הורות משותפת בגירושין = טובת הילד 

כיום ברור לנו שהילד יוצר התקשרות גם לאב וגם לאם באופן בלתי תלוי זה בזה. אם שניהם נוכחים בחייו, הוא מקיים שתי התקשרויות במקביל, ושתיהן חשובות להתפתחותו. במילים פשוטות, הילד זקוק לקשר מתמיד עם שני הוריו, ופגיעה בקשר זה עשויה להפכו לילד בסיכון. ככל שהקשר עם אחד מן ההורים משתבש מוקדם יותר בחייו של הילד כך דרגת הסיכון גבוהה יותר", אומרים פרופ' אבי שגיא-שורץ  וד"ר תרצה יואלס.

המדינה עצמה נותנת יד לאי קיום תפקידם ההורי ולהשתמטותם של אבות הגרושים, מאחר וכל מידע לגבי הילד נשלח רק לכתובתה של האם כך שלמעשה המדינה מנתקת את האב הגרוש מכל מידע על ילדו. (גיא רווה אב גרוש, פעיל לקידום חלוקת האחריות ההורית המשותפת בחקיקה ובחברה.). 

ליאורה היא אם ל-3 ילדים, גרושה מזה 3 שנים. כשקראה את מה שאמרו הפרופסורים המכובדים, אמרה כי היא הבינה זאת מאז הפיכתה לאם, וכשקראה את דבריו של מר גיא רווה הגיבה באמירה צינית ,מהולה בכאב: לא המדינה מנתקת את הגרוש מילדיו אלא האב מנתק את עצמו מילדיו עוד בהיותו נשוי החי בתוך ביתו עם אישתו וילדיו, ושאלות קשות נזרקו לחלל האוויר: מתי אבי ילדיה השתתף באסיפת הורים? מתי היה נוכח במדורת ל"ג בעומר שנחגג במסגרת כיתתית?  מתי פעם אחרונה (אם בכלל)  התקשרה אליו הגננת בשעה    13:30 בצהריים באמצע ישיבה חשובה והודיעה לו כי הילד נפל על הגדר בגן ו"פתח" את הסנטר, והוא עזב את החדר ונסע לקחתו לטיפול רפואי?  מתי פעם אחרונה (אם בכלל) הודיע לבוס בעבודה בשעה 7:00 בבוקר כי הילד קודח מחום והוא לא יוכל להגיע לעבודה היום?  מתי פעם אחרונה (אם בכלל) "הפיל את העט" בשעה 15:30 ו"טס" כאחוז תזזית במהירות לא חוקית בעליל המסוכנת לעצמו ולסביבתו כדי להספיק להגיע בשעה 16:00  למעון, לפני שילדו ישאר אחרון בגן, מבוהל ובוכה כי חשש שמה שכחו אותו, ואת פניו קיבלה  סייעת כעוסה וחמוצת פנים על איחורו, כי הרי גם לה יש ילדים שמחכים...... ובעלה בעבודה כמובן...... מתי פעם אחרונה (אם בכלל) הסתובב בין מעונות יום, שאל בדק וחקר מי מהם הטוב ביותר והמתאים ביותר להפקיד את הדבר היקר לו מכל, כל יום לכל היום במשך 11.5 חודשים בשנה?  מחשבותיה נדדו עוד ועוד לשאלות רבות וקשות שכמעט על כולן אפשר לענות "לעיתים רחוקות" עד "אף פעם לא".  

ומי כן נותן את התשובות לשאלות הללו? האישה כמובן.

מדוע מעסיקים מעדיפים להעסיק גברים ולא נשים? בגלל שהנשים הן שנותנות מענה לכל השאלות שלעיל, וזה לא לרוחו של המעסיק, זו הפרעה למהלך התקין של העבודה.  מי צריך עובדת שעוזבת באמצע דיון חשוב כי הילד נפצע?  מי צריך עובדת שלכאורה לא בטוח שתגיע לעבודה בבוקר, וצריך לסגור עיסקה עם לקוח חשוב? 

מדוע אישה אינה מצליחה להגיע לתפקידים בכירים? מדוע אישה לא מקבלת שכר שווה לגברים באותו תפקיד? כי על האישה מוטלת האחריות על הבית והילדים, , והיא לא זמינה למקום העבודה כמו הגבר.... 

כשהאבות נמצאים במסגרת הנישואין, מאוד נוח להם שהאישה נושאת בכל הנטל, והם פנויים לעיסוקיהם. הם יכולים לפתח קריירה באין מפריע, הם יכולים ללמוד לימודים אקדמיים, ויש מי שדואג שהבית והמשפחה יתנהלו היטב. הגבר הוא על תקן "עוזר" בבית, הוא "עוזר" לאישה במטלות, וככזה האחריות לא מוטלת עליו. יש לו אפשרות ורצון - הוא "עוזר" ואם לא - לא נורא, עדיין הכל יתפקד כמו שצריך, כי האישה שם, ותעשה הכל למען ילדיה ומשפחתה.

ולכן, על מה הפליאה שהמערכת החינוכית מידעת את האם בנעשה עם ילדיה ולא את האב? הרי גם כשההורים נשואים המידע מגיע לאם. המערכת והמדינה לא מנתקת את האב, הוא יכול לדבר עם המורה או הגננת מתי שיחפוץ. הוא יכול לבקר את ילדו בגן ולשאול לשלומו. הוא יכול להגיע לכל האירועים שמתקיימים בגן או בבית הספר לפני החגים, הוא יכול ליזום ולהיות מעורב ולא לחכות שהמדינה תחוקק חוקים. לשבת על הגדר ולהמתין "שיודיעו לך" זה קל, ואז גם ישנה האפשרות להתלונן שאין חוקים, ולא "מודיעים" ,ליזום ולעשות ולהיות מעורב זה קשה יותר. אבות יקרים - קחו יוזמה, ותהיו מעורבים בחיי ילדכם זה טוב להם, וטוב לכם. תהיו אקטיביים ולא פאסיביים. אל תחכו "לקבל" תתחילו "לקחת" את שמגיע לכם. אל תחכו "לקבל" הורות משותפת, "תקחו" הורות משותפת.

ויותר מכל -  תהיו מעורבים בחיי ילדיכם ותקיימו "הורות משותפת" בהיותכם נשואים, ואז באופן טבעי ההורות המשותפת תמשיך גם לאחר הגירושין.  אל תזכרו שאתם אבות רק לאחר הגירושין, תהיו אבות עוד בהיותכם נשואים החיים עם הילדים יום יום. תרגישו את חווית ההורות ותנו לילדיכם אבא. תהיו שותפים מלאים ופעילים עם זכויות וחובות כמו בעסק כלכלי ,הילדים ואתם  תצאו נשכרים, ואתם יודעים מה? גם האישה והזוגיות שלכם יצאו נשכרים ומי יודע אולי לא תגיעו לרקוד על מדרגות הרבנות.....