התפתחות החדית' והמחקר עליו 

התפתחותה של ספרות החדית' ותרומתה כמקור היסטורי למחקר. החדית' הוא מסורת הנביא, התורה שבעל פה. ספרות החדית' הינה ספרות שהתפתחה לאחר מותו של הנביא, ספרות זו אוספת את האמרות והעדויות מהנביא שנאספו מדור לדור עד שהועלו על הכתב במהלך המאה התשיעית. א. התפתחותה של ספרות החדית': ספרות החדית' התפתחה עם עליית חשיבות החדית' כמקור לפסיקת הלכות. עם עליית חשיבות זו גבר הצורך במספר גדל והולך של חדית'ים. לכן לא רק נאספו אלא גם נוצרו חדית'ים חדשים על מנת לתת ביסוס לפסיקות שכבר נפסקו. עם הזמן פיתחו חכמי החדית' מדע של ביקורת החדית', על מנת להבחין בין מסורות מהימנות לאחרות. הקדושה של דברי המסורת, הרתיעה את החכמים מלהעמיד למבחן את תוכנם של החדיתי'ם, לכן במקום לבקר את התוכן הם ביקרו או ליתר דיוק בדקו את שושלת המסירה של החדית'. על סמך מהימנות שושלת המסירה חילקו את החדית'ים לשלוש קבוצות: צחיח- מהימן, חסן- מהימנות פחותה ודעיף- שמהימנותו לא עמדה במבחן. במהלך המחצית השנייה של המאה התשיעית לוקטו חדית'ים, שעמדו בביקורת, לאוספים הנקראים על שם עורכיהם. המפורסמים הם צחיח אלבח'ארי וצחיח מסלם שידועים גם כאלצחיחאן- הנכונים. ב. תרומת החדית' כמקור היסטורי למחקר המודרני: המחקר המודרני, אשר אינו נרתע מקדושת החדית', מתייחס דווקא אל התוכן על מנת לבדוק את מהימנותו של החדית'. שאכט אשר בנה את גישתו ההיסטורית על בסיס ביקורת החדית' של גולדציהר ואף הרחיק לכת ממנו, קבע שאפילו גרעין אותנטי אין בחדית', שכן הכל הוא מאוחר. כיום ישנם חוקרים החולקים על מסקנותיהם של שאכט וגולדציהר, וטוענים כי חלק לא מבוטל של החדית'ים הוא בכל זאת קדום. כמקור היסטורי החדית' מלמדנו על הערכים הדתיים והתעצבותה של הדת במאות הראשונות לקיומה. החדית' מלמדנו על ויכוחים פוליטיים, סכסוכים בענייני שושלות, מתחים אתניים וחברתיים, התלבטויות בשאלת מוסר, הלכה ואמונה ועוד. חשיבותם הרבה של החדית'ים למחקר המודרני היא הלימוד על התפתחות האסלאם המאות הראשונות עד עריכתם בשלהי המאה התשיעית (השנייה לאסלאם).

בקרו באתר ההסברה :

http://170606.livepage.co.il/site/index.asp?depart_id=170606