שאטו גולן
מאת שף אלון גונן
נטעם: רוזה 2010, ענבי גראנש, ברברה וסירה.
צבע אפרסקי בהיר מאוד, היין בעל ניחוחות קלים של פטל, דובדבן ומשמש. בטעם מורגשת חמיצות נעימה שמשתלבת עם גוף טוב וחמאתיות בבליעה. יש מעט אדי אלכוהול שמסרבים לעזוב גם אחרי דקות ארוכות בכוס. לי באופן אישי חסר מעט צבע בעין.
גשם לבן 2009: ענבי רוסאן, גראנש בלאן ווייוניה.
היין צלול ונקי, ריחות מתקתקים של פרי טרופי קל, היין שהה בחביות עץ גדולות אך לא ניכר כי הן השפיעו על טעמו ואין זכר למעט עץ שהיה ממתן את המתיקות שיש ביין. המון טעמים היין משחרר לחלל הפה וגם פה חבל שאין משהו שיחבר את הטעמים של שלושת הזנים הדומיננטים שעורבבו יחד.
סירה 2007:
לדעתי, זה היין שהכי נכון שהיקב מייצר לטובת הסועד במסעדה. יין לעיס מאוד, בעל צבע סגול עמוק, המון תבלינים מאוזנים לצד חומציות טובה, מעניקים ליין רכות נעימה בבליעה.המון טעמים בשלים ולא מעיקים. כמו שכתבתי זה יין שיעניק חוויה מושלמת לארוחה טובה. יופי של יין.
מרלו 2008:
צבע סגול בוהק ועז. ריח מתוק של פרי בשל ריבתי משהו, טעמי אספרסו ושוקולד, טעמי פירות בשלים על סף בשלות יתר. ריח היין שונה לחלוטין מהטעמים שציפיתי לחוש בפה. לדעתי ליין מגיע עוד שנה ואולי יותר לשהות בבקבוק והוא טרם מוכן.
קברנה סובניון 2008:
גם כאן היין לדעתי אינו מוכן לשתיה ויש הבדל עצום בין הריח לטעם. גם כאן המתיקות משתלטת. הוספו לקברנה 10 אחוזי מרלו ו 3 אחוזי סירה.
לא כל כך ברור לי למה.
בלנד אדום 2008: גראנש, סירה, מורוודר.
האף שופע ריחות ארומאטיים של פירות, מעט מרווה, רוזמרין, קצת טבק ושוקולד. וואו, ממש מדהימים הריחות. טעמי היין שופעים, היין פשוט לעיס וממלא את חלל הפה בעוד ועוד טעמים של פירות מוצקים. שזיף צעיר, פרי יער שחור, מעט צימוקים ועוד ועוד. יין מרגש ללא ספק.
קברנה סובניון (סדרת אליעד 2008) מעט פטיט וורדו ומעט סירה.
צבע היין מרמז על היותו יין שהוקדשה בו מחשבה רבה.
זהו יין לעיס מאוד. כבד מאוד ושומני בכוס. עפיצות נעימה העוטפת את חלל הפה ומאפשרת לפה להתרגש מפירות משובחים והפעם, סוף סוף, אפשר לומר שטעמתי ענבים ביין הזה. הפטיט וורדו העניק עומק וצבע נפלא ליין והסירה העניקה חמיצות נעימה ואלגנטיות ליין הזה.
זה יין שהוא נתח הקצבים של היינן: שאפו.
שף אלון גונן מסעדת אל בריו, בית איש הענבים כתב באתר היין אדום או לבן
