שוק המטח - הרגולציה בפתח, הרווחים - לא בטוח 

ביום 8 ביוני 2010 התקבל בכנסת תיקון מס' 42 לחוק ניירות ערך, במסגרתו הוסף לחוק ניירות ערך משנת 1968 פרק ז' 3 העוסק בזירת סוחר לחשבונו העצמי. תיקון החוק פורסם ברשומות ביום 15 ביוני 2010 ועל פי האמור בו ייכנס לתוקף רק לאחר כניסתן לתוקף של תקנות שיותקנו בהמשך.

ביום 24 באוקטובר 2010 פורסמה טיוטה להערות הציבור לתקנות החדשות. הערות ותגובות הציבור תתקבלנה עד ליום 26.12.2010 ולאחר מכן סביר להניח שיותקנו התקנות והחוק ייכנס לתוקפו.

מדוע צריך פיקוח

מטרת החוק והתקנות הינה להסדיר את פעילות חברות המט"ח בישראל. פעילות חברות המט"ח בישראל החלה באמצע שנות ה - 90 ומאז ועד היום קמו כעשרים חברות מט"ח. החברות הן מעין בתי השקעות שמטרתם לתווך בין סוחרי מט"ח לבין המכשירים הפיננסיים שהם צמדי מטבעות, מדדים על מניות ומחירי סחורות כגון נפט, קפה וכדומה.

בשנים האחרונות החליטו לקוחות שחשו נפגעים מחברות המט"ח לתבוע חלק מהחברות, שלטענתם לא עמדו בהסכמים שנחתמו עימן. כמעט כל התביעות הסתיימו בפשרות לפני הגיען להכרעת בית המשפט. חברות המט"ח, המודעות לבעייתיות בכל הנוגע להשוואתן לבתי קזינו, עושות הכל על מנת להשקיט את הפרשיות.

דומה כי התקנות שבפתח והחוק שייכנס לתוקף בעקבותיהן, במהלך שנת 2011, יפתרו את רוב הבעיות שבהן נתקלים לקוחות חברות המט"ח. בעיה אחת לא תיפתר. שוק המט"ח ימשיך להיות מסוכן ורוב סוחרי המט"ח ימשיכו כנראה להפסיד. אך זה עדיין לא אומר שלא כדאי לנסות.

מטרתה העיקרית של הרגולציה, כפי שאני מבין אותה, היא כי מי שבכל זאת ירצה להתנסות בשוק יידע מראש את כל הסיכונים הטמונים במסחר במט"ח וגם אם יתחיל לסחור לא יוכל להפסיד סכומים גדולים עקב פיתויים שניתנים היום על ידי חברות המט"ח, כאמצעי שיווק לגיטימיים לחלוטין.

תחולת החוק

לכאורה נראה כי מי שלא ירצה להיכנס לנעלי הרגולציה יוכל להמשיך ולסחור דרך חברות מט"ח שמושבן אינו בישראל. אך החוק מציין במפורש בסעיף 44 יג. (ב) כי "הרשות תיתן רישיון לחברה שהשליטה על עסקיה וניהולם מופעלים בישראל, ואם אינם מופעלים בישראל - ביכולתה של החברה לקיים את כל ההוראות לפי חוק זה, וניתן לאכוף אותן לגביה."

על פי הוראת חוק זו נראה כי סוחר יוכל ללא בעיה לפתוח חשבון בחברה לא ישראלית שאינה קשורה לישראל בכלל. אך במקרה וחברה תרצה לשווק ללקוחות ישראליים, גם אם היא חברה זרה, היא תיאלץ לעמוד בתנאי החוק על מנת לזכות במה שמוגדר בחוק כ"רישיון לניהול זירת סוחר".

נושאי משרה

בעלי שליטה בחברה המבקשת רישיון יידרשו להביא אישור ממשטרת ישראל בדבר היעדר רישום פלילי. בעלי שליטה בעלי אזרחות זרה יידרשו להביא ממדינת אזרחותם אישור דומה. דרישות אלה הן חשובות למרות שניתן לעקוף אותן על ידי שימוש באנשי קש.

מינוף, מינוף

אחת הבעיות העיקריות בשוק המט"ח הינה המינוף הגדול המתאפשר לסוחרים. סוחרים מתחילים רבים (ולעיתים גם ותיקים) אינם מבינים את כוחו ההרסני של המינוף. המינוף מאפשר לסוחר לבצע עסקאות גדולות פי כמה מהונו העצמי ועיתים לגרוף רווחים אדירים בזמן קצר. אך כשם שניתן להרוויח תוך זמן קצר סכומים גדולים, כך אפשר גם להפסיד את כל ההון העצמי בזמן קצר עוד יותר.

רוב חברות המט"ח מאפשרות מינופים גדולים של עד פי 300 ו - 400 מההון העצמי של הלקוח, כאשר מניסיון מינוף של פי 5 הוא המינוף המקסימלי הנכון על מנת להתנהל בצורה מחושבת תוך ניהול כספי נכון שיבטיח מסחר מחושב וארוך טווח.

על פי התקנות המוצעות המינוף המקסימלי שיותר לחברות להעמיד ללקוחות יעמוד על 25. לעניות דעתי זהו מינוף הוגן. הגם שהוא עדיין מסוכן הוא לא כורת את ענף ההשקעה במט"ח. סוחרים המחפשים ריגושים (רוב הסוחרים הינם כאלה) עדיין יזכו לסחור ברמה שתעלה את האנדרנלין בדם בכמה רמות.

לדוגמא: לקוח שהפקיד 10,000 $ ומעוניין לסחור בצמד דולר/שקל במינוף המקסימלי יוכל לבצע עסקה בהיקף של 250,000 $. שינוי בשער למשל מ - 3.65 ל - 3.60 (5 אגורות) בכיוון הלא נכון יביא להפסד של 13,500 שקלים (מתוכם 1,000 שקלים עמלה) או בקירוב 3,700 $ המהווים 37% מהונו. מסחר כזה הוא עדיין מסוכן אך מצד שני מביא את הסוחר שמחפש הרפתקאות לריגוש המצופה.

להשוואה, במצב הקיים היום, סוחר שיפקיד 10,000 $ ויעשה את הטעות החמורה וימנף את כספו פי 250 למשל, יבצע עסקה של 2,500,000 $. שינוי של פחות מ - 2 אגורות בשער בכיוון הלא נכון יגרום לו להפסיד את כל כספו. 

והמומלץ: מינוף של פי 5 יגרום לאותו סוחר לבצע עסקה של 50,000 $. שינוי בשער מ - 3.65 ל - 3.60 (5 אגורות) בכיוון הלא נכון יגרום לסוחר הפסד של 2,800 שקלים (מתוכם 300 שקלים עמלה) או בקירוב 800 $ המהווים 8% מהונו. לא נעים אך לא נורא.

המינוף, לעולמים, יישאר בעייתו של הסוחר חסר המעצורים. מי ששואף לרווחים קלים תוך זמן קצר - שום רגולציה שבעולם לא תציל אותו במידה ולא יבין כי מינוף לא רציונלי, יגרום להפסד כל כספו במהירות. במקרה כזה אל לא לבוא בטענות לחברות המט"ח כי רומה על ידן ובעיקר לאחר שהתקנות חדשות מפחיתות את הסיכון. גם במדינות אחרות בעולם הרגולציה נעה סביב מינופים בסדר גודל דומה (20-30).

שמירה על כספי הלקוחות

כיום ברוב חברות המט"ח לא קיימת הפרדה בין כספי הלקוחות שהופקדו כפיקדון ובחלק מכספים אלה משתמשים לצרכים אחרים. לאחר כניסת החוק לתוקפו, חברה שלקוחותיה הפקידו בקופתה כספים לביטחון, תהיה חייבת בשקיפות שתראה כי כספים אלה מופקדים בבנקים ולא ניתן להשתמש בהם למימון פעילותה השוטפת של החברה. רק במידה והלקוח הפסיד את כספו ניתן יהיה להעביר סכום זה לחשבון הפעילות הרגיל של החברה.

נושא שהרגולציה אינה מטפלת בו ומקומם סוחרים רבים הינה העובדה שברוב המקרים הסוחר בעצם עומד מול החברה. במקום שתתווך בעסקה החברה היא צד לה וכאשר הסוחר מרוויח היא מפסידה ולהיפך. מכיוון שסיכויי ההצלחה במסחר במט"ח עומדים על לא יותר מ - 15% ויש הטוענים שאף פחות, לא נוהגות חברות המט"ח ברוב המקרים "להתכסות" על כספי הלקוחות. כלומר, הפסד של לקוח מהווה בדרך כלל רווח של החברה ולהיפך.

משום מה, דבר זה מקומם את הסוחרים, ללא הצדקה לדעתי. מה זה משנה לסוחר ממי הוא מרוויח או למי הוא מפסיד את כספו. סוחרים שנכשלים בשוק, הנחשב לאחד מהקשים למסחר בשוק ההון, מחפשים אשמים ואז קל להיטפל לחברה ולנסות להאשימה בהפסדים שנוצרו עקב החלטות שגויות של המשקיע.

הרגולציה לא צריכה לטפל בכך. כפי שמקובל בחו"ל החברה לא חייבת להתכסות על כל פעילות הלקוחות, אך כאמור לעיל חייבת לא להשתמש בכספי הלקוחות למימון פעילות שוטפת וחייבת להיות בעלת הון עצמי מספיק על מנת שתוכל לעמוד בהתחייבויות כלפי לקוחות מרוויחים בכל עת.

מידע שיינתן ללקוחות

פרק זה כפי שמוצע בתקנות מרחיק לכת בדרישותיו. חוץ מהצגה מפורטת של כל האזהרות ללקוחות בפרסומי החברה, תידרש כל חברה לספק ללקוח ,לפני הצטרפותו לשוק המט"ח, מידע שימלא להערכתי ספר בן לפחות 50 עמודים, דבר שירתיע את הסוחר הממוצע. סוג המידע הנדרש גם הוא דרקוני ביותר.

לדוגמא: הרשות לניירות ערך מחייבת את חברות המט"ח לספק ללקוח חדש דו"ח על חשבונות מרוויחים ומפסידים שאותו דיווחה החברה לרשות במועד הדיווח האחרון. יצרניות הסיגריות, למשל, מחוייבות לכתוב על האריזות כי העישון מסוכן לבריאות. מידע שיודיע ללקוח כי 85% מלקוחות החברה מפסידים משול לכך שיצרניות הסיגריות יכתבו על כל קופסא כי 85% מהמעשנים מתו מסרטן בשנה האחרונה. נראה כי בנושא זה הרחיקה הרשות לכת.

התאמת הפעילות בזירה ללקוח

פרק דרקוני נוסף כולל דרישה לחברה לקבל רק לקוחות שמתאימים למסחר. הרשות מצפה מחברת המט"ח לבחון לקוחות ולהקים מעין ועדת קבלה לשוק המט"ח. יש גבול למה למה שאפשר לדרוש מחברת המט"ח. אולי יערכו החברות בחינות במספר מועדים קבועים ורק מי שיעבור את הבחינות יוכל לסחור בשוק המט"ח.

מצד אחד הרשות מודה כי השוק מסוכן על ידי מתן אפשרות ללקוחות למנף פי 25 ולסכן את עצמם, אך מצד שני היא מנסה לגלגל את האחריות על סינון המהמרים בשוק על חברות המט"ח. פרק זה של התקנות חייב לעבור ריענון לפני היכנס החוק לתוקף.

סיכום

לאחר כניסת החוק לתוקף, יפחתו כנראה החיכוכים בין חברות המט"ח ללקוחותיהן, אך מי שסובר כי שוק המט"ח יהפוך לקל יותר טועה ומטעה. רוב הלקוחות ימשיכו להפסיד, אך עקב הקטנת המינוף, לאט יותר. המהמרים הכבדים ימשיכו להמר אך ייאלצו להשקיע סכומים גדולים יותר על מנת לסחור באותה רמה שבה נהגו לסחור לפני כן.

בעיית ניגוד האינטרסים כאשר החברה הינה צד נגדי לעסקה לא תיפתר. ברוב המקרים, החברה תמשיך להרוויח כאשר הלקוח מפסיד ולהיפך. אך בניגוד לעבר החברה תצטרך להציג הון עצמי כזה שלא ידאיג את הלקוח באם יקבל את כספו בחזרה ברגע שיבקשו.

שוק המט"ח ימשיך להיות מסוכן, אך גם מרתק ומי שיפעל לפי כללים ברורים יוכל להנות מסיכוי להשקעה שנותנת תשואה מעט גבוהה מן הממוצע אך לא דמיונית כפי שמניחים משקיעים רבים או כפי שחברות המט"ח גרמו להם להניח.