פעם בכמה חודשים, אני מחליט שהגיע הזמן לצאת לחופשה, אני מטלפן ומודיע לחברים, למשפחה ולילדים. כבר בתקופת התיכון הייתי בין המארגנים של החבר'ה ודאגתי ליזום את הטיולים השנתיים האלטרנטיביים. הייתי דואג שכמה חברים יקחו את הרכב מההורים ושניסע. לאן? הכי רחוק שאפשר , כמובן להישאר בארץ.
עם השנים הטיולים השנתיים האלו הפכו למסורת בין כל החברים.
כל שנה, בדרך כלל בחודשי הקיץ, אני, מתכנן את החופשה המשותפת של כולנו.
במהלך השנים שעברו אנחנו התבגרנו, התרחבנו והתמסדנו. לחבר'ה הקבועים הצטרפו החברות, שעם הזמן הפכו לנשים שלנו, ואח"כ באופן טבעי גם הילדים. קבוצת החבר'ה של הטיולים הקבועים גדלה, אבל מסורת זאת מסורת ואנחנו ממשיכים אותה.
להפתעתי, גיליתי שהשנה המסורת שלנו חוגגת בר מצווה ועדיין לא נמאס לנו ממנה מפני שאנחנו שומרים על הכללים שהיצבנו לעצמנו:
כלל ראשון : אף פעם לא לישון באותו מקום, כל שנה הולכים למקום חדש.
כלל שני: למרות הכלל הראשון, כל כמה שנים החופשה חייבת להיות באילת בשביל הגוף והנשמה.
הספקנו לבלות כמעט בכל מקום שיש בו צימרים בצפון ונראה לי שעדיין יש עוד המון מקומות שעוד לא הספקנו לראות ולבלות בהם. בכל מקרה, השנה היה תורו של אזור הצפון לטיול השנתי, חשבתי לבחור בלינה באחד הקיבוצים בצפון והיעד שנבחר היה קיבוץ גונן שנמצא באצבע הגליל, מטרים ספורים מאגם החולה.
כאשר סיפרתי לחבר'ה על ההחלטה של אירוח בקיבוצים הם קצת היססו וחששו שמא הם יצטרכו ללון בחדר הילדים הקיבוצי הנטוש, אך הם החליטו לסמוך עליי כי עד עכשיו לא אכזבתי.
ברגע שהגענו הם ראו את בקתות העץ הם הופתעו לגלות שזה רחוק מלהזכיר כל מה שדמיינו כ"אירוח קיבוצי". אמנם כמעט כל קיבוץ בימינו, בייחוד אלו הנמצאים באתרים תיירותיים בצפון, כמו הגליל והגולן הסבו את חדרי הילדים שלהם לחדרי אירוח אך מעטים ממקומות הלינה בקיבוצים עשו את מה שעשה קיבוץ גונן לחדרי האירוח שלו.
קיבוץ גונן שיפץ את כל יחידות האירוח והן נראות חדשות מבפנים ומבחוץ.
חלק גדול מחדרי האירוח עוצבו עם חיפוי עץ פנימי ליצירת אשליה שמדובר בבקתה, חלק מחדרי האירוח בעלי ג'קוזי פנימי אשר הוסיף לרמת החדר וחלק מהן הן בכלל בקתות עץ הכוללות ג'קוזי פרטי ומרפסת המשקיפה על נופו של אגם החולה.
אני והחבר'ה לקחנו ארבע בקתות בקיבוץ גונן, אחת לכל משפחה. רוב החופשה העברנו בניצול מהנה של מה שיש לגליל להציע. למרות שגם בתקופת התיכון והצבא בילנו באזור הגליל היום זה מרגיש שונה. הטיול בין הנחלים השונים עם הילדים והאישה זה לא אותו הדבר כמו לעשות את המסלול רק חבר'ה צעירים, התבגרנו.
חוץ מהמקומות שכבר ביקרנו בהם בעבר, יש המון חדשים שעוד לא ראינו, כמו צוק מנרה שהיה בעיקר אטרקציה לילדים, עם הרכבל הארוך, רכבות ההרים, הטרמפולינה, קיר הטיפוס ועוד מגוון דברים שילדים אוהבים וגם אנחנו.
בסיומה של החופשה, החבר'ה זכרו להודות בפה מלא שגם הפעם, כמו בכל שנה, קיימתי הבטחתי וארניתי חופשה מהנה ככתוב במסורות שלנו. כל שנותר לי הוא לחשוב לאן ניסע בשנה הבאה.
