אוטובוס במדבר (ספורים מתחנת האוטובוסים) 

אוטובוס נוסע במדבר. האוטובוס מתקדם. יש שביל, יש דרך.
הוא נוסע במדבר.
לפעמים הדרך לא נראית בגלל סופות החול, אבל האוטובוס ממשיך לנסוע.
זה פלא איך אוטובוס נוסע במדבר חם ויבש.
מספרים עליו שזהו אוטובוס קסם. הדלק אף פעם לא ניגמר והמים לא מתאדים ומיכל השמן מלא ושום חלק לא מתקלקל, והאוטובוס נוסע. המדבר גדול וחם ויבש והאוטובוס ממשיך לנסוע.
האנשים שבאוטובוס נוסעים לנווה המדבר. הם שרים באוטובוס, אוכלים באוטובוס וישנים באוטובוס. לפעמים הם עושים חניות קצרות בלבד, לכמה רגעים ולא יותר. רק לפעמים לחניית לילה.

האוטובוס נוסע במדבר. הנהג שתקן, אינו מדבר, רק נוהג, בודק מים, דלק, שמן. עולה בסולם אל גג האוטובוס, מוריד מיכל של מים, דלק או שמן, ממלא, מתניע וממשיך לנהוג.
לפעמים כשעוצרים לחניית לילה, האנשים מבעירים מדורה, צולים תפוחי אדמה ושותים קפה. הנהג אוכל שקדים וחרובים ושותה מים. הוא יושב בצד ושותק.

לילה אחד, ליל לבנה מלאה, יושבים הנוסעים סביב המדורה. הנהג השתקן מוציא תוף ומתופף. האנשים מוקסמים מתיפוף התוף של הנהג. חלקם קמים לרקוד לקצב התוף, חלקם מוחאים כפיים.
הלבנה גבוהה בשמיים, עגולה, מלאה, זוהרת בלבן.

למחרת היום, האוטובוס מגיע לנווה המדבר. כל האנשים יורדים מהאוטובוס, עומדים משתאים על המראה היפה, הדקלים, המים, האוהלים. האנשים שגרים בנווה המדבר מקבלים אותם בברכה.
עכשיו, בפעם הראשונה, פותח נהג האוטובוס את פיו ומדבר. הוא אומר להם : הבאתי אתכם לנווה המדבר, אבל אני ממשיך הלאה.
אם מישהו רוצה להיצטרף אלי, הוא מוזמן. האנשים מופתעים מדבריו של הנהג ומשאלתו. חלק מהאנשים בוחר להישאר. הם רצו להגיע לנווה מדבר והם הגיעו, זה מספק אותם. הם מפקפקים ביכולתו של הנהג להמשיך. הם תוהים אם אכן יש עוד דלק ושמן להמשך המסע ובכלל לאן הנהג ממשיך - לא הם נישארים.
אבל חלק קטן מהאנשים בוחר להמשיך, אפילו שאינם יודעים לאן. הם בטוחים שעליהם להמשיך ובוחרים להצטרף למסע.
שוב יוצא האוטובוס לדרך, לדרך במדבר.
עכשיו האנשים מצהירים בקול שהאוטובוס הוא אוטובוס קסם שיכול להגיע לכל מקום. עכשיו הם רואים בנהג האוטובוס מורה, מדריך והם מכבדים אותו. הם מציעים את עזרתם בכל דבר. בלילות, הם עוצרים לחניית לילה, ישנים על חול המדבר. ליד המדורה, הנהג מתופף בתוף, האנשים שרים שירי מדבר שחיברו בעצמם. הם שרים שירים על מדבר ועל מסעות והם רוקדים.
יום אחד הם מבחינים מרחוק בבוהק לבן מסנוור. כשהם מתקרבים הם רואים עצמות גדולות, מעוגלות שקועות בחול הזהוב של המדבר. נהג האוטובוס אומר לאנשים הנדהמים שפעם היה כאן ים גדול מאוד. הוא עוצר את האוטובוס והם חונים כל היום ליד העצמות הגדולות הלבנות.
בלילה מדליקים מדורה ונהג האוטובוס שר את שיר המדבר. הוא שר שיר הלל למדבר הגדול שהיה פעם ים עמוק וכחול. רוח נושבת והאנשים מדמים שהיא מביאה מרחוק את רחש גלי הים ואת ריח המלח של המים.

בבקר מתעוררים האנשים ומגלים שנהג האוטובוס נעלם. המומים הם יושבים בתוך האוטובוס ותוהים לאן נעלם - האם נטש אותם - האם קרה לו משהו - הם נבוכים מבולבלים וממתינים.
בלילה סערה עזה שכמותה לא היתה מאז תחילת מסעם, מתחוללת. רעמים וברקים ורוח עזה שמטלטלת את האוטובוס. גשם מתחיל לרשת, גשם סוחף והוא מכה בחוזקה באוטובוס.
במשך כל הלילה נמשכת הסערה והגשם העז יורד ללא הפוגה. כשהשחר עולה אפרורי ללא קרן שמש, מגלים האנשים לתדהמתם שהאוטובוס צף על פני מים גדולים. מסביב הכל מים.
זרמים חרישיים נושאים את האוטובוס והוא נסחף עם הזרם. אחד האנשים מטפס על גג האוטובוס ומתבונן סביב איך דבר לא נראה באופק.
בבת אחת, בפתאומיות, חשים האנשים תנועה של מערבולת. המערבולת סוחפת לתוכה את האוטובוס שנעטף ומתפוגג לתוך ספירלה ערפילית רכה שעוטפת כשמיכה נעימה ומגוננת.
כשמתפוגגת הערפילית נגלה לעיני האנשים מראה מרהיב. לא עוד מדבר, לא עוד חולות, לא מים אפורים. עמק ירוק והרים סביבו, יערות ירוקים, מפלים, אגמים. מקום חדש.
האנשים יורדים מהאוטובוס לאיטם, מתבוננים סביב בפליאה, עכשו הם יודעים כי המדריך הביא אותם הביתה.