האדמה הטובה - פרל ס. בוק 

בס"ד

"קץ המשפחה הוא – כשמתחילים למכור את האדמה...מאדמה זו באנו ולאדמה זו נשוב – ואם תחזיקו בה, תחיו לבטח..." זוהי צוואתו של וואנג לבניו.

והוא מוסיף – "אם תמכרו את האדמה, לא תהיה לכם תקומה."

אבל בהמשך הספר אנו לומדים על עוד דברים חשובים. יותר מן האדמה..

האדמה הטובה" של פרל  ס. בוק, הינו סיפור היסטורי מרתק בעל סגנון כתיבה קולח. זהו סיפורו של וואנג האיכר הצעיר ואשתו, או-לאן, שפחה אותה קנה מן "הבית הגדול" ביתם של העשירים השקועים בניוולות, בשחיתות ובבטלנות.  סיפורם ומאבקם בקשיי קיום יומיומי בתקופה בה עוברת סין תהפוכות רויות אלימות ודם.,  בסין של קצוות קיצוניים בין עושר לעוני.

 בספר תמימות נוגעת ללב, הישרדות והיאחזות בחיים קשים וחסרי תקוה כמעט. תובנות חדשות שעולות בי בכל פעם שאני חוזרת לקרוא בספר מיוחד זה.

זהו סיפור על עבודה קשה המביאה פירות של שמחה ולפעמים אפילו עושר.

זהו סיפור על עושר שמרקיב את הנשמה.

את וואנג, פוגשים בתחילת הסיפןר ביום נישואיו. אביו שולח אותו להביא את כלתו אותה בחר עבורו. וואנג נרגש ומאושר. התרגשותו ותמימותו נוגעים ללב, הוא תוהה אם תהיה האישה יפה אבל אביו כועס על השאלה ומשיב: "ומה נעשה עם אשה יפה? אנחנו צריכים אישה שתטפל בבית ותלד ילדים ותעבוד השדות".

התרגשותו גואה כשהוא יוצא להביא את כלתו מ"הבית הגדול": "אם היא אוהבת אפרסקים, אני אקנה לה כמה כשנחזור" הוא התקשה להאמין שבשובו דרך השער הזה, תלך אישה מאחוריו".

הוא בכל זאת מרוצה כשהוא רואה את הכלה. הלא היא או-לאן, השפחה הגמלונית והמכוערת מן "הבית הגדול". הוא מביט בה נפעם ושמח במזלו הטוב. אישה שתהיה רק שלו. היא תנקה את הבית, היא תבשל, היא תעבוד איתו את האדמה, היא תלד לו ילדים.

ורמיזות של רוך נגלות בתוך העולם הקשה הזה, המסתיר רגשות:

"הנה התיבה והנה הסל", אמר בגסות.

היא גחנה בלי מילה, הרימה קצה אחד של התיבה, שמה אותה על כתפה, והתנדנדה תחת כובד משקלה כשניסתה לקום. הוא הביט בה רגע ופתאום אמר: אני אקח את התיבה, הנה הסל".

וואנג קם מוקדם בבוקר לעבוד את האדמה, אשתו טורחת בבית ואחר כך מצטרפת אליו לעבודה הפיזית הקשה בשדות.  גם מיד לאחר הלידה, מגיעה או-לאן לשדות לעבוד לצד בעלה. בשתיקה ובמסירות.

האהבה, החמלה והאושר שזורים בסיפור הקשה הזה, בעדינות נוגעת ללב. פרל ס. בוק מספרת את סיפורה של או-לאן דרך וואנג המביט מידי פעם ברעייתו החרוצה, בהערכה, בהתפעלות ובהכרת תודה רבה על מזלו הטוב שהביא לו אישה כה מוצלחת ומסורה. כי מי צריך משהו אחר?

יש לו אדמה

יש לו אישה חרוצה מאוד.

וכשמגיעים הילדים – בנים! – אין הוא מפסיק להתפעם ולהודות על מזלו הטוב.

דמותה החסונה, הגמלונית, חסרת החן והחרוצה של או-לאן נוגעת ללב ומעוררת בנו אהבה. וואנג ואשתו חיים בשיגרה של עבודה קשה מאוד, עם רגעים קטנים ויפים.

עד שמגיעים הבצורת והרעב והם נאלצים לעזוב את ביתם כדי לחפש מזון.  וואנג, אשתו והילדים, ועימם גם האב הזקן של וואנג,  שהינו הדמות החשובה ביותר בהיררכיה המשפחתית גם כשהוא זקן ומעט סנילי.

הם נודדים למחוזות אחרים ומנסים לשרוד את ימי הרעב הקשים, את ימי התהפוכות האלימות, כל זה תוך מאבק יומיומי קשה וכמעט חסר תקווה.

אבל הם שורדים. בעבודה קשה ובמסירות הדדית.

עד שמגיעה הרגיעה. וואנג ומשפחתו חוזרים לאדמתם האהובה ולעבודתם.

וואנג  אוהב את האדמה והיא גומלת לו ביבול בשפע. הוא מתעשר ובכל כסף שהוא מרוויח, הוא רוכש אדמות נוספות. עד שהוא הופך להיות אדון עשיר מאוד. בעל אדמות רבות וכסף רב.

הרבה אדמות – מצריכות הרבה פועלים. ולוואנג עצמו כבר אין הרבה מה לעשות. יש לו פועלים שעובדים עבורו. הוא פנוי לעצמו. יש לו כל מה שהוא צריך. ויש לו גם הרבה זמן פנוי. הוא חש שהוא צריך גם ליהנות מהרוב כסף הזה.

אבל מכאן והילך נעשים האושר, הערכים, הנאמנות והשמחה חמקמקים...