אופייה הכלכלי והארכיטקטוני של ירושלים התפתח במהלך תקופת הבית השני, בתחילת התקופה היא עיר פרוזה ללא מקדש, אך, משאת נפשם של גולי בבל. בסוף התקופה ירושלים היא עיר מקדש, גדולה, מבוצרת כלכלית ופיזית. לאורך כל התקופה יושב בירושלים השלטון המרכזי של יהודה, ועל כן, מרכזיות העיר וחשיבותה הדתית הן שעוררו במיוחד את עוצמתה הכלכלית, ופיתוחה הארכיטקטוני.
תקופת הבית השני מתחילה עם הצהרת כורש ושיבת ציון, בשלב זה ירושלים אינה מהווה מוקד משיכה התיישבותי בגלל מצבה הרע, חסרו מקורות פרנסה, היו בעיות ביטחון (חומות העיר היו פרוצות) ועדיין שרר בה הרס רב. גלי עלייה נוספים וציפיות משיחיות מאוששים את מצבה ובשנת 516 לפנה"ס בהנהגת יושע בן יהוצדק וזורבבל משוקם בית המקדש. שלב זה של הבנייה מספק מקורות עבודה ופרנסה לתושבי העיר, עם סיום הבנייה, ישנו מוקד עלייה לרגל, עבודה לכוהנים וירושלים יכולה להתחיל לגדול. הנהגת האומה (הכוהן הגדול, והפחה) יושבת בירושלים.
על תקופה של כשישים שנה אין לנו מידע על המתרחש ביהודה ובירושלים. בשנת 458 לפנה"ס עלה עזרא לירושלים ונתן לה דחיפה נוספת. עזרא מגיע עם כתב מינוי וכוח מטעם השלטון הפרסי, בנוסף לכך הוא מגיע עם תרומות רבות של גולי בבל. תרומות אלה משפרות את מצבה הכלכלי של ירושלים. בשנת 445 לפנה"ס עלה לירושלים נחמיה כאשר מטרתו המוצהרת היא בניית עיר קברות אבותיו. נחמיה מגיע לירושלים כפחה כלומר כשליט מטעם השלטון הפרסי. נחמיה מבצר את ירושלים לשם העלות כבודה בעיני היהודים ושכניהם, "לכו ונבנה את חומת ירושלים ולא נהיה עוד חרפה:" (נחמיה ב, יז), על מנת שתהיה עיר המסוגלת להגן על עצמה וגם על מנת להגשים את אידיאולוגיית "ההתבדלות" מעמי הסביבה, לסגור את השערים בשבת והרוכלים צריכים ללון בחוץ וכך ניתן בעזרת החומות לשמור על השבת. החומה שבנה נחמיה נאמדת באורך של כ 2,200 מטר, העיר היתה הקטנה בערים מאז ימי שלמה. אך בנייה זו שינתה את פני העיר. בניית החומה הגדילה את מספר תושבי העיר ל- 4,800 בשלהי התקופה הפרסית, וחיזקה את מעמד העיר כמרכזו הדתי-תרבותי של העם כולו.
בשלהי התקופה הפרסית ירושלים היא מרכזה של פחוות יהודה, שם יושב הפחה של יהודה. דבר זה מעיד על חשיבותה בפני היהודים וגם אל מול הפרסים המבינים כי היא המרכז החשוב והגדול ביהודה. בירושלים נאספים המיסים עבור המלכות וכן עבור הפחה.
בשנת 332 לפנה"ס, עם כיבושי אלכסנדר מוקדון באזור, נפתחה בצורה רשמית התקופה ההלניסטית. לאחר מותו עולים לשלטון יורשיו "הדיאדוכים", יורשים אלה תלמי במצריים ואנטיגונוס מונופתלמוס בסוריה נלחמים בניהם על שטחים, כאשר ארץ ישראל עומדת בטווח, ארץ ישראל וירושלים בפרט נפגעים ממלחמות אלו. בשנת 301 לפנה"ס מתייצב השלטון התלמי בארץ ישראל. לא הרבה ידע על הנעשה בירושלים בתקופה זו, סביר להניח כי היא המשיכה להתנהל בדומה לסוף התקופה הפרסית.
מלחמות נוספות בין בית סלווקוס לבית תלמי סביב שנת 200 לפנה"ס מעבירות את השלטון בארץ ישראל לידי הסלווקים. במהלך מלחמות אלה נגרם סבל רב לתושבי ירושלים, אוכלוסייתה נתדלדלה ובניני המקדש ניזוקו. מעמדה של ירושלים מתבסס בראשית השלטון הסלווקי עם תעודות וזכויות שהוענקו ליהודים ופורסמו כפקודה לנציג השלטון באזור. ניתן להבין את מרכזיותה של ירושלים על פי הסעיפים הרבים שמוקדשים לה בתעודות הנ"ל. מאוחר יותר ירושלים אף הופכת לפוליס "אנטיוכיה שבירושלים" ושלושת אלפים מתושביה מקבלים אזרחות. מן ההיבט הארכיטקטוני נבנו בירושלים ככל הנראה מבנים המתאימים לפוליס כגון: גימנאסיון ואפביון.
בשנים 169-168 לפנה"ס בעקבות מלחמות ומרידות התרוקנה ירושלים במידה רבה מתושביה היהודים וחומות העיר נפרצו. לטובת חייל מצב סלווקי נבנה מבצר החקרא. בית המקדש חדל מלתפקד בשנת 167 לפנה"ס. מרד המקבים פורץ וב-164 לפנה"ס מטוהר בית המקדש מחדש. השלטון על ירושלים חוזר להיות יהודי וב-152 לפנה"ס יונתן מתמנה לכוהן גדול. ב- 142 לפנה"ס יהודה וירושלים תחת שלטון יהודי עצמאי. השלטון היהודי יושב בירושלים דבר זה מחזיר לה את כוחה הכלכלי ותושבים חוזרים לעיר.
בימי החשמונאים החל תהליך של התרחבות העיר. הגבעה המערבית יושבה והוקפה החומה, חוזקה המצודה, נבנו אמות מים, הוקמו מבנים בתוך ירושלים, ובכלל זה היתה גם פעילות בנייה במיתחם הר הבית. כלכלת העיר השתפרה עם המפעלים החשמונאים והעיר גדלה.
פריחתה הגדולה של ירושלים שגשוג כלכלי בנייה מפוארת ורחבה התחילו עם שלטון הורדוס בשנת 37 לפנה"ס. בימיו של הורדוס גדלה ירושלים והגיע לשטח של כ-770 דונם ובערב החורבן לכ- 1560 דונם. מקורות פרנסה רבים היו בשלהי התקופה כגון: בעלי מלאכה למיניהם, סוחרים גדולים וקטנים, התמחויות מקצועיות כגון: ענף הבניין, הבדים המזון, המתכת ועוד.
מן הצד הארכיטקטוני בשלהי התקופה זכתה ירושלים להתלהבות גדולה אמרו עליה "מי שלא ראה ירושלים בתפארתה לא ראה כרך נחמד מעולם." (סוכה נא ע"ב), "ירושלים, המפורסמת לאין שיעור בין ערי המזרח" (היסטוריה נטוראליס ה, 70). הורדוס בנה את ירושלים לתפארת על פי מיטב שיטות הבנייה ההלניסטיות רומיות. הרחיב את החומה בנה מגדלים, מצודות וארמונות. נזכיר כאן את מצודת האנטוניה, שנבנתה בצפון מערב הר הבית, הגנה על ירושלים מצפון ומצה השני השקיפה אל תחומי בית המקדש. בפינה הצפונית מערבית של העיר בנה הורדוס שלושה מגדלים שיחד עם הארמון היוו מתחם מבוצר. הורדוס הורס ובונה מחדש את בית המקדש: הוא מרחיב את תחומי הר הבית, ובונה סתיו מלכותי ומפואר בצורת בזיליקה בדרומו של הר הבית.
תרומה נוספת לכלכלתה של ירושלים בכל תקופת הבית השני היתה תרומות (מחצית השקל) והעלייה לרגל בשלושת הרגלים.
ניתן לומר כי ירושלים התפתחה לאורך כל תקופת הבית השני. במהלך התקופה הנידונה, בזכות מרכזיותה הדתית והמדינית, ירושלים מתחזקת הן כלכלית והן בגודלה ועל כן ישנם גם שינויים ארכיטקטוניים לאורך כל התקופה.
http://170606.livepage.co.il/site/index.asp?depart_id=170606 - אתר הסברה הדן ביחסים בין ישראל והפלסטינאים בראיה היסטורית
http://170606.livepage.co.il/170606/%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%a9%d7%9c%d7%99%d7%9d - הפרק באתר המדבר על ירושלים
בקרו באתר ההסברה- http://170606.livepage.co.il/site/index.asp?depart_id=170606
