הפראדוקס בקטורת - מאבקים וטעויות מול הצלה וכפרה 

כידוע , עיקר יום הכיפורים אינו צום ותענית, כי אם עבודת הכהן הגדול בבית המקדש. ואז,  בשיאה של העבודה, נכנס הכהן ללב ליבו של המקדש, לקודש הקודשים, מתפלל שם תפילה קצרה, ומקטיר קטורת. רש"י (במדבר טז:יא דיבור המתחיל "וכפר עליהם") מצטט עובדה משונה על הקטורת: "רז זה מסר לו מלאך המוות כשעלה לרקיע, שהקטורת עוצר המגפה." כיצד?

לכל אורך ההיסטוריה אנו רואים מאבקים וטעויות המתרכזים סביב הקטרת הקטורת: כבר בציווי הראשון כתוב: "איש אשר יעשה כמוה להריח בה, ונכרת מעמיו." (שמות ל:לח) כלומר, מותר לפטם את הקטורת במתכונתה רק לשם המקדש. נדב ואביהוא, בני אהרון, מתו בגלל הקרבת קטורת באופן לא ראוי:  "ויקחו בני אהרון נדב ואביהוא איש מחתתו ויתנו בהן אש וישימו עליה קטורת ויקריבו לפני ה' אש זרה." (ויקרא י:א) אגב, הציווי על עבודת כהן גדול ביום הכיפורים, ובין השאר על הקטורת, מופיע מיד לאחר מות בני אהרון, מעין אזהרה לכהן המכפר שידקדק בעבודה זו.

הקטרת מככבת גם במחלוקת קורח שם מציע משה לעדת החולקים: "זאת עשו: קחו לכם מחתות ... ותנו בהן אש ושימו עליהן קטורת לפני ה'." (במדבר טז:ו-ז) בפרשייה זו רק תפלת משה ואהרון מנעה מה' לכלות את ישראל, אך בפרק הבא הקטורת חוזרת לצד המכפר – "ויאמר משה אל אהרון: קח לך את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח ושים קטרת... ויתן את הקטרת ויכפר על העם." (שם יז:יא-יב)

מחלוקת בנושא הקטורת הוותה חלק במערכה בין הפרושים לצדוקים, שתי הכתות העיקריות בעם היהודי בתקופת בית-שני. הגמרא במסכת יומא דף נג. מסבירה שבבסיס המחלוקת עמד התזמון בו יש להניח את הקטורת בתוך מחתת הגחלים: הצדוקים הבינו מן הפסוק "כי בענן אראה על הכפורת" (ויקרא טז:ב) כי על הכהן הגדול ליצור ענן עשן  ורק לאחר מכן להכנס לקודש הקודשים. לעומתם, הפרושים הבינו מהמילים "ונתן את הקטורת על האש לפני ה'" (שם פסוק יג) שיש לשים את הקטורת על הגחלים לפני ה' ממש, כלומר בתוך קודש הקודשים. העניין היה מורכב אף יותר שכן אסור היה לזר לצפות בכהן בעת הקטרת הקטורת מה שהוביל לאי-אימון בין זקני בית-הדין לכהן: "ואמרו לו: אישי כהן גדול ... משביעין אנו עליך ... שלא תשנה דבר מכל מה שאמרנו לך! הוא פורש ובוכה והן פורשין ובוכין." (יומא פרק א' משנה ה')

גם בימות השנה נחשבה ההקטרה למלאכה מכובדת, והיא הוגרלה בין הכהנים שעוד לא זכו לעשות זאת בחייהם: "אמר להם, חדשים לקטרת בואו והפיסו," (תמיד ה:ב) התחרות הייתה על רקע האמונה שמקטיר הקטורת יזכה בפרנסה טובה.

לאחר כל-זאת עולה השאלה: מדוע נושא הקטורת כה טעון? זוהי מלאכת הכהן הגדול ובאופן בלתי נמנע הופכת לנחשקת עבור הנאבקים על כהונה ושלטון למניהם כגון קורח והצדוקים. אך מה חשיבותה?

ראשית ננסה להגדיר את הקטרת: תערובת של סמים מסויימים שנכתשו דק ועורבבו היטב ליצירת צבע אחיד. מן האבקה יש להניח חצי מנה בבוקר וחצי מנה בערב על גחלים במזבח הפנימי, מזבח הזהב, על מנת ליצור עשן ריחני.

מהם הסממנים? רבנים וחוקרים רבים ניסו לעמוד על מרכיבי הקטורת החל מרב סעדיה גאון דרך הרמב"ם ועד למחקרים חדשים היוצאים לאור בימינו אנו. התורה מצווה: "ויאמר ה' אל משה: קח לך סמים, נטף, ושחלת  וחלבנה  סמים ולבונה זכה..." (שמות ל:לד). התורה חוזרת על מילים, ובמטרה להבין את החזרה על המילה "סמים" אנו נדרשים לעיין בתורה שבעל-פה. במסכת כריתות דף ו. מוסבר: "סמים" – מיעוט רבים, שניים. הוסף שלושה של "נטף, שחלת, חלבנה," והתוצאה: חמשה. ה"סמים" השני בא להכפיל בשתיים, וכך הגענו לעשרה. לבסוף נוסיף 'לבונה זכה' לסה"כ של אחד עשר סממנים. את שבעת הסממנים הנוספים, שלא מוזכרים בתורה, ממלאים חז"ל ב: מור, קציעה, שיבולת נרד, כרכום, קושט, קילופה וקינמון. לבסוף הברייתא מזכירה: "חיסר אחת מכל סממניה, חייב מיתה."

רעיונות רבים בקטורת, אני מצאתי רעיון מעניין שמביא בעל הטורים בספר ויקרא פרק טז' פסוק יב' ד"ה "ומלא חופניו". על הקטורת נאמר "דקה." (ויקרא טז:יב) במקום אחר בתנ"ך, בספר מלכים, מסופר על אליהו שבורח מאיזבל ולאחר ארבעים יום מגיע להר חורב. שם נאמר: "והנה ה' עובר, ורוח גדולה חזק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני ה', לא ברוח ה'. ואחר הרוח רעש, לא ברעש ה'. ואחר הרעש אש, לא באש ה'. ואחר האש קל דממה דקה." (מלכים א יט:יא-יב).

ובעל הטורים מסביר מדוע בשני המקרים נעשה שימוש במילה "דקה": ה' לא הופיע במבנה הגדול, המפואר, העוצמתי של בית המקדש. הוא גם לא הופיע בקולות הלויים ששרו ונגנו. אפילו אש הקרבנות לא מבטאת את ה' עצמו, אלא רק את הדרך אליו. ה' הופיע בשקט.

כמו ה', גם הקטורת משפיעה בשקט. ריח הקטורת לא מפגין כוח, אלא משרה רוגע על בני האדם ונותן להם את היכולת להתרכז. כל החושים משפיעים על הגוף, אך חוש הריח פועל על הנשמה. במוצאי-שבת, נהוג להריח בשמים כדי לחפות על אובדן הנשמה היתירה משבת. פסוקים רבים מדגישים כי הופעת ה' במשכן הייתה דרך עשן הקטורת "כי בעשן אראה על הכפורת," (ויקרא טז:ב) "והיה כבוא משה האוהלה, ירד עמוד הענן,ועמד פתח האוהל ודבר עם משה." (שמות לג:ט)

כעת הכל מובן, לא כל אדם בכל-זמן ובכל מקום יכול להשתמש בקטורת למטרותיו. הקטרת הקטורת חייבת להיות על-ידי אדם ראוי, בתזמון מושלם, במינון מדוייק ובמקום הנכון. לכן כאשר בני-אהרון ועדת קורח הקטירו קטורת בצורה הלא-נכונה, הם נכוו. לעומתם, אהרון במחתתו והכהן הגדול ביום-הכיפורים נעזרים בקטורת על-מנת להגיע הכי קרוב לה' שאפשר כדי לכפר על ישראל. שנזכה לראות בעליית יהודי ארצות הברית ואירופה ולהריח את ריח קיבוץ הגלויות במהרה.