש עם האין. כך למשל זוג רקדנים עשוי לרקוד ריקוד נפלא למראית עין, אך מספיק שאחד מהשניים יהיה קצת פחות אמון על התנועות, ייווצר פיצוי ע"י בן זוגו. פיצוי בצורת כוח, תנועות גדולות יותר ומאמץ מיותר. כך גם גוף האדם הבנוי למופת. ניתן ללמוד להשתמש בו בצורה היעילה ביותר ולהשקיע מינימום מאמץ על מנת להזיזו, אך ניתן גם לבצע את אותן התנועות באופן גס בהרבה ומאמץ. כך למשל האיזון העדין בין קבוצת השרירים הכופפים לזוקפים (אגוניסטים ואנטגוניסטים). על מנת שנוכל לעמוד בצורה יציבה, עלינו לדאוג ששתי קבוצות שרירים אלו ידעו לעבוד בסינרגיה. כשהזוקפים נמתחים הכופפים מתכווצים (או מתקצרים) ולהיפך, כך שבהתנהלותינו היומיומית לא ייפצו שרירים אלו על אחרים. בתקופת החיים הראשונה, התינוק איננו אמור לחזק את השרירים הזוקפים או הכופפים. הגוף שלו זקוק יותר לתנוחת הכפיפה, לעירסול ולהארכה של השרירים הזוקפים כמו גם בהרפיית הכופפים. במקביל, הוא מתחיל ללמוד להשתמש בשרירים הזוקפים כך שבגיל 5 חודשים הוא מגיע לשיא הלמידה בשימוש בשרירים אלו, זו הפעם הראשונה שנראה אותו מצליח להרים את גופו למנח "אוירון". התינוק לומד לכווץ את השרירים הזוקפים על מנת להרים את ראשו, להזדקף, להתהפך, להתיישב, לזחול, לקום וללכת בלי ליפול, אולם אם לא יהיה איזון בין שרירים האנטגוניסטיים לשרירים האגוניסטיים (הכופפים), דהיינו, אם השרירים הכופפים יהיו מחוזקים ייתר על המידה ומכווצים, לא יוכל התינוק לאמן את השרירים הזוקפים ונהפוך הוא, כיווץ יתר של השרירים הזוקפים יביא לקשיים רבים בניסיונות לתרגל היפוך, זחילה, ישיבה וכו'.  אצל אדם מבוגר פיצויים אלו יוטבעו במערכת ויאופיינו בתנועות גוף לא איכותיות ולא יעילות ובמיחושים חוזרים ונשנים.