אהוד ברק מציג: מבצע החיסול יורי גנקין 

אהוד ברק מציג: מבצע החיסול יורי גנקין

אהוד ברק עשה את מה שרבים ניסו ולא הצליחו לעשות לפניו – לפרק את מפלגת העבודה לגורמים, הבעיה היחידה היא שאהוד ברק, יו"ר המפלגה עד ליום שני בבוקר, היה אמור דווקא להיות זה ששומר עליה. 62 שנים אחרי שהייתה (באחד מגלגוליה הקודמים) למפלגה הדומיננטית בישראל – הצליח אהוד ברק להפוך את מפלגת העבודה במתכונתה הנוכחית לנחלת העבר בקצת יותר מ-62 שניות.

מבחינה פוליטית, אהוד ברק הרגיש שפשוט אין לו ברירה – חרב ההדחה הונפה מעל צווארו מזה חודשים והיה לו ברור כי הצעד הנכון ביותר מבחינתו יהיה להקדים תרופה למכה. אף אחד לא ציפה עם זאת לשיתוף פעולה כה נועז והדוק, דווקא עם מי שלכאורה אמור להיות יריבו הפוליטי, ראש הממשלה נתניהו, שהיה לשותף הסוד הבכיר ביותר של ברק.

נתניהו ידע על כוונותיו של ברק ואף ייעץ לו כיצד להוציא לפועל את המהלך המפתיע בתזמון המתאים ביותר. נתניהו וברק הם לא רק יריבים פוליטיים (לכאורה) – הם גם חברים קרובים עוד מימיהם המשותפים בסיירת מטכ"ל עת היה אהוד ברק מפקדו של ראש הממשלה.

ההערכה שממילא רחש נתניהו לברק הלכה והתעצמה לאחר מעורבותו הפעילה של ברק למען הנצחתו  של יוני נתניהו, אחיו של ביבי, אשר נהרג במבצע אנטבה. גם יוני נתניהו ז"ל וגם אהוד ברק, פיקדו על היחידה המובחרת ביותר בצה"ל. הדיל בין נתניהו וברק מאוד פשוט – ברק יישאר בתפקידו כשר הביטחון עד תום הקדנציה של הממשלה הנוכחית, וככל הנראה, גם בקדנציה הבאה, אם וכאשר נתניהו ירכיב את הממשלה.

עם פרישתו של ברק וארבעת חברי הכנסת הנוספים שבחרו לצעוד עמו בדרך לא ברורה – נשארת מפלגת העבודה עם 8 ח"כים בלבד כאשר ארבעה מהם (פרץ, בן-סימון, מג'אדלה וכבל) כבר היו עם רגל וחצי מחוץ לביתם הפוליטי. כל אחד מארבעת הח"כים הנוספים (הרצוג, ברוורמן, בן-אליעזר ויחימוביץ) רואים עצמם כמנהיגי המפלגה בפוטנציה. מרוב מנהיגים לא רואים את התומכים.

המרוויח הגדול ביותר מההחלטה שקיבל שר הביטחון, הוא דווקא שר החוץ, אביגדור ליברמן. הסיבה לכך פשוטה – בקואליציה החדשה והקטנה יותר (עומדת כיום על 66 חברי כנסת במקום 74) הופכת ישראל ביתנו למפלגה השנייה בגודלה ומתוקף כך הופכת השפעתה למכרעת הרבה יותר מבעבר. גם בנימין נתניהו במרוויחים משום שפרדוקס הקואליציות גורס כי קואליציה קטנה יותר תהיה באופן טבעי גם יציבה יותר משום שהתמריץ לעזבה – יהיה גם הוא קטן יותר.

אז מה עכשיו? אהוד ברק אולי הבטיח לעצמו עוד שנתיים של שקט תעשייתי במשרד הביטחון אך בטווח הרחוק הוא גם חרץ את גורלו הפוליטי – בעבר צפו לו עתיד פוליטי מזהיר אך אחרי שנתיים כושלות בלשכת ראש הממשלה אשר הסתיימו באחת התבוסות האלקטורליות הגדולות ביותר שהיו כאן, הצליח ברק להמאיס את עצמו על הציבור שבעבר הפקיד בידיו את המנדט להנהגת המדינה.

קשה לשים את האצבע על גורם אחד שהביא את ברק לשפל הפוליטי שבו הוא נמצא כעת – בין אם מדובר על חוסר היכולת להציג אלטרנטיבה שלטונית ראוייה כמצופה ממנו, או שמא מדובר במגורים במגדלי אקירוב מנקרי העיניים שהיו לסתירה מוחלטת מהאתוס ההיסטורי שאפף את מנהיגי מפלגות השמאל לדורותיהם, או אולי בכלל מדובר על תהליך מתמשך של חוסר אהדה פומבי – זכר לקדנציה היחידה שלו במשרד ראש הממשלה. בינינו, מדובר ככל הנראה על שילוב של כל השלושה.

עושה רושם כי האדם היחיד אשר מסוגל לשקם את מה שנשאר ממפלגת "האבודה" הוא יו"ר ההסדרות עופר עיני שהפך בשנים האחרונות לדמות קונצנזוס בחברה ישראלית משום גישתו הפשרנית והאדיבה שאינה מעוררת אנטוגוניזם, וזאת בניגוד בולט לכמה מקודמיו בתפקיד. עופר עיני, הוא ולא אחר, הוא המושיע האמיתי של מפלגת העבודה. כל עוד הוא לא יתפוס את המושכות באופן פורמלי (שהרי באופן לא פורמלי עיני הוא ממילא נותן הטון במפלגה) – הרי שמפלגת העבודה תישאר צל חיוור של עברה המפואר.

מבצע החיסול של ברק הוכתר כהצלחה – ברק אולי הצליח – אך החולה גוסס

לפוסטים נוספים - היכנסו לבלוג שלי - ריאל פוליטיק - הבלוג של יורי גנקין