האם כסף הוא מדיד לאיכות חיים 

מתוך מוסף כלכליסט
"התוצר המקומי הגולמי מודד הכל - חוץ ממה שהופך את החיים לכאלה שראוי לחיות אותם"

ב 1968 רוברט קנדי היה מועמד לנשיאות ארצות הברית. באחד הנאומים היפים שלו במירוץ הוא ניסה לומר משהו אחר על אמריקה ועל כסף ועל החיים, וסיים במילים שלעיל. שלושה חודשים אחר כך קנדי נרצח, וארצות הברית כנראה החמיצה הזדמנות לבחון מחדש את הקשר בין כסף לחיים.
40 שנה אחר כך, מהצד השני של האוקיינוס, יש מי שמנסה בכל זאת לעשות את זה.
"זה פשוט לא שפוי, שאנחנו מודדים קידמה בכלים שלא בודקים את הדברים שהופכים את החיים לראויים לחיות", אומר ניק מרקס, חוקר בריטי מוביל שמשלב כלכלה, סטטיסטיקה ופסיכולוגיה.
 "בעולם שבו אנחנו חיים, קידמה נמדדת באינדיקטורים כלכליים. אנחנו כל הזמן מקבלים את המסר שאם המדדים האלה יעלו - התמ"ג או מדדים בבורסה - גם החיים שלנו ישתפרו, יהיה לנו יותר. אלא שבעצם יש לנו כבר די והותר, לפחות בעולם המערבי, וזה גם מה שגורם לרבים מאיתנו לחשוב זה זמן רב שהמדדים הללו כבר אינם רלבנטיים, אינם נוגעים לרמת הרווחה של חיינו".

ואמנם, כבר שני עשורים לפחות יש בחוגים הכלכליים גורמים שקוראים תיגר על המדדים האלו באופנים שונים. אבל בשנים האחרונות מרקס הוא מי שמוביל את המתקפה, ולא מסתפק בהרס.
המחקר המתמשך שלו בנושא מציע אלטרנטיבה: כלי שמשקלל מגוון רחב יותר של נתונים, כדי ליצור מדד שמשקף איכות חיים מדויקת יותר, כזו שאינה מניחה ש"זה הכל כסף".

התוצאות יכולות לשנות סדרי עולם. המחקר של מרקס, שהתפרסם בשנה שעבר וכבר גורר תגובות נסערות ברחבי העולם, בעצם אינו רק כלי מדידה. הוא יכול לספק את המפתחות לשינוי מהותי בניהול הכלכלי ברחבי העולם, ובעקבותיו לשינוי מהותי באיכות החיים של מיליארדי בני אדם.
הוא יכול לגרור שינוי מחשבתי ברמת הפרט, וגם ברמת המדינות. הוא יכול לחולל מהפכה. אולי בדיוק לזה ייחל רוברט קנדי בסיפא של המשפט ההוא: "התמ"ג יכול לספר לנו הכל על המדינה שלנו, חוץ מאת הדברים שגורמים לנו להתגאות בה".

קידמה היא לא רק כלכלה, היא שיפור החיים של אנשים כשמרקס מסתכל על העולם, זה אותו עולם - בגישה כל כך שונה. המדד שלו מורכב מנתונים קיימים, אבל הוא מסתכל עליהם אחרת. לא בכדי הוא קורא לו "מדד הפלנטה המאושרת" (Happy Planet Index - HPI).

מתחילת הדרך מרקס משלב את כל השלושה - כלכלה, מחשבה סביבתית וכלים פסיכולוגיים.

אז מה זה אומר בדיוק, Well being?

"באופן שבו המונח הזה מתייחס לחיינו, חיים ב Well being הם חיים מלאים בתחושות ורגשות טובים ובתפקוד טוב.
אלה חיים שכוללים רגשות של אושר, שביעות רצון, הנאה, סקרנות ומחויבות פעילה, שיוצרים יחד התנסות חיובית בחיינו.
באותה מידה המושג מדבר גם על מידת התפקוד שלנו בעולם - ולכאן נכנסות ההתנסות במערכות יחסים חיוביות, היכולת לשמור על מידה של שליטה בחיים ותחושת הייעוד שלנו.
כל אלה הם הרכיבים של ה-Well being, ומה שנשאר לנו אחרי שהבנו את משמעותו של המושג זה לבדוק איך אנחנו מיישמים אותו".

הצוות של מרקס הפתיע ברשימה של חמש פעולות יומיומיות המומלצות לכל אזרח :
צור קשר, היה פעיל, שים לב, המשך ללמוד, ותן.
זה הכל - לא רק פשוט, אלא גם ממש לא עולה כסף. המתכון שלכם לחיים טובים נשמע פשוט מדי.

"זה באמת די פשוט", מצחקק מרקס. "אבן הבניין הראשונה של התהליך היא הקשרים החברתיים - עם המשפחה, החברים, השכנים והקהילה - שמעשירים את חיי היומיום שלנו.

סעיף האקטיביות נועד להנאה מפעילות פיזית - ריקוד, הליכה, טיול, משחק. כשאנחנו ממליצים לשים לב אנחנו בעצם אומרים - היה סקרן, הבחן ביופי שסביבך, היה ער לעולם שסביבך ולמה שהוא גורם לך לחוש.

את זה אפשר בקלות לחבר ללימוד, לגילוי מחדש, לניסיון חדש בקורס, בלימודי בישול, בתיקון של אופניים, אולי בלימודי נגינה. ולסיום, תן - הפעילות הכי אנטי כלכלית שיש. תן לחבר, לזר, עשה משהו נחמד, חייך למישהו, התנדב, הצטרף לקהילה".

זה נשמע קצת ניואייג'י?, אבל הכל מדעי, מבוסס על שנים ארוכות של מחקר.

"אני אוהב את הניסוי שמדד רמות אושר של שתי קבוצות", מדגים מרקס. "הראשונה קיבלה 100 דולר, שאותם בזבזה על עצמה, והשנייה הוציאה את הכסף על אחרים. בסוף היום הקבוצה שנתנה את הכסף לאחרים היתה, ובאופן דרמטי, מאושרת יותר מזו שבזבזה על עצמה".

כמה עולים לנו חיים מאושרים איך עושים את זה?
איך מייצרים שיטה שמשקללת את כל זה?
איך מודדים קידמה באמצעות אושר, רווחה ואקולוגיה?
ובכלל, איך מודדים אושר, רווחה ואקולוגיה?

מרקס שקע במשך כמה שנים לתוך עולם האינדיקטורים הקיימים, עד שהצליח לבחור את השלושה הרלבנטיים ביותר - והמציא את הדרך לחבר ביניהם.

הפי הוא למעשה מדד שמשקלל שלושה נתונים לכל מדינה -
תוחלת החיים הממוצעת,
שביעות הרצון הסובייקטיבית מהחיים,
וטביעת כף הרגל האקולוגית של כל אדם במדינה.
התוצאה היא מדד שבודק באיזו מידה אומה מסוימת מצליחה לספק לאנשיה חיים מאושרים ובריאים - ובאיזה מחיר.

כמה עולה לכל אזרחי העולם להבטיח את אורח החיים ואורך החיים בכל אחת מהמדינות, ובעצם: כמה עולה לנו, האושר הזה שלך?

"באופן מהותי ומשמעותי, אזרחי אמריקה הלטינית הם פחות חומרניים ועסוקים פחות בצבירת רכוש. הם עסוקים יותר בצבירה של קשרים חברתיים, עסוקים יותר עם המשפחה והחברים. המגמה הזו מחלחלת לכל הפעילות האזרחית באמריקה הלטינית, שהיא רחבה מאוד - מקבוצות דתיות, דרך ועדי עובדים והתארגנויות ירוקות, וכלה במרי ומחאה אזרחית, יש לאזור היסטוריה ענפה בתחום הזה.

חלק ממבקרי הפי טענו כי רמות האושר במרכז אמריקה נובעות פשוט מחוסר ידיעה על רמות החיים שהמערב מציע. אבל ההפך הוא הנכון - זה אחד האזורים בעולם שהכי נחשפים לתרבות האמריקאית של השכנים מצפון, ועם זאת הם הצליחו להתנגד לאידאולוגיית העושר והאושר המערבית עד כה.
קח למשל את קוסטה ריקה - למקומיים יש ביטוי שאומר 'Pura vida'. משמעותו מקבילה לזו של הביטוי 'Cool', אבל למעשה הוא מייצג את התמצית של מה שבאמת חשוב בחיים: חיים טהורים.

המגמה הזו, שמשולבת עם ההצלחה של המדינות הלטיניות להעניק לאזרחיהן רמת אושר גבוהה במחיר נמוך, גורמת לי לחשוב שכן, אולי העתיד הוא לא צפון אמריקה או מערב אירופה, ייתכן שהוא אמריקה הלטינית".

אז מה הלאה? לאן הולכים עם מדד הפי ואיך מיישמים אותו?

"השאיפה שלנו היא לפרסם את המדד בכל שנתיים, ובמקביל לנסות להביא את הממוצע העולמי לרמה שמייצגת הרבה שנות חיים מאושרות במינימום מחיר סביבתי.

היינו רוצים לראות שכמו בקוסטה ריקה או בהולנד, כל אחד בעולם יעשה שימוש בחלקו היחסי בפלנטה האחת והיחידה שיש לנו.

אבל באותה מידה אנחנו גם רוצים לראות את אושרם של אזרחי העולם עולה, במקביל לתוחלת החיים שלהם.

אנחנו לא ממש יכולים לעשות את זה - זו עבודה של קובעי המדיניות ושל מי ששם אותם שם, כלומר האזרחים.
אנחנו כרגע מייעצים לקובעי מדיניות בבריטניה, ברמה העירונית וברמה הלאומית, אבל זה בעיקר יהיה עניין שלנו, בני האדם - לבחור לאיזה עתיד אנחנו רוצים ללכת.
הפי נותן לנו מצפן, רק צריך להשתמש בו יותר".