בס"ד
ואל"כ
ערש"ק פרשת אלה המשפטים, לא תהיה לו כנשה.
או' התורה, "אם כסף תלוה את עמי את העני עימך לא תהיה לו כנשה לא תשימון עליו נשך".
מי הוא הלווה? מי הוא המלוה? מה הוא הנשך?
" ביום טובה היה בטוב, וביום רעה ראה" (קהלת י"ד), ביום טוב רואה האדם רוב טובה המושפע עליו מבורא עולם, או' קהלת גם ביום רעה ראה, היינו התבונן וחפש, גם ביום רעה ימצא הטוב, ימצא השפע האלוקי.
אדם הנמצא, ברע, מתקשה, שכן הוא שואף ורגיל לטוב, לטוב הנראה בעין, ללא הרבות מאמץ.כאשר נקלע אדם ליום רעה, וכיוון שאין הוא רואה הטוב, הוא משתדל להשיב המצב לקדמותו היינו לרוב טובה לה הוא רגיל, הדרך לכך הינה הלוואה, "כי רוב ההלואות הוא מחמת חסרון פרנסה, שאין לו עתה ומצפה שיהיה לו לאחר זמן, כי חושב שעתה הזמן אצלו בבחינת ימי רע" (ליקוטי הלכות, הלוואה ה').
מהותה של הלוואה היותה קצובה בזמן ומקום, היינו מתי היכן וכיצד תוחזר ההלואה.
הלוואה הלווה אמונתו חצויה, יש בו האמונה שאכן ימי הרע יחלפו ויוכל להחזיר אשר לווה,
מאידך אין הוא מאמין, אין הוא רואה שימי הרע אינם רע אלא הסתר הטוב, היינו אינו מאמין שגם ביום רעה ישנו הטוב.כל שעל האדם לעשות, לחפש הטוב.
אדם הלווה מאמין "שיהיה טוב" אך מתקשה להאמין ש"עכשיו טוב".אדם הלווה, באמת, קשה לו מאוד לצאת מהן.
המשכו של הפסוק בקהלת "גם את-זה לעמת-זה, עשה האלהים", היינו מציאות הטוב והרע הינם זה לעומת זה, הינם קיימים בו זמנית בכל מקום ובכל נקודת זמן.ההבדל בין "יום טוב" ל"יום רע" הינה בהתבוננות.ההסתכלות שגם בנראה רע, יש טוב.הסתכלות ואמונה זו היא המונעת מהאדם לידי הגעה למגבלות הזמן והמקום.זמן ומקום הינם מוגבלים ע"כ אינם יכולים להכיל רוב טובה, המושפעת בכל רגע ורגע על האדם.
על כן מצווה התורה, :אם כסף תלוה את עמי" היינו במידה ונקלע אדם לחוסר אמונה, המונעת ממנו ראות הטוב, אל תהיה לו כנושה.היינו הלווהו אך אל תכפה עליו מקום וזמן, היות האדם במקום וזמן, צמצום, הגבלה, אינם מאפשרים לו לראות, לקבל ולהכיל רוב טובה המושפעת עליו וממילא יקשה עליו פרוע חובו.
זהו, "העני עימך", עניותו הינה עימך, בידך להשאירו בעניותו או לחילופין לאפשר לו לראותו רוב הטובה המושפעת עליו.
ונזכה לראות
דויד לקס אמת
דויד לקס
