אלימות במשפחה 

מקרי האלימות בתוך המשפחה הינם מגפה נפוצה במחוזותינו.

סוג האלימות המוכר ביותר הינו אלימות פיזית, אולם, קיימים סוגים נוספים של אלימות, חמורים לא פחות - "אלימות רוחנית" או "אלימות נפשית" שמשמעה התעמרות רוחנית, השפלה, התעללות מילולית ודיכוי נפשי שלעיתים קשה היא מאלימות פיזית, הכל לפי נסיבות העניין ולפי מהותה של "הירידה" לחיי הזולת.

בית המשפט קבע באחד מפסקי הדין (בע"א 573/81 ) כי:

"זכותם של האישה והילדים לקבל מן הבעל מדור שקט ושליו וזכות זאת מופרת לא רק על ידי אלימות פיזית מצד הבעל, אלא גם על ידי אלימות נפשית, שהיא לעיתים בצורותיה הקיצוניות פוגעת הרבה יותר מהתקיפה הפיזית".

צו הרחקה ניתן כדי למנוע מעשה אלימות כשקיים חשש סביר שאחד מבני המשפחה זקוק להגנה כלשהי. מטרתו של צו זה נועד להגן על הנפגע מפני הפוגע. עם זאת, כאשר לא מדובר באלימות שיש בה סכנה מוחשית/מיידית, יש ובית המשפט יקדים להוציא צו הרחקה.

צו הגנה מאפשר להרחיק את האדם הפוגע מן האדם הנפגע, ואף לאסור על הפוגע מפעולות מסוימות כגון החזקת נשק, איסור כניסה לדירה, חיוב בקבלה טיפול רפואי וכו'.

על מנת שבית המשפט ישקול האם להיענות ולהוציא צו הגנה, על הנפגע או העומד להיפגע, לפנות לבית המשפט בסמוך לקרות אירוע אלים, ולהראות קיומו של אחד מאלה:

א. אלימות פיזית – מכות, עבירות מין, כליאה, איומים;
ב. חשש לאלימות פיזית;
ג. אלימות מילולית.

תוקפו של צו ההגנה:

תוקפו של צו ההגנה יהיה לשלושה חודשים, וניתן להאריכו לתקופות של שלושה חודשים נוספים, ועד לתקופה מקסימאלית של שנה.

במסגרת החוק למניעת אלימות במשפחה, רשאי בית המשפט לתת צו האוסר על אדם לעשות את אלה כולם, או מקצתם או לקבוע להם תנאים:

א. להיכנס לדירה בה מתגורר בן משפחתו או להימצא בתום מרחק מסוים מאותה דירה, והוא אף אם יש לו זכות כלשהי בה;

ב. להטריד את בן משפחתו בכל דרך ובכל מקום;

ג. לפעול בכל דרך המונעת או המקשה על שימוש בנכס המשמש כדין את בן משפחתו, והוא אף אם יש לו זכות כלשהי בנכס;

ד. לשאת או להחזיק נשק לרבות נשק שניתן לו מטעם צבא הגנה לישראל או מטעם רשות אחרת מרשויות המדינה;

חשוב להדגיש כי החוק מעניק הגנה לקורבנות הסובלים מאלימות בשל קשרי משפחה שקשרו בעבר.

הסעדים הניתנים מכוח החוק למניעת אלימות במשפחה:

א. תלונה במשטרה – כאשר בן משפחה נפגע מגיש תלונה במשטרה על עבירת אלימות, נפתח תיק משטרתי פלילי נגד הפוגע. עם הגשת התלונה נפתח למעשה ההליך המשפטי לפיו מוזמן הפוגע לחקירה משטרתית (חקירה תחת אזהרה). העדים לתקיפה, במידה והיו כאלה, מוזמנים אף הם. חשוב לציין כי הנפגע חייב לתמוך את תלונתו בראיות מספקות, על מנת לבסס את האישומים נגד הפוגע. לכן, אחרי כל אירוע, מקפידה המשטרה לבצע תיעוד (צילום בצבע, תעודה רפואית וכו). בלא תיעוד כזה, לא יהיו ראיות להעמדה לדין בפני שופט.

ב. בקשה לצו הגנה – מתן צו הגנה זה עניינו להגן מפני בן משפחה אלים על ידי הרחקתו. בן משפחה נפגע רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה להרחיק את הפוגע. את הבקשה ניתן להגיש בבית משפט השלום, בבית המשפט לענייני משפחה או בבית הדין הרבני. חשוב לציין כי הליכים על פי החוק למניעת אלימות במשפחה מתנהלים כהליך עצמאי העומד בפני עצמו ללא קשר לתביעות אחרות, המתבררות בין בני הזוג, אם בכלל.

ג. הרחקת הפוגע מהבית – במקרה של אלימות כלפי ילדים, האפשרות היא לפנות לבית המשפט לנוער בבקשה להרחיק את הפוגע מהבית. אולם, אפשרות זו נתונה בעיקר בידיהם של פקידי הסעד להם האפשרות ליזום הליכים להוצאת ההורה התוקפן מן הבית