14 ינואר 2011
ההגנה הנאותה היא ההתקפה
למקרא הכותרת יצפה וודאי הקורא לעיון מלומד בדרכי ההתקפה או ההגנה המדריכים את שדה הקרב המודרני. לא מניה ולא מקצתה. מאמר זה עוסק בשדה קרב אחר לחלוטין השונה במיקומו משדה הקרב המסורתי אך אינו שונה כהוא זה במהותו. והמדובר כאן הוא בשדה קרב ההסברה הישראלית. או שמא מוטב שנכנה זאת אזלת היד המחפירה של מדינת ישראל בהסבירה עצמה בארצות הים.
אנו כבר הפסדנו את אירופה ודרום אמריקה ואילו אפריקה ואסיה עדיין יושבות על הגדר. כאשר עוסקים אנו בהסברה הישראלית אין מילה מתאימה יותר לתארה מאשר בדיחה. ההסברה הישראלית אינה קיימת. זו שעדיין מתנהלת, הינה הססנית, מתנצלת, נסגנית, אקראית וחובבנית. אין תמה כי מצבנו הבינלאומי רחוק מלהשביע רצון.
נפנה הקורא לקישור בסיפא, לראיון מ- 8 ינו' 2011 , שערך יעקב אחימאיר עם מלני פיליפס, עיתונאית וסופרת בריטית, מחברת הספרים "עולם הפוך" ו-"לונדוניסטן", בעלת טור בעיתון "דיילי מייל" ואתר "ספקטייטור". הגב' פיליפס אינה חוסכת בשמות תואר שליליים בהתיחסה להסברה הישראלית המקרטעת.
הסיבות שהתדרדרנו למצבנו ההסברתי ומכאן התודעתי בעולם הינן רבות ומגוונות:
תמיד האמנו לתומנו כי באשר הצדק לצידנו, שהרי חזרנו בדין לארץ אבותינו, הרי שמכאן חייבות אומות העולם להכיר ולהבין את טעונינו לצדק ובא שלום על ישראל. אם התמימות היתה מחלה היא כבר היתה הורגת אותנו.
אנו החטאנו את שהתחולל ממש מתחת לחוטמנו. משך העשורים החולפים הגיעו אויבינו הערבים להכרה כי בכח הזרוע לא יוכלו לנו ובאורח טיבעי פנו לתחום התעמולתי-המדיני-דיפלומטי תוך שמשכללים וממרקים את יכולותיהם בתחום התעמולה הארסית הגורפת.
הללו, מתחת לחוטמנו, השקיעו תיחכום, הון עתק ומאמצי אירגון הנשענים על ההתעצמות הדמוגרפית האיסלמיסטית בכל ארצות העולם על מנת להפיץ ולנהל מערכת תעמולה שיקרית ומתוחכמת כנגד מדינת ישראל. מערכה זו נישענת על מידע מוטעה ומטעה, מחצאי אמיתות ועד שקרים גסים. ברגיל היו שקרים אלו נחשפים בנקל במדה והיה עומד למולם גוף מאורגן אשר היה מזימם. לא כך קרה. מדינת ישראל על נציגויותיה בחו"ל התעסקו יותר במסיבות קוקטייל, בכיבודים ובחיים הטובים מאשר בשליחות אמיתית למען מדינת ישראל.
ממשלות ישראל לדורותיהם הזניחו באופן מסורתי את תחום ההסברה בלא שאף הבינו כי לא להסברה נידרשים אנו אלא לתעמולה וההבדל המהותי בין שני המונחים הינו תהומי.
הסברה הינה דרך להעלות עניננו בעולם באורח נסגני, מגיב ומתנצל. לעומתה, תעמולה הינה אגרסיבית, תוקפנית, יזומה ויוזמת. כל זמן שמדינות ערב לא פנו לעבר שדה הקרב החדש של התעמולה, ניתן היה להבין את דבקותה של ישראל במתווה ההסברה, למרות שגם בכך כשלנו אומללות.
אך כאשר ערכו הערבים תפנית פרסה והפכו את כל העולם לשדה הקרב החדש כנגד המדינה היהודית, וזאת החל כבר מלפני כ- 25 שנים, זמן רב לכל הדעות לעמוד על השינויים ולהערך לקראתם, שוב כשלנו אומללות בשדה הקרב החדש המבטא את הג'ניוס הערבי, לאו דווקא היהודי.
גם בזירה הפנימית החמצנו את ההתרחשויות. במקביל לשינוי הכיוון הערבי לעבר תעמולה מכפישה ושיקרית גורפת כלל עולמית כנגדנו, קמו לפני כ- 25 שנים גם בתוכנו גופים חוץ פרלמנטרים אשר ישראל במתכונתה היהודית, הציונית והדמוקרטית, לא היתה כוס התה שלהם (וזו בלשון המעטה) וחברו, במבחן המעשה, לאויבינו. הללו החלו משתפים עמם פעולה בהכפשת ישראל בארצות הים וזאת תחת מסווה המטריה הדמוקרטית האוטופית הפרוצה לכל רוח מצויה. אמנם שיתוף הפעולה לא היה ישיר אלא באמצעות מתווכים כגון מדינות האיחוד האירופי, קרנות אנטישמיות מערביות וגופים שונים כגון ה-סי.אי.איי ואחרים, אך חייב אדם להיות אוויל מושלם, מתחסד נכלולי או צבוע ברמות גבוהות שלא להבחין בזהות האינטרסים והמטרה בין הג'יהאד העולמי ומטרתו הממוקדת להשמדת מדינת ישראל והאירגונים הישראלים אשר במבחן המעשה חברו אליהם.
גם אם המטרות היו שונות, התוצאות השליליות לישראל היו זהות. ובל נישגה באשליות, דבר לא ארע אקראית, התוצאות השליליות עבור ישראל עקב פעולת העמותות הישראליות היו לרצונן, הוכוונו על ידם, הם שמחו בהן וראו בם השג אשר עודדם להמשיך עוד ועוד לקיעקוע זכות קיומה של מדינה יהודית בארץ ישראל ושילטונה הניבחר.
על מנת לעקור גרורותיהם הסימביוטיות של אותם "סוכנים זרים" ממסדי השלטון שלנו כולל הכפשת חיילינו בחו"ל, הרי וועדת חקירה פרלמנטרית הינה התחלה נאותה אך זו חייבת להיות מלווה בחקיקה מתאימה שלאחריה יועבר הנושא לחקירות משטרה, שם מקומה הטיבעי.
על מנת לסבר את עינו של הקורא, הרי המדובר בעמותות כגון: בצל"מ, שלום עכשיו, עדאללה, מוסאווה, שוברים שתיקה, אומץ לסרב, אירגוני נשים פמיניסטיות, אירגונים ירוקים לכאורה, מחסום ווטש, זוכרות, רופאים לזכויות אדם ועוד רבים ורעים המתגדרים ב"פעילות שלום" ו "זכויות אדם" כאיצטלת הסוואה, על מנת לטשטש דעתנו להאמין בכנות כוונותיהם.
יתרה מזאת, מפעילות ענפה בארצות הים, פנו הללו בד בבד לפעילות בתוככי ישראל כאשר הם שולחים גרורותיהם לכל חלקה טובה בחברה, במערכות המשפט, בתקשורת. בפוליטיקה, בחינוך ובשלטון.
התעמולה הערבית נישענת באורח גורף על "עדויות מהשטח" של גורמי ההכפשה הישראלים ומעצימה אותם מונים רבים. ניתן לכן להגדיר בביטחון מוחלט כי אירגוני ההכפשה הישראלים לעיל אחראים באורח ישיר ועקיף, במדה מכרעת להצלחת מסע ההסתה, החרמות והדה-לגיטימציה הערבי כנגד ישראל.
נידרשים כאן סייגים. אמנם חלקם של הפעילים בפירוש וללא כל היסוס וצל של ספק מכוונים לחורבנה של מדינת היהודים (די לעיין יום יום במופע תגובות השנאה הרצחנית-האורווליאנית בעיתון הארץ על מנת להזדעזע-אנו אכן מזדעזעים יום יום), אך חלקם של פעילי עמותות ההכפשה מדמים בליבם כי בכך, בעיקום אינטלקטואלי משונה, עוזרים הם למדינת ישראל דווקא לשרוד. ניראה כי הינם אטומים לחלוטין לאשר הם מעוללים לכולנו, כולל הם עצמם, משפחותיהם וילדיהם. וכי מהו כבר ההבדל בינם לבין השהידים האיסלמיסטים. הללו מקריבים חייהם וחיי עמיהם לשם אידאה איסלמיסטית והללו בתוכנו מקריבים חייהם וחיי עמנו למען אידאות אוניברסליות.
לשמחתנו, אנו חיים במשטר דמוקרטי ומשטר זה מאפשר, תוך סייגים מסויימים, את מסע ההכפשה בידי ישראלים כנגד מדינתם תחת איצטלת חופש הביטוי. הסייגים האמורים קיבלו ביטוי במאמרי האחרון העוסק בנושא 'בגידת הנתין בריבון', בשם "לורדיי האו-האו משלנו" וקישורו מופיע בסיפא למאמר.
מכיוון כי מרבית פעולות ההכפשה מוגנות על ידי התקנון הדמוקרטי הרי שהיה / יש עלינו ליצור מערכה נגדית בארצות הים, התואמת ומשתמשת באותה מערכת דמוקרטית המאפשרת הכפשה. עלינו להשתחרר מכבלי מערכת ההסברה אשר אינה תואמת עוד את הצרכים ד'היום ולפנות לניהול קרב (באיחור אדיר-אם כי עדיין לא מאוחר). קרב זה ייקרא "קרב התעמולה".
עלינו לדלג מעל ציבור דיפלומטיינו אשר אינם מוכשרים ואינם כשירים לסוג זה של קרב באשר מירב הכשרתם כוללת בעיקר אחיזה באצבע צרדה של כוסות השמפניה באחד ממאות הקוקטיילים בהם הינם נוכחים.
1. על משרד ההסברה (יוסב ל"תעמולה"), להקים רשות להסברת ישראל בעולם (בשיתוף עם אלמנטים במשרד ראש הממשלה). עלינו להכיר בעובדה כי בשטח תעמולת חוצנו שוררים חורבן, שממה וציה ולהתחיל לבנות מערך תעמולה מהקרקע ולמעלה.
2. יש לגייס אנשי מקצוע (לא דיפלומטים), בתחום הפירסום, התקשורת והתעמולה ולהציבם באזורים גאוגרפים נחשבים בעולם. תחתם יש לגייס פעילים לשם אירגון תעמולה בערים ובמוקדים בעייתיים עבורנו אשר יהיו כפופים למנהלי התעמולה האזוריים.
3. הפעילים המקומיים לתעמולה יגייסו קאדרים של ישראלים ויהודים רובם מתנדבים ומיעוטם בשכר על מנת להביא את הקהילות הישראליות והיהודיות בארצות הים לפעולה מתואמת של משלוח פטיציות, עצומות, מאמרי דעה, תגובונים, הפגנות, מצעדים וכיוצא באלו במוקדים המדוברים
4. בכל מדינת יעד, יוקם צוות תגובות בזמן אמיתי אשר יעקב אחר ההתרחשויות האנטי ישראליות באותה המדינה ויוציא הנחיות לפעולה מידית או מושהיית לרכזים האזוריים אשר מצידם יורידו ההנחיות לפעילי ערי היעד.
5. לצד צוות התגובות יפעל צוות תכנון עתידי אשר ייזום פעילויות תעמולה עתידיות יזומות ויוציאן לפועל באותה תשתית שליטה הקיימת בארצות היעד כמתואר לעיל.
6. צוות יעודי נוסף יתכנן ויבצע בעזרת יהודים מקומים ותושבים מקומיים אוהדי ישראל, תוך רכישה אידאולוגית, רצוי שאינה ממונית דהיינו, החדרה של משפיעים אידאולוגים ופוליטים למוקדי אקדמיה, תקשורת, משפט ושלטון מקומיים. יש לנו לכך מורים מצויינים ממש בתוכנו וניתן לגייס מהם יועצים לכך.
7. בנוסף ובנפרד, כפעילות בלימה, יופעלו פעילי אירגונים-ציונים ברחבי העולם לרכישת "לשונות" בתוככי האירגונים הישראלים האנטי-ציונים, בארץ ובחו"ל, לשם תאום פעולות לגיטימי הדוק יותר כנגדם (כולל זריעת פחד וחשש מפני הלשנה פנימית בין עמיתים). אין לסמוך יותר על גורמי האכיפה הרשמים (משטרה פרקליטות, שב"כ-יהודי), לביצוע מטלות אלו. יש להכין תיקים באורח עצמאי ולתבוע עצמאית בבתי המשפט.
8. מערך התעמולה יהיה כפוף אדמיניסטרטיבית לשגרירים בארצות היעד אך מקצועית יהיה כפוף למרכז בישראל. כאמור, דיפלומטיינו אינם כשירים ואינם מוכשרים לסוג זה של פעילות.
9. המדובר הוא בהתחלה צנועה לשם בחינה ולאחר מכן בפריסה יבשתית יעודית. כך או כך, המדובר הוא בגיוס של מספר מאות אנשים ובתקציב יחסית צנוע (בהשוואה לתועלת שתופק), המסתכם וודאי במספר זעום של מאות מליוני שקלים בלבד באשר עיקר הפעילות נישענת על אוכלוסיות הישראלים והיהודים בארצות היעד.
10. ניתן לדוגמא להתחיל מאמץ עיקרי במדינות אירופה והמישני בדרום אמריקה, כאשר אירופה תהווה את אזור הניסוי הראשון לפעילות מעין זו לקראת הרחבתה ביבשות אחרות.
המדובר הוא על מאמץ רציף, עיקש, ארך שנים ובעל תיכנון מערכתי ארך טווח. אין לצפות למחי אחד וגמרנו. מאידך-גיסא, הזמן קצר ויש לדלג על הביורוקרטיה הישראלית בכך שתוך זמן קצר (מוחלט, לא יחסי) יופעל מנגנון ניסיוני כניזכר לעיל במדינה או שתיים ממדינות אירופה, וזאת ניתן להפעיל בתוך כחודשיים לכל היותר, כאשר בד בבד, תלוטש 'מתודולוגיית התעמולה המערכתית' אשר תשאב ידע ורעיונות מהצוותים הפועלים כבר בשטח בארץ היעד הנסיונית.
אין לדאוג למכשולים נוהליים מטעם שלטונות ארצות היעד שהרי הללו כולן, ללא יוצא מהכלל עושים ממש זאת, בששון ובשמחה, בתוככי מדינת ישראל, משך שנים ארוכות. ומכאן שהקורא רשאי להפליג בדמיונו להמשך.
סימוכין
http://www.iba.org.il/olam/index.aspx?classto=RoimOlamC&set_date=2011-01-12%2018:34
http://www.global-report.com/aroll/a343350-לורדיי-האו-האו-משלנו
אהרון רול
המחבר הינו יועץ אירגוני ודירקטור ניהול פרויקטים בכיר לחברות ואירגונים בענף המחשבים http://www.aaronroll.com http://www.global-report.net/aroll/>
