שר הים 

הטו אוזן שומעי בשורה, האזינו לזו האגדה . 
אמצו עין בני קהילה, קראו בעיון זאת העלילה.
סיפור ארכאי הוא , מסורת עתיקה : 

בימי קדם, הם תחילת ימי עולם , 
קם והתקומם אז שרו של ים.
את אדון החיים אמר להדיח,
צבא הקים ואתו לויתן נחש בריח.

הלך כך רהב אליי מות הוא חבר,
הלה אויבו של האדון זה לא מכבר.
יד ביד שרו של ים ומלך השאול, 
זממו כיצד ידיחו את אדון הכול.

והאדון במקום מושב, אי שם עלי ענן, 
משיב רוח מוריד גשם כמתוכנן.
לא ידע כיצד אויבים כך מרכזים, 
רבבות של לוחמים בניהם גם יצורים.
תנינים, נהרות ולויתן נחש עקלתון, 
כך נוצר צבא מלכים המבקש כיליון.

אחד דרש להתפרס ולכסות פניי אדמה,
השני להנחית מכוח ידו ועל החיים להביא גוויעה.
רהב גבולותיו כתחילה רצה, ואף להעלות מי תהום רבה.
מות שאף אליי דומה , חדלון לבני תמותה. 
.
ובבא עת תקוע שופר מלחמה , 
ירד האדון לראות על מה המהומה.
אדירים משברי ים, נוראים היצורים, 
מלך שאול רכוב ולצדו רבב לוחמים.

גער ורעם אז האדון, ואפו מלא חרון.
אזר עזו וזרוע ידו, מן השמים בכעס נתן הוא קולו.
ברוח סערה וברקים הוא נלחם , 
רוצץ ראשי מפלצות הים.
גבול הטיל על רהב, שם בפיו מחסום.
ייבש ימים ונהרות , שוב קבר הוא מי תהום.

על במתי ים עמד, גלים ברוגע שילח .
מות, מלך השאול כבר מזמן ברח.
אדון ימשיך לתת חיים , 
מות נגזר לעד לנוע בצללים.
זה האחרון לא יידע לעולם שובע, 
עוד ועוד מבקש הוא מיתה.
אך כלעומתו האדון ממשיך תמיד ביצירה.
כך מוות וחיים להלחם הם ממשיכים.

למרותו של מלך שר הים בסוף נכנע , 
בפני גבורה רהב על ברכיו כרע.
גבול על עצמו כך קיבל, 
לא יבקש שוב לכסות פני תבל.
.
מה גדול הוא זה הניצחון המסופר,
המורד הראשון הובס, כן לעתיד יוכנע כל צר.
אדון קונה עולם , מות , שר של ים ומלחמתם,
שניי מאבקים עצומים הם מסמלים, 
רעיונות גלומים בתוכם-

אמנם לא ניתן להכריע בין מוות וחיים, 
אבל בין טוב ורע , הטובים תמיד מנצחים. 

או לפחות כך אנו מקווים..