ביקורת עצמית וכסף 

הכסף הוא גורם דומיננטי של כל אדם בחברה המערבית, גורם שקשור ישירות לתהליכי קבלת החלטות, למקום ולצורת המגורים, לאפשרויות בילוי, טיול, תנועה ועוד. כסף הוא גורם משפיע ביותר למרות שלעתים היינו רוצים להוציא ממנו את החשיבות שלו. כסף הוא גורם עיקרי לחששות ולדאגות, מהווה עילה נפוצה לסכסוכים ולמריבות, יכול להוציא אדם משווי משקלו ויכול לגרום לאדם לאבד את הכוון שלו. כסף גם יכול לשמש זרז מצוין להתפתחות אישית, להתבגרות, ליצירת אוטונומיה ועצמאות, ליצירתיות ולהגשמה עצמית. כאשר אנחנו מכניסים את התורה הפסיכו קריאטיבית לדיון בענייני הכסף שלנו, ניתן להבחין בקלות יתרה כיצד המושגים שמגיעים משיטה זו ניתנים ליישום תיאורטי, ולאחר מכן מעשי, בכל הנוגע ליצירת כסף, צבירת כסף וניצול כסף באופן בריא ומועיל. אחד הנושאים המרכזיים להתייחסות ולעבודה בתורה הפסיכו קריאטיבית הוא נושא הביקורת העצמית ובמאמר זה ארצה להראות את הקשר הקרוב בין ביקורת עצמית ובין מצבים שונים הקשורים בניהול הכסף בחיי האדם.

התורה הפסיכו קריאטיבית יוצרת פריצת דרך בתפיסות עולם פסיכולוגיות באופן שבו היא מתייחסת לתפקיד הביקורת העצמית המוגזמת בחיי האדם. פרויד, בתורה הפסיכו אנליטית הגדיר מושג שעתיד לשמור על מקומו עד היום – "סופר אגו" והוא ייחס אותו לאותו מרכיב בנפש האדם שמשגיח באופן קפדני ואף מעניש בצורת רגשי אשם בכל פעם שנראה כאילו האדם חרג מהנורמה שהוא מרשה לעצמו, אם במחשבה ואם במעשה, בנושאים של דחפים חייתיים – מיניות ותוקפנות. הסופר אגו יודע להכאיב לאדם וגם להציף אותו בחרדה שהתוכן שלה הוא שמשהו לא טוב עלול לקרות בעקבות ה"מחשבות האסורות" או ה"מעשים האסורים". התורה הפסיכו קריאטיבית מרחיבה מאד את המושג הזה ל"ביקורת עצמית מוגזמת" וזו אינה עוסקת רק בענייני דחפים חייתיים אלא יוצרת משטר פנימי של מעקב חסר נחת אחר תשוקותיו של האדם ליצור, להתבטא, ליזום ולנסות. הביקורת העצמית עסוקה בלהזהיר יתר על המידה, בלצנזר משאלות, בליצור אווירה סקפטית סביב סיכויי הצלחה, בלהעביר מסר של חוסר יכולת, חוסר כישרון וחוסר סיכויים. האדם הממוצע חי עם הביקורת העצמית המוגזמת שלו בהכנעה כאילו שאין דרך אחרת. הוא לומד לחיות בצילה וגם שומע בדרך כלל בקולה, וכך הוא גם נותר בלתי ממומש, בלתי מסופק והרבה פחות שמח ובריא בנפשו ממה שהוא באמת יכול להיות.

לפי התורה הפסיכו קריאטיבית ניתן לצמצם ביקורת עצמית, הכרחי לצמצם ביקורת עצמית ויש לתת את הדעת על כך באופן יומיומי על מנת להשיג תוצאות שישפיעו לאחר מכן על מגוון היבטי הקיום, מיצירתיות ועד ליכולת לחוש אהבה, ליצור קשרים מזינים ונעימים ולנוע לעבר חוויות של היכרות מעמיקה עם העצמי האותנטי והגשמה עצמית. כל אלה מעשיים ואפשריים לאחר עבודה עקבית לצמצום הביקורת העצמית.

הביקורת העצמית פועלת בשירות מה שאנחנו אולי נכנה – ה"שכל" שלנו. כביכול, הביקורת העצמית "הגיונית" מאד. היא מנסה להזכיר לנו שבעבר לא הצלחנו ושאולי לא כדאי לנסות שוב שמא ניכשל. היא צודקת, לא? הגיונית, לא? היא מנסה להזהיר אותנו מניסיונות נועזים כי אולי אין לנו את הכישורים המתאימים. צודקת, לא? היא מנסה לומר לנו שאנחנו כבר מבוגרים מדיי בשביל לחלום על שינוי. צודקת, הלא כן? הביקורת העצמית במובן הזה היא גם אחד היסודות לשיטות מחקר ופיתוח שקשורים לחשיבה יותר "הגיונית". מהבחינה הזו נהוג פעמים רבות לומר – "כל המחקרים מעידים על כך ש..." כשבעצם אנחנו מנסים לומר – הנה עכשיו, הביקורת העצמית שלי לא תאמר מילה, כי המחקרים בדקו את העניין. זה כביכול "מהימן". הביקורת העצמית אינה מבינה כל כך במושגים כמו אינטואיציה, אמונה, חזון, תשוקה, ליצור יש מאין וכיוצא בזה. היא פועלת במנגנונים אחרים, נועדה מלכתחילה לסייע לנו אך בסופו של דבר היא יותר מזיקה ממועילה, וזאת עקב החד צדדיות שלה וחוסר האיזון בין מחשבה ובין רגשות. הביקורת העצמית פועלת בעיקר בשירות רגש אחד והוא הפחד. הביקורת העצמית מייצרת לנו אווירה של סיכון, אווירה של צורך תמידי בביטחון מוגזם, אווירה של יכולת ואפשרות שאינן עוברות את הממוצע.

כאשר אנחנו באים לדבר על ביקורת עצמית וכסף, ניתן להתבונן כיצד האדם פעמים רבות מונע מעצמו מערכת יחסים מהנה ופורייה עם הכסף שלו ועם הכסף שברצונו לייצר. מכיוון שהביקורת העצמית קשורה בעיקר לפחדים שלנו, אז בכל הנוגע לכסף הביקורת העצמית תנסה למשוך אותנו לכל מה שמפחיד בענייני כסף. היא תנסה להראות לנו את הסיכון ולא את הסיכוי, את הסכנה של אובדן הנכסים, של אובדן הלקוחות ושל אובדן המשרה. היא תזהיר אותנו יתר על המידה מפני לקיחת סיכונים והיא תראה לנו באופן מובלט דוגמאות לאנשים שאכן התדרדרו כספית. מרוב סכנות וסיכונים אנחנו מתכווצים, מתחבאים וממעטים לעשות את מה שיכול באמת להרחיק אותנו מכל תרחיש של חוסר כסף. בסופו של דבר, הביקורת העצמית המוגזמת תגרום לנו להישאר באזורי לחץ ואי נחת. היא תגרום לנו להמשיך לפחד מהכסף, להמשיך לחשוד בו ואף להמשיך לקנא בכאלה שהתעשרו או לגנות את אלה שמייצרים כמויות גדולות של כסף, ואף עושים זאת בקלות.

כסף הוא תוצר של עבודה, תוצר של שירות לאנשים אחרים. אדם אחד עובד, מתאמץ, מייצר דבר מה, אדם אחר זקוק למה שנוצר ומשלם בעבור זה כמות כסף מוסכמת. ככל שהמוצר טוב יותר, מועיל יותר ומעניק שירות לבני אדם כך יחפצו לרכוש אותו יותר. אדם שמגיע לעבודתו כשכיר יעשה את המוטל עליו וכלל שיעשה זאת כפי שהוא נדרש הוא יוסיף לקבל את שכרו המוסכם. בסופו של דבר כסף הוא פועל יוצא של עשייה שקשורה כך או אחרת בשירות לאנשים אחרים. עשייה יכולה להיות מסוג יצירתי יותר או מסוג יצירתי פחות. הביקורת העצמית תנסה לגרום לאדם לשמר את מה שיש ולבלום ניסיונות יצירתיים לשיפור, לשדרוג ואף למהפכה תודעתית. הביקורת העצמית תזהיר מפני השקעות פזיזות ומפני שינוי. בעשותה כן בולמת הביקורת העצמית את תנועת החיים הטבעית, את מה שבאמת בריא ואת מה שבאמת יכול לעבוד בשביל האדם.

על מנת שדבר מה יהיה בריא, יעיל ומאריך חיים עליו לציית לחוקי הטבע ולדרכי היקום. עיקרון טבע שקשור היטב לבני האדם הוא שמה שאינו צומח -  נובל. שום דבר חי או מתפקד אינו "עומד במקום". לקיפאון יש מחיר בעיקר בטווח ארוך אך גם בטווח קצר. כל דבר שאדם עושה למען יצירת כסף אמור להיות קשור לתהליכים קבועים של יצירה, התחדשות, שכלול, שינוי ובדיקה חוזרת של חיבור האדם למה שהוא עושה. לפי התורה הפסיכו קריאטיבית – אם במרבית הזמן אינך נהנה ממה שאתה עושה כנראה שאתה עושה את מה שאינו נכון לך. במילים אחרות – כל דרך שלך ליצור כסף אמורה להיות כזו שמעניקה לך סיפוק והנאה, בחלק לא קטן מתהליך העשייה. הביקורת העצמית תנסה להניע אותך ממושגים כאלה ותנסה לשמר אותך במקום שלך, שמא "מה שיש יאבד". בעשותה כן היא מקפיאה אותך וגורמת לך לנסיגה הדרגתית אליה אינך מודע באופן מיידי. אתה לומד להסתגל למה שיש ולא שם לב שעיקרון "חובת ההנאה" כבר אינו חל עליך, אתה הפכת לעובד שמייצר כסף מוגבל וקבוע בשירות הביקורת העצמית שלך, כאשר אינך יכול לחוש חוויה של צמיחה, התפתחות, שינוי, סיפוק ומימוש עצמי.  אם ברצונך לשגשג עליך למצוא דרכים לעקוף את הביקורת העצמית שלך ולפעול ממקום יותר אמיץ, יוזם, משנה ומפתח. לפעול ממקום שחותר להנאה, לשמחה ולסיפוק. כשאלה חסרים גם יחסר הכסף. ואם הכסף ישנו במצב כזה, אזי זהו כסף שאין ממנו תחושת רווחה אלא בעיקר תחושה של חשש מפני הבאות.

היבט נוסף וחשוב שיש לציין בנקודה הזו הוא שלעתים אנשים יוצרים תגובת נגד קשה ועקרונית לביקורת העצמית שלהם בכך שהם מתעלמים מאלמנטים בסיסיים הקשורים ביצירת כסף, בניצול מושכל של הכסף ובחיסכון של כסף. לעתים מרד מוגזם כנגד המוסכמות הולך לכוון שמתעקש יתר על המידה על הנאה מיידית ועל סיפוק, וזאת ללא השקעת מאמץ נדרש ללימוד, לעבודה ולהתפתחות. לעתים ניתן לראות אנשים הטוענים שהם באמת עושים את מה שהם אוהבים אך חשבון הבנק שלהם מעיד על בעיה קשה. אנשים כאלה ככל הנראה מתמרדים מכל מה שקשור בביקורת עצמית, גם באותם חלקים של הביקורת שיכולים לסייע לאדם. זהו מצב לא מאוזן מהכוון ההפוך, ממנו סובלים לא מעט אנשים העוסקים בענייני "רוח" ועידן חדש. הדיון אודות הביקורת העצמית והשפעתה על יצירת כסף אינו בא לבטל את הביקורת העצמית אלא לשים אותה במקום מאוזן וסביר ללא פגיעה ברוח היצירתית והמחדשת שאמורה לפעום בלבו של כל אדם, גם כאשר הוא עוסק בענייני פרנסה וממון. שילוב סביר בין שכל ורגש, בין גברי ונשי, בין חסכון ובין השקעה, בין משרה טובה לבין תעוזת שינוי והתפתחות, בין השקעת מאמץ ולימוד לבין התעקשות על הנאה וסיפוק, כל אלה עשויים להביא את האדם לנתיב שיכול להוליך אותו לשגשוג כלכלי.

קל להתמכר לחוויה של קושי עם כסף. קל מדיי. זו אינה אלא עוד אחת מהמשוכות שבני האדם אמורים לעבור מבלי להיתקע בהן בתחושת קורבן וחוסר יכולת. יצירתיות הכרחית על מנת לחצות את המכשולים שבדרך, ולמענה יש להקפיד על דרך שלא מוותרת על חשיבות צמצום הביקורת העצמית.

בהצלחה!