ההגדרה שעשתה את ההבדל
שנים רבות, לא מעט ילדים סבלו לא רק מהבעיות המציקות של הפרעות קשב וריכוז בבית הספר, בגן ובחיי החברה, אלא במיוחד בביתם ובכמעט בכל חיכוך מול הוריהם. הורים שעד לפני עשור לא יכלו לאבחן את ילדם כאחד שסובל מתופעות של הפרעות קשב וריכוז, פשוט כעסו עליו ונזפו בו על היותו עצלן וחסר אחריות לדעתם.
דבר זה העמיס עוד יותר על הבעיות הנלוות גם כך לנושא של הפרעות קשב וריכוז, והילד יכול היה להפוך בין היתר לאימפולסיבי ולהיפר אקטיבי עוד יותר. ילדים שלצערם הפרעות קשב וריכוז הן דבר שמלווה אותם בכל יום, הם כאלו שההתנהלות שלהם שונה משל ילדים רגילים. ילדים אילו מתקשים בתכנון ובמחשבה קדימה ונראה כאילו שהם מדלגים על שלבים אילו וקופצים לפעולה כלשהי מבלי לחשוב על תוצאותיה.
אבחון ואפשרויות טיפול
הפרעות קשב וריכוז מוגדרות בעיני רבים בישראל כמחלה של המילניום החדש, אך זו היא טעות יסודית מאחר ורק בעשור האחרון החלו בישראל לאבחן הפרעות קשב וריכוז בצורה יסודית ולהגדיר אותן ככאלו. לכן נושא האבחון הוא חשוב ביותר, מאחר ובלעדיו יהיו עדיין כאלו שימשיכו להתנהל אל מול ילדיהם בחוסר אחריות משווע, בכך שימשיכו לחשוב כי הם עצלנים, משתמטים, או סתם חלשים בלימודים.
מאבחנים מקצועיים, כמו פסיכולוג קליני, פסיכיאטר ונוירולוג, יכולים לקבוע האם הילד סובל באמת בגלל הפרעות קשב וריכוז קלאסיות או שהוא מדוכא או חרד עקב בעיה שמטרידה אותו בחיי החברה או הבית. בעזרת מטלות שבלוניות ומשעממות ומבחנים מיוחדים, ניתן לקבוע האם מדובר בסימפטומים של הפרעות קשב וריכוז ואז להחליט האם כדאי לנקוט בטיפול תרופתי, או להסתפק רק בהקלות מסוימות בבית הספר יחד עם הדרכה מקיפה להורים.
