לחלץ מן הזוועה שחרצה בבשרנו, מסר חיובי לעמנו ולעולם – מסר של מחויבות לערכי האדם והאנושות. ...........
To extract a message of meaning and renewed purpose for our people and for all people, namely: a message of humanity, of human decency and of human dignity.
מנשר ניצולי השואה- לקראת יום הזיכרון הבינלאומי לשואה ב- 27 בינואר.Our Living Legacy
מאת: צבי גיל. המאמר מתפרסם באתר המחבר "זרקור"
הקדמה.
ב-12 בדצמבר התקיים במלון "דן פנורמה" בחיפה הכנס הבינלאומי השנתי של ה- ITF- International Task Force "כוח המשימה הבינלאומי" שהוקם לאחר "כנס סטוקהולם 2000 להפקת לקחי השואה" .מדי שנה מתקיים כנס הקבוצה במדינה אחרת והשנה ישראל ארחה את הכנס, והיו"ר שלו היה מר דן תיכון , מי שהיה יו"ר הכנסת. הכנס נערך על ידי בית הספר ללימודי השואה ביד ושם. התבקשתי על ידי מנהלת בית הספר,גברת דורית נובאק ,לשלב בדבריי קטעים מתוך מנשר ניצולי השואה. הם לא הכירו אותו. זה מובן. פחות מובן הוא שבארץ לא מכירים אותו. לא הדור המבוגר ולא הדור הצעיר. בני נוער שערכו את ההפגנה בשעתה מול הכנסת למען הניצולים ואשר גם בפניהם קראתי קטעים מן המנשר, לא ידעו אותו וביקשו לדעת היכן ניתן למצוא את תוכנו. זאת אף שהמועצה הפדגוגית של משרד החינוך, לאחר לחץ כבד מצדנו, פרסמה אותו בשעתה במסגרת ידיעון למורה אך לא נעשה בו שימוש, מכול מקום לא שימוש כחלק ממערך הלימודים על השואה והתקומה.כשם שכול פרק התקומה, כלומר ניצולי השואה ומדינת ישראל, לא מוצאים מקום בנרטיב הישראלי, לא הרשמי ולא הבלתי רשמי.
מנשר ניצולי השואה עשה דרך ארוכה עד לפרסום זה , כמעט 9 שנים לאחר שהתקבל בסיום "הכנס הבינלאומי למורשת ניצולי השואה- המשמעות המוסרית והערכית לעולם" שנערך ביד ושם ביום הזיכרון לשואה ולגבורה באפריל 2022 .מכיוון שזאת הפעם הראשונה שמסמך כזה, שהיא מסמך מכונן, התפרסם מטעם ציבור הניצולים בישראל, ראינו לנכון,בשעתו, לעשות מאמצים שהוא יפורסם בעולם. שכן המשמעות היא כפולה ומכופלת. גם במה שיש בו וגם במה שאין בו. הוא אינו נוגע בהיבטים החומריים שלדאבוננו, השואה, כפי שממשיכה להתפרסם בתקשורת ,עוסקת בהם. המנשר עוסק בהיבטים המוסריים והערכיים ובהם בלבד, וזה לעצמו ראוי היה שימצא הדים במסגרת בינלאומית, בראש וראשונה באומות המאוחדות.
משום כך המאמצים שלנו הופנו בעיקר אל הזרוע ההסברתית של מדינת ישראל- כלומר משרד החוץ, שיפעל לפרסום המנשר בשפות השונות. פנינו בעבר לראשי המשרד ולאנשים שעומדים בראש המחלקות הנוגעות בדבר ואפילו לא זכינו למענה. ביום העיון על יחסי ישראל והאו"ם אשר עליו פרסמתי פוסט ב- 17 בנובמבר 2010 . הזכרתי בין היתר את אביתר מנור, סמנכ"ל ארב"ל- ארגונים בינלאומיים- במשרד החוץ, שדיבר כמצופה על חשיבות הקשרים בין ישראל לארגון הבינלאומי החשוב. חשבתי שאדם שחולש על התחום הזה ימצא עניין במנשר. הוא ככול הנראה, או המשרד שלו, לא מצאו בו עניין, שכן אני יודע שהוא קיבל את תוכנו, אבל לא זכיתי למענה. וזה היה לפני העיצומים של המשרד.
אני תוהה מה יש במנשר הזה שמשרד החוץ, לא רק זה שבראשו עומד אביגדור ליברמן אלא גם ההוא שבראשו עמדה ציפי לבנה לא הגיבו. אפשר ושרי החוץ כלל לא מודעים לכך. ייתכן שזאת מעין החלטה מקובעת במשרד הזה, (בלא כול קשר למי שעומד בראשו) שכאשר מדברים על דברים הומאניים, יש להתייחס לזה כאל אש, או לפחות לאיזה מטען צד שעלול חלילה לפעול נגדנו. מסתבר שגם באותה זרוע שהיא אמונה על "הסברה" גם כן הגיעו למסקנה שככול שנדבר פחות בסוגיה ההומאנית, כן ייטב. זאת גישה תמוהה- במקרה הטוב. לדעתי, זאת גישת עוועים הרסנית. שכן המנשר הזה הוא מנשר של תקווה, מנשר של כמיהה לעולם טוב יותר, מנשר שקורא להילחם ללא פשרות נגד אנטישמיות וגזענות בעולם. מנשר יהודי אוניברסאלי בכל הנימים שבו.
ביום ג' הקרוב ב- 25 בינואר מקיימת העמותה הפרלמנטארית לזכר ניצולי השואה כנס בשם ""פני הניצולים לאן?,. אילו רציתי להיות ציני הייתי נותן תשובה מקאברית לשם המוזר הזה. אגב, לפי הפרסום בתוכנית ,כול הדוברים ללא יוצא מן הכלל, לא מעלים ,ולו ברמז, את הבשורה -התקומה של הניצולים כאן במדינה. למצער, אני מציע שלפחות במעמד זה יקראו את מנשר ניצולי השואה. הכנסת היא במה נאותה לקריאת מנשר זה לקראת יום הזיכרון הבינלאומי.
יום הזיכרון הבינלאומי לשואה נקבע על ידי העצרת הכללית של האו"ם ב-1 בנובמבר 2005. החלטה: "זיכרון השואה" מאזכרת בסעיפי המבוא שלה את ההכרזה האוניברסאלית בדבר זכויות אדם, מגילת האומות המאוחדות ואת האמנה לענישה ומניעת רצח עם. כמו כן היא מציינת כי בשואה נרצח שליש מהעם היהודי. מי שיזם את חוק יום הזיכרון הבינלאומי לשואה היה שר החוץ סילבן שלום, שהצליח להעביר אותו בעצרת האו"ם בהסכמה מוחלטת.
בכול מקרה כמי שנמנה עם יוזמיו של "מנשר הניצולים" בשעתו( שקדם, כאמור להחלטת עצרת האו"ם) , יחד עם עמיתיי מקרב ניצולי השואה ואנשי יד ושם, אני רואה לנכון לפרסם אותו לא רק בעברית אלא גם בתרגום הרשמי לאנגלית כפי שהוא מופיע ב"יד ושם". זאת לקראת יום הזיכרון הבינלאומי לשואה שעליו הכריזה עצרת האומות המאוחדות. הפיצו אותו!! הוא לכבוד לכולנו. הוא יוצא מכאן- מן הלב של שרידי השואה אלה שהלכו מאיתנו ואלה שעדיין חיים..
מנשר ניצולי השואה
אנחנו דור ניצולי השואה הולכים ומתמעטים. בעוד שנים לא רבות לא יהיה עוד על כדור הארץ אדם שיוכל להעיד: "אני זוכר את מה שאירע בשואה". יוותרו רק ספרי זיכרונות ומחקר, תמונות וסרטים, ועדויות ניצולים. או אז יהפוך זיכרון השואה מגורל כפוי, החתום בבשרנו ובנשמתנו, לייעוד היסטורי שעל האנושות ועל הדורות הבאים לשאת באחריות לצקת בו תוכן ומהות.
באביב 1945, נדמו קולות וזוועות מלחמת העולם השנייה, ואנו, שרידי יהדות אירופה, יצאנו ממחנות המוות ומגאיות ההריגה, אחד מעיר ושניים ממשפחה, מוכים ומרי נפש, מיותמים, ללא קהילה וללא בית, ובלי נפש קרובה המחכה לנו ברחבי תבל. המלחמה הסתיימה, אך אנו תהינו, נבוכים וכואבים, האם אחרי חשכת הגטאות, רכבות המוות ומחנות הריכוז וההשמדה, נהיה עוד מסוגלים להחיות בקרבנו את פתיל החיים, לאהוב, לעבוד, להקים משפחות ולציין ימי חג ומועד? אנו לא נהפכנו לשונאי אדם ולשוחרי נקם על דם נקיים. זוהי עדות ניצחת לערכי המוסר הטבועים בהוויית עמנו עתיק היומין, ולאמונה ברוח האדם ובהשגחה. אנו בחרנו בחיים. שיקמנו את עצמנו, השתלבנו במאבק להקמת מדינת ישראל ותרמנו לחברה בישראל ובארצות ההגירה השונות שאליהן הגענו.
מרבית שרידי השואה באו לישראל- מדינת העם היהודי. היה זה עבורם לקח קיומי מהשואה. ביסודותיה של מדינת ישראל הונחו לא רק זכרם של שישה מיליון מבני העם היהודי שהושמד אלא גם הלקחים ההיסטוריים כדי שלא תשנה עוד שואה. מאז ועד היום אנו מתמודדים עם הסוגיות המעיקות הרבות העולות מסיפור השואה: על מה ולמה נעשתה הזוועה? מדוע סומנו היהודים על-ידי הגרמנים כסכנה לאנושות שיש להשמידם? מדוע דווקא מקרב העם הגרמני שהוליד הוגים ומורי הלכה באתיקה וענקי יצירה בתרבות המודרנית יצאו הרוצחים שיצרו והפעילו את מכונת ההשמדה חסרת התקדים?!
אמנם, אנחנו ציבור פלורליסטי, רב פנים ודעות, אך משותף לנו ומאחד אותנו הרצון למסור לדורות הבאים את לקחי חיינו המיוסרים בטרם ירד המסך וייפרדו גם אחרוני הניצולים מזירת החיים. מכאן, מירושלים, מיד ושם - אתר ההנצחה של העם היהודי לשואה ולגבורה, ובמעמד זה אנו משמיעים את קולנו.
במסורת היהודית הזיכרון הוא ערך מכונן. ואולם, אין הזיכרון מבודד כערך עצמאי אלא נסמך לחובה המוסרית. היום, כשאנו, ניצולי השואה שהזיכרון צרוב בבשרנו, באים להעביר את לפיד שליחות הזכירה לדורות הבאים, אנו מעבירים עמו גם את המסר היהודי שהזיכרון צריך להוליד למעשה ולמחויבות מוסרית. הוא צריך להיות הבסיס לפעולה ומקור הכוח ליצירת עולם טוב יותר. "לא תרצח" - היא החובה המוסרית העליונה אשר הוטלה על האנושות בהר סיני. זיכרון הרצח של ששה מיליוני יהודים ועוד רבים אחרים בידי הנאצים ועוזריהם, מחייב אותנו בחובה שאין למעלה ממנה לצו של "לא תרצח". החיים הם יצירת אלוה שבן אנוש לא יהין ליטול מזולתו, מאדם שנברא בצלם אלוהים. כחלק מזיכרון השואה אנו קוראים לחתור ללא לאות לשמירה קפדנית על חיי אדם ולהימנע משפיכות דמים.
אנו, כמי שכבודם האנושי חולל עד עפר ובשמם של אלו שגורלם נחתם להשפלה מזוויעה בטרם הוצאו להורג, קוראים לעולם כולו להתאחד סביב ערכי זכויות האדם והשוויון בין בני האדם ללא הבדל דת, גזע, לאום, מעמד חברתי או מין. רודנות ואלימות פוליטית כמו ניצול כלכלי אכזרי תוך רמיסת כבודם האנושי של יחידים וקבוצות, הם חטאים שאין להם כפרה ואשר על העולם הנאור להתאחד בפעולה נחושה כנגדם.
אין חלופה ממשית לקיום זה לצד זה של בני האדם ושל העמים. יש לעשות הכול כדי שבעיות יפתרו לא בשפיכות דמים אלא בסיג ובשיח, במזרח התיכון ובעולם כולו.
אנטישמיות וכל סוג אחר של גזענות טומנים בחובם סכנה לא רק ליהודים אלא לכל העולם. חבויות בהם מגמות שיכולות להוביל לרצח עם. בימים אלו ה"אנטישמיות החדשה" מכוונת בו זמנית נגד היהודים, נגד ישראל ונגד הציונות, תוך הפיכת מושגים אלה למושגים נרדפים. תופעות אלה שכיחות גם בתעמולה הבאה מהעולם הערבי. השואה הראתה לעולם עד היכן מגיע כוחן ההרסני של האנטישמיות והגזענות. הכחשת השואה, מזעור השואה ובנאליזציה של השואה, הם פתח מילוט מהסקת מסקנות מתבקשות מהעבר והפקת לקחים לעתיד. אנו נציגיו של דור הניצולים קוראים לכל אנשי המצפון בעולם לעקור תופעות אלה מן השורש ולהיאבק בהן ללא פשרות.
על אף שזיכרון השואה טעון וספוג בחורבן, ברוע ובאבדן צלם אנוש המאיימים על כל ערך אנושי, אנו, הניצולים שצעדנו בגיא צלמוות וראינו כיצד משפחותינו, קהילותינו, ועמנו מושמדים, לא שקענו אל תהומות הייאוש ולא איבדנו את האמונה באדם ובצלם אלוהים. אנו מבקשים לחלץ מן הזוועה שחרצה בבשרנו, מסר חיובי לעמנו ולעולם – מסר של מחויבות לערכי האדם והאנושות.
השואה שייכת למורשת האוניברסאלית של כל בני תרבות, היא שקבעה את אמות המידע לרוע המוחלט. לקחי השואה חייבים להיות לקוד תרבותי של חינוך לערכים הומניים, לדמוקרטיה, לזכויות אדם, לסובלנות וסבלנות, ונגד גזענות ואידיאולוגיות טוטליטריות.
מהר הזיכרון בירושלים יוצאת לעולם קריאתו של הלל הזקן: "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך" ואידך זיל גמור!
זהו המסר שלנו לאנושות, זאת המורשת לדורות הבאים.
• למעמד הקראת המגילה לחצו על גוגל - צבי גיל. בחרנו בחיים – תרומתם של ניצולי השואה למדינת ישראל
Our Living Legacy
The Survivors’ Declaration
Preface
On December 12 . 2010 at the Dan Panorama Hotel in Haifa's the annual International Conference on the ITF -International Task Force - was held .The Itf was "established following the Stockholm Conference in 2000 to generate lessons of the Holocaust. Each year the group gathers in a different country. This year Israel hosted the conference. Its chairman was Mr. Dan Tikhon former chairman of the Knesset. The conference was sponsored by the School for Holocaust Studies at Yad Vashem. I was asked by the school director Ms. Dorit Novak to include in my presentation some excerpts from the Declaration of the Holocaust survivors. They were not aware of it. I recall that hundreds of youth who demonstrated some years ago in front of the Knesset in support for the needy survivors, did not know of the message and wished to know where they can find its contents. This, despite the fact that the pedagogical council of the Ministry of education published it in its guiding bulletin for teachers but it apparently did not reach the pupils
This document which I publish now in my blog now was actually adopted nine years ago at the concluding session of the "International Conference on the Heritage of Holocaust survivors - its moral values to the world" held at Yad Vashem on Holocaust memorial day in April 2022. Because this was the first time that such a document, which is a "constitutional" document, was published publicly on behalf of the survivors in Israel and Yad Vashem , we saw fit to make efforts that it will be relayed worldwide. The declaration does not dwell on the material aspects of the Holocaust but rather on the moral and ethical aspects of this horrific catastrophe. As such we attached great importance that it be published by the United nations as well/
Therefore, we thought it appropriate to bring it to the attention of the Foreign Ministry, suggesting that the declaration should be published in various languages. We addressed senior officials of the Ministry but unfortunately of no avail. At the seminar on the relations between Israel and the United Nations which took place on 17 November 2010, one of the participants was, Eviatar Manor, head of the division of- international organizations in the Foreign Ministry/ He spoke about the importance of relations between Israel and the international organization. I thought one that dominates this area will find in this declaration an important message to the nations. I received no reply. I wonder why.
After all this declaration is a message of hope, a desire for a better world calling among others to struggle against anti-Semitism and racism in the world
At any event , as one of the initiators of this Universal Declaration at the time, along with colleagues among Holocaust survivors and the leaders of Yad Vashem,- I see fit to publish it not only Hebrew but also in the official English translation as it appears at Yad Vashem. This I do on the eve of the International Holocaust Remembrance Day on January 27 which was officially adopted by the United Nations General Assembly . Please disseminate it/ Spread it It comes from the depth of the heart of the Holocaust survivors from those of us who are still around
Our Living Legacy
The Age of Holocaust Survivors is drawing to a close. Before long no one will be left to say, "I was there, I saw, I remember what happened." All that will be left will be books of literature and research, pictures and films, and multitudinous testimony. This will be a new era. The dark inheritance of the Shoah that was so indelibly stamped on the survivors' souls and hearts will become a sacred mission imposed upon humanity.
In the spring of 1945 the great thunder of World War Two was silenced. In the eerie stillness that followed, we, the last vestiges of European Jewry emerged from the camps, the forests, and the death marches. We were ragged, bitter and orphaned, without friend or relative, without a home. We were secretly wondering in our hearts if after the Ghettos, transports, and Auschwitz we would still be capable of rekindling a spark of life within us? Could we ever work again? Love again? Would we dare begin a family again?
No, we didn’t turn into wild animals, hungering only for vengeance. This is a testament to the principles we possess as a people imbued with enduring faith in both man and Providence. We chose life. We chose to rebuild our lives, to fight for the establishment of the State of Israel, and we chose to contribute to society in Israel and in a host of other countries.
The majority of the Holocaust survivors came to Israel - the Jewish State. This was, for them, an existential imperative arising from the Holocaust. The foundations of the State of Israel were built not only on the memory of six million of our people who were murdered, but with the historical lessons of the Shoah in mind, namely that a Holocaust will never happen again. Since then, we have chosen to contend with the most resounding and perplexing issues relating to the Shoah: Why and for what purpose was the horror perpetrated? Why did the Germans single out the Jew as a danger to all humanity who must be exterminated? How is it possible that amongst the German nation, a people of such apparent intellect and modern culture who produced great artists, thinkers and teachers of ethics, murderers could arise who fashioned and operated this unprecedented killing machine?
The survivors are a pluralistic lot, with myriad opinions, convictions and doctrines. But we share a deep desire to transmit to the future generations what we lived through, and what we learned during that dark time, before we bid farewell to this life that showed us so much bitterness. It is from here, from Har HaZikaron - the Mount of Remembrance - from Yad Vashem in Jerusalem, that we the survivors choose tell our story. And it is now, that we raise our collective and individual voices.
In Jewish tradition, the command to remember is absolute. But its obligation does not end with the cognitive act of memory - it must be connected to both meaning and action. Today, we for to the next generation. We pass to you as well, the fundamental lesson of Judaism, that memory must be accompanied by action of ethical and moral intent. This must be the foundation and the focus of your energies toward the creation of a better world.
“Thou shalt not murder!” This basic tenet of human morality was trumpeted to all humanity from the heights of Mount Sinai. The memory of the murder of 6 million Jews by the Nazis and their willing helpers obligates us to act on this injunction. Life is a gift of creation, its form and essence a statement of ultimate equality among all those created in God’s image. With this in mind, it would seem obvious and indisputable that this fundamental commandment obligates all of humanity. And yet it is being mockingly violated in every corner of the world. As a part of the legacy of the Shoah we must be relentless in our pursuit of solving human conflict, between states and between people, in ways that prevent unnecessary bloodshed.
For us, who experienced the degradation of cruel racism and prejudice, who were condemned to death merely for being born Jews, we call on humankind to adopt principles of equality among men and nations. Tyrannical despotism, political and religious oppression, economic deprivation designed to destroy human dignity must be seen by the world community as grave sins that will not be tolerated. There is no real alternative to coexistence between people and nations. All must be done to resolve differences not through the spilling of blood but through discussion and mediation, in the Middle East and in the entire world.
Anti-Semitism and all other forms of racism present a danger not only to Jews but also to the community of nations. These days the “new anti-Semitism” is directed simultaneously against Jews, against Israel and against Zionism. By equating these terms the danger for Jews as a whole is exacerbated. This phenomenon is also common in propaganda emanating from the Arab world. The Holocaust showed the world the extent of the destructive power of anti-Semitism and racism. Holocaust denial, as well as minimization and banalization of the Holocaust provide a means of avoiding the evident conclusions and learning the lessons for the future. We, the survivors, call upon the world to wipe out these phenomena and to combat them relentlessly.
The memory of the Shoah is contentious and dark, exposing the ugly and naked face of consummate inhumanity that threatens the very nature and stature of civilization itself. We who staggered through the valley of death, only to see how our families, our communities and our people were destroyed, did not descend into despondency and despair. Rather, we struggled to extract a message of meaning and renewed purpose for our people and for all people, namely: a message of humanity, of human decency and of human dignity.
The Holocaust, which established the standard for absolute evil, is the universal heritage of all civilized people. The lessons of the Holocaust must form the cultural code for education toward humane values, democracy, human rights, tolerance and patience, and opposition to racism and totalitarian ideologies.
From Har HaZikaron in Jerusalem the words of Rabbi Hillel need to ring out loud and clear: “What is hateful to you, do not do to your fellow human being!”
====================
The Survivors' Declaration was first read out by Holocaust survivor journalist and writer- Zvi Gill at the closing ceremony of the international conference held at Yad Vashem on "The Legacy of Holocaust Survivors: The Moral and Ethical Implications for Humanity." The ceremony took place in the Valley of the Communities at Yad Vashem.
צבי גיל הוא עיתונאי וסופר. מילא תפקידים בכירים ברדיו ובטלוויזיה במסגרת רשות השידור. הוא עוסק בפרוייקטים שנוגעים לתקומה של ניצולי השואה והתפקיד שהם מילאו בהקמת המדינה ובביסוסה.
