14 ביולי, 1789
יומני היקר,
מצטערת שלא כתבתי הרבה זמן, אבל מאז שהתחלתי לעבוד כמשרתת בחצרו של לואי ה-16 היו לי רק מספר רגעים ספורים לעצמי. המלכה, מארי אנטואנט, מצפה שאעבוד בפרך, אבשל, אנקה ואטפל בילדיה, בעוד שהיא כל היום יושבת בספא, מקבלת מסאז'ים וטיפולי פנים. אוף, ומה עם הפנים שלי? לי לא מגיע קצת פינוק?? מה כבר ביקשתי, איזה מסאז' תאילנדי קצר...
היא כל כך מגעילה לפעמים, המלכה. לפני שבוע ביקשתי ממנה יום חופש, כי אתמול היה יום ההולדת של הבן שלי, אותו לא ראיתי כבר חצי שנה. רציתי לארגן לו מסיבה בפארק, עם מתנפחים, הפעלות וקוסם. רק שכחתי שבפארק אין חיבור לחשמל, ואיך נפעיל את המתנפחים בלי חשמל? ביקשתי ממתילדה, המשרתת האישית של המלכה, שתשאל בעצתה. היא חזרה אלי עם ציטוט: "אם אין חשמל, שישכירו גנרטור". וואלה, רעיון טוב, חשבתי לעצמי.
דאגתי שבעלי יפנה לחברה להשכרת גנרטורים, ויטפל בעניין. הכל כבר היה מסודר, ופתאום אתמול בבוקר, בדיוק כשעמדתי לצאת הביתה, המלכה מצווה עלי להישאר ולבשל ארוחה "צנועה" לחמישים איש. באותו רגע הדם עלה לי לראש, זרקתי עליה את הסיר וצרחתי "תבשלי את! אני הולכת לראות את הבן שלי!". יצאתי בטריקת דלת ומיהרתי ליום הולדת. מסתבר שרוב האורחים היו ממורמרים מאוד על המלכה ואורח חייה הנהנתני, ובעוד הילדים קופצים ומשתוללים, אירגנו מהפיכה. החלטנו שקבוצה אחת תפרוץ לארמון ותיקח בשבי את משפחת המלוכה, בעוד הקבוצה השניה, בעזרת הגנרטור, תסתער על הבסטיליה באישון לילה.
כיוון שעבדתי שם, אני הובלתי את הקבוצה לארמון המלוכה. תוך פחות מחמש דקות כבר השתלטנו על כל המשפחה ומשרתיהם, וכלאנו אותם בחדר אחד. תוך כדי, שלחו לנו החברים מהקבוצה השניה אס.אם.אסים על התקדמות ההסתערות על הבסטיליה. עם אור ראשון של בוקר קיבלנו הודעה "הבסטיליה בידינו!" ויצאנו לחגוג ברחובות פריז.
מה אני אגיד לך, יומני היקר, היתה זו תחושת אופוריה מדהימה. לקחתי את בני הקטן לראות עריפת ראשים בגיליוטינה, ואח"כ הוא הלך לשחק עם חברים בגיטאר הירו החדש שקיבל ליום הולדתו. אני לא אשכח את היום הזה כל חיי, והכל בזכות מארי אנטואנט והצעתה לשכירת גנרטור, כי אחרת לא היתה מסיבה, ולא היתה מהפיכה.
*** מאמר זה הינו הומוריסטי ובדיוני לחלוטין ונכתב לצרכי מחקר בלבד
