מדריך לנפגעי תאונות דרכים 

מדי יום מתרחשות תאונות דרכים בכל רחבי הארץ. בכל תאונת דרכים זכאים נפגעים שונים לפיצוי על-פי רוב בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

מיהם הזכאים לתבוע על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975?

הזכאים לפיצוי על פי החוק הנם נוסע, נהג, או הולך רגל, שנפגע נזק גופני ו/או נפשי בתאונת דרכים, כפי שנפרט בהמשך. במידה וחלילה אחד מהזכאים שלעיל מקפח את חייו בתאונת הדרכים, כי אז זכאי עזבונו של הנפטר והתלויים בו לפיצוי במקום הנפטר. בנוסף לזכאים המנויים לעיל, אף בן משפחה של נפגע, כלומר אדם שניזוק נפשית עקב פגיעת קרובו בתאונה, זכאי לפיצויים. אולם, על פי פסיקת בית המשפט העליון, הזכות לפיצויים עבור נזק נפשי כזה מותנית בקיומם של ארבעה תנאים מצטברים:

1. להוציא מקרים יוצאי דופן, הנפגע חייב להיות בדרגת קירבה ראשונה (הורים, ילדים ובני זוג) לנפגע.

2. הנפגע התרשם מנזקי התאונה מכלי ראשון, באמצעות הראיה או השמיעה. אולם לא נשללה האפשרות להכרה בנזק נפשי שנגרם בקבלת מידע מכלי שני.

3. הנזק הנפשי נגרם בקרבת מקום וזמן לתאונה, באמבולנס, או בבית החולים, אליו פנה הנפגע בגופו.

4. הנזק הנפשי חייב להיות מהותי. לא תגובה נפשית שלילית, עליה ניתן להתגבר בכוחות עצמיים. דוגמה לנזק נפשי מהותי היא מחלת נפש (פסיכוזיס) וגם מקרים ברורים, קשים ומשמעותיים מבחינת משכם של פגיעות נפשיות רציניות (נוירוזיס).

היעדר אשמה: נציין, כי בניגוד לתביעת נזיקין רגילה, במידה ונמצא שהאירוע הנו "תאונת דרכים" (כפי שיפורט בהמשך), כי אז קיימת אחריות מוחלטת לפצות את הזכאים על-פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (סעיף 2 לחוק) וכל שיש להוכיח בתביעה הוא את הנזק שנגרם כתוצאה מהתאונה.

ייחוד עילה: עוד נציין, כי במידה והאירוע מהווה "תאונת דרכים", אין כל דרך לתבוע אלא על-פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (סעיף 8 לחוק).

מיהם שאינם זכאים לתבוע על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975?

1. בהתאם לחוק, מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי [סעיף 7(1) לחוק]. משכך אדם המשליך עצמו מתחת לרכב נוסע במטרה להתאבד, אינו זכאי לפיצויים. אולם אם הנפגע נפטר, והותיר אחריו תלויים, לשון החוק תולה את זכותם של התלויים בשאלה אם המוות נגרם על ידי המעשה המכוון עצמו, או שמא נגרם על ידי השפעתו של המעשה המכוון על השימוש ברכב. במקרה הראשון התלויים במנוח אינם זכאים לפיצויים. במקרה השני התלויים זכאים.

2. אדם שהשתמש ברכב ללא רשות וכן מי שהיה מצוי ברכב ביודעו שנעשה שימוש כאמור לא יהיו זכאים לפיצוי על-פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 [סעיף 7(2) לחוק]. ניזוקים אלו יוכלו לתבוע לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], אם כי תביעה זו הנה קשה במיוחד לאור עקרון הטבוע בתקנת הציבור "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה". נציין, כי במידה וחלילה קיפחו את חייהם המשתמש ברכב ללא רשות ו/או מי שהיה מצוי עמו ביודעו שנעשה שימוש כאמור, יוכלו תלוייהם לתבוע את "קרנית" בשל נזקיהם. היורשים לא יוכלו לעשות כן (סעיף 7ב. לחוק).

3. נהג שביום התאונה נהג ללא רישיון נהיגה בתוקף, לא יהא זכאי לפיצויים על-פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 למעט נהג שרישיונו פקע אך ורק מחמת אי תשלום אגרה [סעיף 7(3) לחוק]. יחד עם זאת יוכל הנהג לתבוע בעילה נזיקית את האחראי לתאונה, במידה וקיימת עילה נזיקית כנגדו (על כך ניתן לקרוא באתר בתביעות נזיקין). נציין, כי במידה וחלילה קיפח את חייו המשתמש ברכב ללא רישיון נהיגה בתקף, יוכלו תלוייו לתבוע את "קרנית" בשל נזקיהם. היורשים לא יוכלו לעשות כן (סעיף 7ב. לחוק).

4. מי שהרכב שימש לו או סייע בידו לביצוע פשע. במידה וחלילה קיפח את חייו המשתמש ברכב ששימש לו או סייע בידו לביצוע פשע, יוכלו תלוייו לתבוע את המבטחת או את "קרנית" בשל נזקיהם, בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה. היורשים לא יוכלו לעשות כן (סעיף 7ב. לחוק).

5. נהג שביום התאונה נהג ללא תעודת חובה בת תוקף ו/או נהג עם תעודת חובה שאינה מכסה אותו (נהג נקוב בשם) [סעיף 7(5) לחוק]. יחד עם זאת קיים חריג, לפיו במידה והנהג לא ידע ולא יכול היה לדעת שפוליסת הביטוח אינה מכסה אותו, כי אז יוכל הנהג לתבוע על-פי חוק זה את "קרנית".

נציין, כי במידה וחלילה קיפח את חייו המשתמש ברכב ללא תעודת ביטוח בתוקף, יוכלו תלוייו לתבוע את "קרנית" בשל נזקיהם. היורשים לא יוכלו לעשות כן (סעיף 7ב. לחוק).

6. בעל רכב או מחזיק ברכב, שהתיר לאדם אחר לנהוג בו, כשאין לו ביטוח או כשאין לו ביטוח המכסה את הנהג הנ"ל וזה שהתיר את הנסיעה נפגע באותה נהיגה, בין בהיותו בתוך הרכב ובין מחוצה לו [סעיף 7(6) לחוק]. יצוין, כי במידה ונהג הרכב, אשר התירו לו לנסוע, לא ידע ולא יכול היה לדעת שאינו מבוטח, כי אז יהא זכאי לתבוע את "קרנית".

נציין, כי במידה וחלילה קיפח את חייו בעל הרכב או מחזיק הרכב שהתירו את השימוש ברכב כאמור, יוכלו תלוייו לתבוע את הנהג הלא מבוטח שגרם לתאונה הקטלנית וכן את "קרנית" בשל נזקיהם. היורשים לא יוכלו לעשות כן (סעיף 7ב. לחוק).

נציין, כי הנוסעים בכלי הרכב כאמור בסעיפים 2 - 6 לעיל וכן הולכי רגל שנפגעו מהרכבים הללו (בכפוף לסייגים המצוינים לעיל) יוכלו לתבוע על-פי חוק זה, אף שהנהג לא יוכל לעשות כן. הנוסעים והולכי הרגל יתבעו במקרים כאלו את "קרנית" (במקרים לפי סעיף 4 לעיל יוכלו הנפגעים הללו לתבוע את המבטחת או את "קרנית" בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה).

7. אדם שנפגע בפעולת איבה לא יוכל לתבוע על-פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, אף במידה ונסיבות האירוע נכנסות, כביכול, להגדרת "תאונת דרכים" כפי שתובא בהמשך. נפגע כזה יוכל לתבוע מכוח חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל-1970.

8. כל אדם שניזוק כתוצאה ממקרה שאינו נכנס לגדר חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, כפי שיפורט בהמשך.

 מהי אם כן תאונת דרכים?

המונח "תאונת דרכים" הנו מונח רחב החובא בתוכו מקרים רבים, אשר לחלקכם כלל אינם נחשבים כתאונת דרכים.

סעיף 1 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 קובע, כי "תאונת דרכים" הנה:-

"מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי"

"שימוש ברכב מנועי" מוגדר בסעיף 1 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, כדלהלן:

"נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד"

"רכב" או "רכב מנועי" מוגדרים בסעיף 1 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, כדלהלן:

"רכב הנע בכוח מיכני על פני הקרקע ועיקר יעודו לשמש לתחבורה יבשתית, לרבות רכבת, טרקטור, מכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מיכני בכביש ורכב נגרר או נתמך על ידי רכב מנועי, ולמעט כסא גלגלים, עגלת נכים ומדרגות נעות"

הבה נפשט עבורכם את התשובה, אימתי ייחשב מאורע כתאונת דרכים:

1. מאורע שבו אדם ניזוק עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה.

שימוש ברכב מנועי יחשב כ:-

1.1. נסיעה ברכב - כל נסיעה ברכב, אשר כתוצאה ממנה נגרם לאדם נזק גופני ו/או נפשי.

1.2. כניסה לרכב - כניסתו של אדם לרכב לשם נסיעה וגרימת נזק תוך כדי הכניסה לרכב.

1.3. ירידה מרכב - ירידה מרכב בגמר נסיעה נבחנת מהשלב בו עומד אותו אדם לצאת מהרכב ועד סיום פעולת הירידה. בתי המשפט פירשו את מונח הירידה מרכב באופן רחב, כך שאף מקום בו מעד אדם ונחבל לאחר כמה צעדים שעשה מהרכב כשעמד לנעול את הרכב עם שלט - גם אז יכול והמקרה ייחשב לתאונת דרכים, בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה. אף מקרה בו נסגרה דלת הרכב לאחר יציאה ממנו על ידו או אצבעו של אותו אדם, ייחשב המקרה כתאונת דרכים בכפוף לדין.

1.4. החניית רכב אשר כתוצאה ממנה נגרם לאדם נזק גופני ו/או נפשי.

1.5. דחיפתו או גרירתו של רכב שכתוצאה מהם נגרם לאדם נזק גופני ו/או נפשי.

1.6. טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו - כל מקרה בו אדם מטפל ו/או מתקן את רכבו ועושה זאת שלא במסגרת עבודתו (כגון עבודה במוסך) וכתוצאה מהתיקון נגרם לאותו אדם נזק (מים רותחים שהשפריצו מאיזור המנוע, רכב שנפל מההמגבה בעת החלפת גלגל וגרם נזק גופני ו/או נפשי לאותו אדם). בית המשפט העליון קבע, כי פגיעה כתוצאה מכניסה לרכב במהלך תיקון דרך הנעשה בידי אחר, שאיננו המשתמש ברכב, מזכה בפיצויים, אפילו התיקון נעשה במסגרת עבודתו של המתקן.

1.7. הידרדרות או התהפכות של הרכב שכתוצאה מהם נגרם לאדם נזק גופני ו/או נפשי.

1.8. התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה שכתוצאה מהם נגרם לאדם נזק גופני ו/או נפשי.

1.9. הינתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו (כגון מוסך).

2. התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב ושגרמו לנזק גופני ו/או נפשי לאדם. בית המשפט העליון קבע כי התפוצצות או התלקחות אלה מכוסות, אפילו השימוש ברכב באותה עת לא היה למטרות תחבורה. כך למשל מקרה בו אדם נפגע כתוצאה מהתפוצצות צמיג של משאית, אף שנפגע לאחר שבדק את לחץ האויר בגלגלים כשהמשאית חנתה, ייחשב המקרה "תאונת דרכים".

3. מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו. בית המשפט העליון וקבע, כי המשפט "חנייה במקום שאסור לחנות בו", כוונתו לחניה היוצרת סיכון תחבורתי. לעומת זאת, חניה במקום שאינו מהווה סיכון תחבורתי לא תיחשב חניה אסורה גם אם יש במקום תמרור האוסר חניה. עוד קבע בית המשפט העליון, כי מבטח הרכב החונה חייב בתשלום פיצויים לניזוק, אפילו החניה או השימוש ברכב לא היו למטרות תחבורה.

4. מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי. כך למשל קבע בית המשפט העליון, כי הזכאות לפיצויים קיימת, אפילו הכוח המכאני של הרכב נוצל שלא למטרות תחבורה.

5. אירועים נוספים, אשר נקבעו על-ידי בית המשפט העליון כ"תאונת דרכים":

5.1. ירידה מרכב פרטי בתום הנסיעה תוך פריקת סל מצרכים המצוי במושב שליד.

5.2. כניסה לרכב או ירידה ממנו במהלך טעינה או פריקה.

5.3. התהפכות רכב או הידרדרותו, במהלך פעולת פריקה או טעינה, עקב העברת מטען כבד אל צדו האחורי.

5.4. פריקה או טעינת משא הגוררות עימן שינוי בנקודת מרכז הכובד של המשאית ומביאות להתהפכותה.

5.5. ירידה דרך הפתח האחורי של משאית כשעל גב היורד מצוי מטען.

5.6. החלקה ממיכלית דלק, כאשר הנהג עצר את המשאית לצורך בדיקת נעילת פתחי מילוי הדלק, למרות שהבדיקה בוצעה בתום ריקון שאריות הדלק שנותרו במיכלית.

5.7. נפילה ממדרגה המותקנת מתחת לדלת האחורית של ארגז משאית, בתום פריקת סחורה.

5.8. נפילה מעגלת משאית, כאשר הנהג עצר את המשאית מחוץ לאזור טעינתה, על מנת לסגור את דלתות האמבטיה של עגלת המשאית.

5.9. התפוצצות או התלקחות של רכב עומד במהלך פריקה או טעינה.

5.10.פריקה או טעינה באמצעות מנוף המופעל בכוחו המכאני של הרכב.

5.11.פריקה או טעינה בעת שהרכב שנפגע חנה במקום שאסור לחנות בו.

5.12.טעינה ופריקה במסגרת תיקון או טיפול דרך ברכב.

5.13.הידרדרות או התהפכות רכב בזמן פריקה וטעינה.

אימתי לא ייחשב אירוע כ"תאונת דרכים"?

1. טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד לא ייחשבו על-פי חוק ל"תאונת דרכים".

2. בית המשפט העליון, קבע אף, כי אין זכאות לפיצויים כאשר הפגיעה ארעה עקב:

2.1. ארגז שנפל ממשאית עומדת במהלך טעינה, או פריקת ארגזים.

2.2. נפילה או הינתקות חלק מרכב עומד בעת טעינה או פריקה.

2.3. פתיחת דופן אחורית של משאית לצורך טעינת המשאית.

2.4. סגירת דופן אחורית של משאית עם סיום הטעינה.

2.5. קיפול בד ברזנט, שכיסה מטען, לאחר הפריקה.

2.6. פריסת בד ברזנט על מטען וקשירתו.

2.7. בדיקת יציבות מטען וקשירתו.

3. מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי. למשל, אדם המשליך עצמו מתחת לרכב נוסע, או נשכב על פסי רכבת במטרה להתאבד, אינו זכאי לפיצויים. אולם אם הנפגע נפטר, והותיר אחריו תלויים, לשון החוק תולה את זכותם של התלויים בשאלה אם המוות נגרם על ידי המעשה המכוון עצמו, או שמא נגרם על ידי השפעתו של המעשה המכוון על השימוש ברכב. במקרה הראשון התלויים במנוח אינם זכאים לפיצויים. במקרה השני התלויים זכאים.

4. אירוע שאירע כתוצאה מפגיעת איבה, הגם שעל-פי ההגדרה מצוי בהגדרה של "תאונת דרכים", לא ייחשב "תאונת דרכים" והנפגעים יוכלו לתבוע על-פי התנאים הקבועים בחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל-1970.

מהם כלי הרכב, אשר פגיעתם מזכה בפיצוי?

כלי הרכב המזכים בפיצוי הנם מכוניות פרטיות, מסחריות, מיניבוסים, אוטובוסים, מוניות, משאיות, אופנועים, קטנועים וכיוצא באלה כלי רכב, הנעים בכוח מכני על פני הקרקע וייעודם העיקרי לשמש לתחבורה יבשתית.

מהם כלי הרכב, אשר פגיעתם אינם מזכים בפיצוי?

כסאות גלגלים, עגלות נכים ומדרגות נעות הוצאו במפורש מהגדרת "רכב מנועי" בחוק. על פי הפסיקה גם מעליות אינן נחשבות "רכב מנועי".

הוכחת הנזק

במידה ונמצא, כי האירוע הנו "תאונת דרכים" על-פי דין, פונים להוכחת הנזק. בתביעה על-פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 יש להוכיח את הנזק תחילה על-פי חוות דעת רפואית של מומחה הממונה אך ורק על-ידי בית המשפט (איש מהצדדים אינו רשאי לצרף חוות דעת מטעמו). בחוות הדעת על המומחה להתייחס למלוא הנזקים שנגרמו לכם כתוצאה מהתאונה ולקשר בין התאונה לנזק.

במידה ותאונת הדרכים אירעה בדרך לעבודה או מהעבודה, חל דין ייחודי בשם "קביעה על פי חוק אחר", שמשמעותו: אם עד מועד שמיעת הראיות בתביעה שהוגשה לבית המשפט נקבעה הנכות על ידי הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי (ראה: תאונות עבודה) וזאת לפני שניתנה חוות דעת רפואית מטעם מומחה בית המשפט -  תחייב קביעת הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי ולא קביעת המומחה שמינה בית המשפט (אם מונה בינתיים מומחה). ההבדל בין הקביעות יכול להיות לעיתים קריטי. עקרון דומה חל אם תאונת הדרכים אירעה במסגרת צבאית, כגון במהלך שירות מילואים.

כאן המקום שבו באה לידי ביטוי חשיבותו של התיעוד הרפואי שלאחר התאונה, שכן ככל שהתיעוד הרפואי נמצא בסמוך לאחר התאונה, כך יוכל המומחה הרפואי להניח שהנזק נגרם כתוצאה מהתאונה (אם כי לא בהכרח). לעיתים איחור בטיפול רפואי לאחר התאונה שולל קשר סיבתי בין התאונה לנזק וכך נגרעים מהנפגע זכויות מהותיות.

תשלום תכוף

במקרים רבים בהם עבר אדם תאונת דרכים, אותו אדם אינו יכול לשוב ולפרנס את משפחתו כבעבר. הוצאות המחייה עולות, ההכנסה פוחתת ולעיתים הנפגע אינו יכול לקיים את עצמו ו/או את משפחתו ו/או את אלו שפרנסתם עליו. בהתאם לכך קיים הליך הקרוי "תשלום תכוף" המהווה את "שיעור התשלום החדשי שיהא בו כדי לספק את צרכי מחייתו של הנפגע ומחיית בני משפחתו שפרנסתם עליו, או את צרכי מחייתם של התלויים בנפגע". בהתאם לנסיבות של כל מקרה יכול עוה"ד של הניזוק לדרוש מחברת הביטוח שביטחה את הרכב המעורב תשלום תכוף לתקופה מסויימת וזאת כדי שהניזוק יוכל לקיים את עצמו, משפחתו ואלו שפרנסתם עליו. במידה ולאחר 60 יום חברת הביטוח לא תענה על הדרישה רשאי עוה"ד להגיש בקשה לתשלום תכוף לבית המשפט. כל תשלום תכוף שניתן לנפגע ינוכה מהפיצוי הסופי שיתקבל בתום ההליך המשפטי (פשרה או פסק-דין).

התיישנות

תביעה בגין תאונת דרכים מתיישנת כעבור 7 שנים מהיום שבו נולדה עילת התובענה (סעיפים 5 ו-6 לחוק ההתיישנות).  

ביחס לקטין מתחיל מירוץ ההתיישנות עם הגיע הקטין לגיל 18 (סעיף 10 לחוק ההתיישנות).

ביחס לאדם הלוקה בשכלו מתחיל מירוץ ההתיישנות ביום שפסק הליקוי או ביום שמונה לאותו אדם אפוטרופוס (סעיף 11 לחוק התיישנות).

נדגיש - מרוץ ההתיישנות מופסק רק על ידי הגשת תביעה לבית המשפט. על כן, חשוב מאוד לפעול בהקדם למימוש הזכויות אל מול המזיק, בטרם תתיישן התביעה. נציין, כי במידה והניזוק השתהה עד כמעט חלוף מירוץ ההתיישנות, כי אז קיימת טענת הגנה למזיק הקרויה "שיהוי עמוק", הגורם, כביכול, לנזק ראייתי למזיק, דבר המשליך על סיכויי התביעה, אף אם זו הוגשה בטרם חלפה תקופת ההתיישנות.

המלצות כיצד יש לנהוג לאחר תאונת דרכים ניתן לקבל במדריך לנפגעי תאונות דרכים באתר המשרד.

כל הזכויות שמורות לעורך-דין אליהו קייקוב ©

יודגש: האמור לעיל לא בא במקום ייעוץ משפטי ולא מהווה לו תחליף. ההסתמכות על המידע באחריות המשתמש בלבד!