על גברים,נשים והמיתוסים שביניהם - חלק ב' 

המשך המסע המפתיע בין המיתוסים השונים אשר מנהלים אותנו בתוך חיי הזוגיות והמין שלנו. כל אותן מתפיסות מוטעות שגורמות לנו לעיתים להתנהג בצורה אשר פוגעת בנו או בסובבים אותנו. חלק שני. המיתוסים לקוחים מתוך ההרצאה המרתקת שלי ושל המטפלת, היועצת הוזגית והסקסולוגית מלכה ספקטור- "על גברים, נשים והמיתוסים שביניהם". ההרצאה מיועדת לחוגי בית, חברות וארגונים. 

במאמר הקודם פתחתי בסדרה של מאמרים אשר עניינם הוא המיתוסים אשר מנהלים אותנו בחיי הוזגיות והמין שלנו, אותם מיתוסים אשר גורמים לנו למיסקונספציות, תפיסות מוטעות, אשר מוליכות אותנו לצורות חשיבה מוטעות ומכאן להתנהגויות מוטעות ומכאן הדרך קצרה לתיסכולים, כעסים והתנהגויות שליליות. במאמר זה, השני בסדרה, אמשיך ואסקור, שלושה מיתוסים נוספים אשר וודאי מוכרים לכם. וודאי תשכילו למצוא את עצמכם מזדהים עם חלק מהם, מתנגדים להם, מובכים לנגדם אבל תמיד כדאי לזכור דבר אחד- אף פעם לא מאוחר מידי לשנות. קריאה נעימה.

בפעם הקודמת דיברנו על השפעת המגורים המשותפים על איכות ותדירות יחסי המין, על מיתוס הפולניה הקרירה ועל נשים בוגדות. אני מודה שהגיעו הרבה תגובות למאמר. אין ספק שהוא עורר הרבה הדים ולו רק בגלל העובדה שהוא נגע במיתוסים שהיו נטועים עמוק אצל אנשים רבים אשר מצאו אצלם משהו מתערער למקרא המאמר. הפעם נדון במיתוסים אחרים:

"בתוך מערכת זוגית, בני הזוג צריכים להסכים על הכל"- במידה ואתם קוראים שורה זאת וחושבים שמדובר במיתוס, מצבכם טוב. ישנם אנשים רבים אשר סבורים כי מערכת יחסים צריכה להיות סירה השטה באופן תמידי על מי מנוחות ,ללא סערות או גלים המרימים ומורידים אותה או מטלטלים אותה מידי פעם. השלב הראשון של זוגיות הינו כימי לחלוטין והינו פרק זמן של כארבעה חודשים שהינו תוצר כימי לחלוטין המכונה "התאהבות" במהלכו אנו מתנהגים כמסוממים. זהו פרק זמן אידילי בו אנו מסכימים על הכל, הכל נראה וורוד ויפה ומכונה גם "האהבה הרומנטית". אולם אחרי זה מגיעה המציאות. כולנו פועלים מתוך "מפות המציאות" שלנו, מתוך תחומי העניין שלנו וזוהי טעות קריטית לנסות ולכפות על בן הזוג שלנו את תחומי העניין שלנו רק בגלל שהוא נמצא איתנו במערכת יחסים. אל תנסו לשנות את בני הזוג שלכם, אל תנסו "ללמד" אותם או "לחנך" אותם. זהו פתח לכעס ותסכולים בלבד.

אתה יושב כרגע מול המסך, קורא את המילים, בראשך חולפים כל אותם סרטי נשים משעממים של דיבורים חסרי שחר ודיונים על "מערכות יחסים ורגשות"  שנאלצת לסבול בשם הזוגיות במקום לראות משחק כדורגל טוב או סרט אקשן משובח שמניין ההרוגים שבו עולה על מניין החיים שבו. את יושבת וקוראת את המילים ומהנהנת ונזכרת בכל אותן הפעמים שניסית לעצב אותו "בצלמך ובדמותך" וכיצד זה אף פעם לא הניב את התוצאה הרצויה חוץ מכעס, עצבים ותסכול ועוד לילה שישנת באלכסון כי הוא בחר את אי הנוחות שבספה במקום את החמימות שבשינה איתך. כמה פעמים מצאת את עצמך שואלת אותו "על מה אתה חושב עכשיו" וראית אותו מתפתל כמו דג מחוץ למים ואילצת אותו לענות משהו מגומגם רק בגלל הצורך שלך לדעת ולייצר  איניטימיות וללמד אותו אינטימיות מהי? אז שחררו, לא צריך להסכים על הכל, מותר לשמור על הייחודיות, מותר לשמור על הדיעות והעצמאות. זה לא אומר סוף מערכת היחסים. בדיוק להיפך. שיהיה ברור, אני לא מטיף לעמידה על עקרונות בתוך זוגיות "ודווקא". הסוד לזוגיות מוצלחת פשרה והליכה לקראת. ההצלחה טמונה, כמו בכל דבר, באיזון.

חילופי זוגות טובים לרענון חיי המין והזוגיות"- או, הנה לכם מוקש אמיתי. זוגות רבים מוצאים את עצמם בשגרת חיים משמימה לא רק בחיי היומיום שלהם אלא גם, ובעיקר, בחיי המין שלהם. זוגות רבים נוהגים לחשוב כי את מצוקת חיי המין שלהם ניתן לפתור ע"י פתרון חילופי הזוגות ( swinging ). על פניו, אורח חיים זה טומן בחובו יתרונות רבים- אין צורך בהסתרה ובגידה, הכל נעשה בהסכמה הדדית, העדרם כביכול של עכבות ומעצורים מיניים, החייאתם מחדש של נישואים מקרטעים, שיפור הדימוי העצמי, שיפורם של הביצועים המיניים ושאר תופינים אירוטיים. אז זהו…שלא כל כך. לא תמיד. לצד כל הפיתויים שמונחים לפתחם של אילו החושבים לעסוק בסווינגינג הנה מה שבאמת ממתין להם בצידה השני של "הווילה בשכונה יוקרתית באווירה אינטימית עם זוגות חטובים ויפים ופתוחים": קנאה ורכושנות, חוסר התחייבות ומעורבות, מכאניות גדולה מדי ואובדן זהות, מה שמקשה על מציאת אנשים מתאימים לעסוק איתם בפעילות של סווינגינג, אשמה, התפכחות מאשליה ואכזבה, שעמום ואיבוד עניין, הפחד מהגילוי, חוסר יכולת לענות על ציפיות הדימוי הפסיכולוגי-מיני העצמי, סכנה מפני מחלת מין, אימפוטנטיות של הבעל, הסחת דעת מינית מצד אחרים, איום על חיי הנישואין, הפחד מכך שהאישה תיהנה יותר מהתהליך הפעיל של חילופי זוגות, הפופולאריות של הרעיה למול זה של הבעל, חוסר היכולת של הרעיה לסבול את המעמד, תחושת הניצול של האשה על ידי בעלה, פיתוח של מעורבות רגשית חיצונית, ריבוין של מריבות, והדובדבן שעל הקצפת -  גירושין או פרידה. (מתוך מחקרים של , 1970: Bell, 1972: McCary, 1973: Gilmartin, 1974).

אני מניח כי רבים מכם השתעשעו ברעיון של להפסיק להשתעשע ברעיון ולהתחיל להשתעשע באמת. להגיד לאשה לשלוף את סט הביריות מירח הדבש שתחוב (וטחוב) אי שם עמוק בארון, לשים על עצמם טנגה מנומרים וללכת לחפש לעצמם את אחת מאותן וילות יוקרתיות באיזור השרון שמבטיחות טיסה לגן עדן וחזרה. הכל כלול. אז מתברר שזהו לא רעיון מוצלח במיוחד ברוב המקרים לזוגות נשואים או לכאלו שנמצאים במערכת יחסים ארוכת טווח ומחייבת. על מנת שאורח חיים מעין זה יצליח באמת נדרשת מהזוג תשתית רגשית מסוג מיוחד מאד. בידקו את עצמכם לפני שאתם שוקלים לבחור בנתיב זה. במקום זה, ישנן דרכים יצירתיות רבות להכניס עניין מחודש לחדר המיטות שלכם. הרבה מאד. חפשו אותן.

"בכל הקשור למערכת יחסים, נשים הן רגשניות יותר"- אוי, כמה שזה נשמע נכון. ומטעה. הגיע הזמן לחשוף את האמת, גברים הם אלו שלוקחים ללב יותר קשה שינויים דרסטיים במערכות יחסים. המיתוס נוצר עקב העובדה הפשוטה שנשים נוהגות להחצין ביתר קלות את הרגשות שלהן. זה פשוט עד כדי כך. כגברים, אנחנו "מתוכנתים" להראות חזקים ומכילים בעיני בנות הזוג שלנו, לגלם את התפקיד שלנו כזכרים החזקים בתוך המערכת. לנשים ישנם מוקדי תמיכה רגשיים רבים המקיפים אותן כמו אמא, חברות, אחיות ועוד. עבור הגבר, בת הזוג היא זו אשר בדרך כלל מהווה את  הגורם אשר מכיל וסופג אותו ברגעי החולשה. כאשר הגבר חווה פרידה הוא נפרד מזו אשר הכילה אותו כיצור חלש ולכן…בוכה לכרית…

נשים יקרות, הוקל לכן-תודו. אתן לא לבד. לא רק אתן רצות לחסל חפיסת שוקולד שלמה אחרי פרידה, לא רק אתן יורדות על קופסאת גלידה שלמה פלאס טישו אחרי שהמאנייק זרק אותך. גם לו קשה. גם הוא בוכה. אבל הגברים בוכים בלילה. לא נשמע קולם. זה כל ההבדל. טוב לדעת את זה, לא? ותאכלס, כמה פעמים היית במיטה עם גבר והוא בכה? תנסי להזכר….

רוצים לדעת יותר? אתם מוזמנים להזמין את ההרצאה שלנו ולקבל יותר אינפורמציה בלינק הבא:  פרטים על ההרצאות שלנו