בואו נחשוב רגע על התכנית "האח הגדול", כמשל לנפש שלנו:
הבית
הבית עצמו הוא הנפש.
הדיירים
הדיירים הם חלקי הנפש השונים, החומרים שמהם עשויה הנפש שלנו , של כולנו.יש בתוכנו חלקים רבים שהדיירים מייצגים: החלק המופנם והמתבודד, והחלק החברותי והמוחצן, החלק הפייסן שרוצה לזרום ולהתחבב, והחלק הזועם שלא מוותר ועושה עניין מכל דבר. ועוד הרבה אחרים: המנהיג, המתבודד, המסורבל, הקליל, הממורמר, הפגיע, זה שזקוק נואשות לתשומת לב, הדיכאוני, התוקפני, התלותי, החברותי, הערכי, המוזר, השחצן, הילדותי, התינוקי, הבוגר...
נסו לאפיין את הדיירים בבית, ואז חפשו אותם בתוך עצמכם, בנפש שלכם. האם מדובר בחלק פעיל אצלכם? האם אתם נותנים לעצמכם להרגיש אותו לפעמים, או דווקא מזניחים אותו?
המצלמות
המצלמות הן המבטים של אחרים עלינו, ובעיקר המבטים שלנו על עצמנו. אנחנו כל הזמן מסתכלים על עצמנו, בוחנים, בודקים, מרוצים או מאוכזבים. גם אחרים לא חוסכים את דעתם מאתנו. זה נעשה באופן ישיר כמו שנהוג בישראל , או בעקיפין ובמרומז כמו שמקובל במקומות אחרים בעולם.
האח הגדול
האח הגדול הוא החלק שבנו שמנהל את כל חלקי האישיות. הוא מתפעל אותם כדי שהנפש תזרום בהרמוניה. כמובן שבמשל שלנו יש לחשוד במניעים של האח הגדול. נראה יותר, שהוא מחפש קונפליקטים ודרמה מאשר שקט ושלווה. יש לו אישיות דרמטית לאח. בכל אופן ניתן לראות שגם הוא לא מעוניין, שהדברים יגיעו לידי פיצוץ- ראו מה קרה בעונה הקודמת, וכן את הצנזורה העדינה בעונה זו.
פרויד קרא לחלק הזה של האישיות- "האגו" , או בתרגום לעברית "האני". והנה פרויד מגלה לנו משהו מאוד חשוב על החלק הזה בנפש, שאמור לנהל אותה בבטחה. הוא מספר לנו כמה החלק הזה חלש ולא מודע. הוא לא מכיר חלקים אחרים, גדולים של הנפש, ולא מצליח באמת לשלוט ולהוביל. אנחנו רק חושבים שאנחנו מנהלים את עצמנו, ויודעים מה קורה בתוכנו, אומר פרויד. אבל למעשה יש לנו קושי מאוד גדול להיות רציונליים, ולקבל החלטות על פי ההיגיון.
במקום "האח הגדול" פרויד היה מעדיף לקרוא לו: "המשרת של הבית". כל אחד מדיירי הבית פוקד על המשרת למלא את רצונו, והוא אמור לתמרן בין כל החלקים, לתת לכל אחד משהו. הכול כדי שהאדם יצליח לשרוד בעולם.
מעניין לחשוב כך על ההפקה של האח הגדול. מה דעתכם? האם זה קולע למציאות?
הדג שימי
הדג שימי הוא תוספת נחמדה של העונה הזו, והוא מהווה את ה"אלטר אגו", "אני אלטרנטיבי", של האח הגדול. כל מה שהאח הגדול לא יכול להרשות לעצמו, הדג עושה : אסרטיביות, שפה פרועה, הומור, "ירידות" על הדיירים, ומשימות מפלגות, שיוצרות קונפליקטים בין הדיירים, ומביאות דרמה. גם לנו לפעמים יש "אני" אחר כזה, שמאפשר לנו להיות שונים, פרועים, נועזים וליהנות מהחיים בלי חשבון. אכן אצל רוב האנשים הוא קיים רק בפנטזיות שלהם, הם לא מעזים לממש אותו במציאות.
עכשיו נשאר להסביר מהו הנמשל לתהליך ההדחה השבועי. זה יקרה כבר בפוסט הבא.
בינתיים נסתפק בשאלה: עם אילו חלקים בנפש אנחנו מעדיפים להישאר, ואילו מהם אנחנו משליכים מאתנו?
ושאלה נוספת: כיצד נלמד להקשיב לנפש שלנו?
עוד על שאלה זו
פסיכולוג קליני | כיצד נלמד להקשיב לנפש שלנו בעזרת עקרונות הטיפול הפסיכולוגי
עמית ורהפטיג, פסיכולוג קליני יוצר הדרכות ברשת בנושא טיפול פסיכולוגי לצעירים
