מפורסמים בעל כורחם 

צילמו אתכם ללא ידיעתכם או הסכמתכם וגיליתם כי הפכתם בין לילה ובעל כורחכם לסלבריטאים? שכרתם צלם אירועים וגיליתם שנעשה בתמונותיכם או בתמונות האירוע שימוש שונה לחלוטין מזה שחשבתם עליו? אז לידיעתכם - התמונות אינן הפקר ואין נתונה הרשות לציבור ולמי ממנו לעשות בהן ככל העולה על רוחו.

כדאי לדעת שהחוק במדינת ישראל קובע כי צילום אדם כשהוא ברשות היחיד ופרסום תצלומו ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו, או שימוש בתמונת אדם לשם רווח, מהווים פגיעה בפרטיות. בנסיבות אלו, כאשר יש בתמונה כדי להשפיל או לבזות אדם, עלולה זו להוות אף עוולת "לשון הרע".

כאשר שכרתם מראש את שירותיו של צלם מקצועי לתיעוד אירוע וגיליתם כי נעשה בתמונות שימוש אחר מזה אליו התכוונתם, ייתכן ואף כי בוצעה פה אף הפרה של זכויות יוצרים ושל חוזה כמו גם עשיית עושר ולא במשפט שנידונה אף היא בעבר במדור זה.

הצילומים מאסון ורסאי

בפסק-דין שניתן בימים האחרונים עסק בית-המשפט בסוגיית התמונות שצולמו באולמי ורסאי המפורסמים. באותו מקרה הזמינו מראש התובעים כמקובל במקומותינו צלם מקצועי שיצלם עבורם את טקס הכלולות ואת השלבים שקדמו לו, הן בצילומי וידיאו והן בתצלומי דומם ("סטילס"). קטעים מקלטת הווידאו שצולמה במהלך טקס הנישואין ובה נחזים אירועי האסון הוצגו כבר בליל האסון ברשתות הטלויזיה השונות, בישראל ומחוצה לה. גם אמצעי תקשורת אחרים, כגון העתונות הכתובה והאינטרנט, פירסמו כתבות רבות אודות האסון ובהן תמונות שונות, שצולמו עובר לארוע ההתמוטטות ולאחריו. בשל שימוש בתמונות אלה שלא על דעת בני-הזוג נתבע עיתון "מעריב" על סך מיליון שקל.

להגנתו טען העיתון כי זכויות היוצרים היו בבעלותו של הצלם ואילו העיתון רכש אותן ממנו כחוק. בית-המשפט קבע כי כשצלם שוכר דוגמן בכדי לצלם תמונה שרוצה הוא לצלם אם למטרה עסקית או אחרת שהוא, הרי שהצלם הוא זה שמעוניין בה. במקרה כזה זכויות היוצרים הן של הצלם. אולם אם פונה אדם לצלם ושוכר את שירותיו המקצועיים לעניין שמזמין השירותים הוא המעוניין בו - בין לצרכים מסחריים בין לצרכים אחרים - הרי ברור שבדרך כלל המזמין הוא הרוכש את זכות היוצרים.

בית-המשפט קבע כי המקרה של אסון ורסאי מתאים לחלופה השנייה, ואין להניח כי הצלם רכש זכות יוצרים בצילומים שביצע בעקבות ההסכם עם התובעים. מכיוון שכך, אין גם כל יסוד לטענה נוספת שבפי העיתון כאילו התובעים שילמו לצלם עם עריכת ההסכם עימו רק סכום קטן על חשבון ואת היתרה לא שילמו עד היום הזה.

גם בהנחה שטענה זו נכונה עובדתית, עדיין אין למצב דברים זה כל השלכה על שאלת הבעלות בזכות היוצרים. ייתכן שיש לצלם תביעה ליתרת המגיע, אבל זכות תביעה זו אינה מקנה לו זכות יוצרים בתצלומים שנשכר לבצע, ובוודאי שאין הוא מקנה לו זכות למוכרם לאחרים.

בית-המשפט גם דחה טענה נוספת של העיתון לפיה היה עניין ציבורי בפרסומן של התמונות הנדונות. נקבע כי זכות הציבור לדעת נמנית עם זכויות היסוד. זכות היוצרים, שאף על חשיבותה אין עוררין, מתנגשת לא אחת עם עניין הציבור לדעת, ובעצם ניתן לומר כי זכות היוצרים היתה לשמורה בתוך השטח העצום הבלתי מוגבל כמעט שבו יש לציבור עניין לדעת.

אם ניקח דוגמאות קיצוניות כדי להסביר את השיקולים שיש לקחתם בחשבון, נאמר כי נגד פרסום צילומו של פושע אלים שנמלט והמהווה סכנה לציבור לא תתקבל הטענה כי לאותו פושע זכות יוצרים בתמונתו. מצד שני, פרסום ספר תוך הפרת זכויות מחברו כדי למוכרו במחצית המחיר הנדרש על ידי המחבר היא הפרה גסה של זכות היוצרים, הגם שלציבור יש עניין רב שהספר יהיה נגיש במחיר זול.

במקרה שלפנינו עניין הציבור שדווקא יסתכל בצלומים הנדונים משקלו מזערי ואינו מצדיק פריצה לתוך זכות היוצרים של הפרט, מה עוד שיש להניח שהעיתון, אם היה מעוניין במיוחד בצלומים אלה, יכול היה עם קצת יוזמה ומאמץ לרכוש את הזכות לפרסמם מהתובעים.

עוד נקבע כי העיתון הוא אחד העיתונים היומיים הנפוצים במדינה. עיסוק זה ומימדיו מחייבים זהירות משנה שלא להיכשל בהפרת זכות היוצרים. המחזור הכספי הגדול ורווחיותו של העיסוק, עד כמה שניתן לשערם מתוך תפוצתו של העתון, הם נתונים שחייבים היו למנוע את היחפזותו של העיתון מקניית התמונות בלי לבדוק תחילה את זכות הצלם למוכרן.

קשה להימנע מהמחשבה כי תמונות אלה נראו לעיתון כאחד הגורמים המרחיבים את תפוצתו ולכן גם את רווחיו. דברים אלה הם - בין השאר - שיקולים חשובים בקביעת סכום הפיצויים שיש לפסוק לתובעים. לבסוף פסק בית-המשפט כי התובעים יזכו בשל כל האמור דלעיל ב-280 אלף שקל בתוספת 30 אלף שקל שכ"ט עו"ד. אז בכל זאת מסתבר כי גם תמונותיכם אינן רכוש הכלל.