מערכת החינוך הממלכתית דואגת שנלמד המון דברים : לקרוא ולכתוב, חשבון, היסטוריה, אזרחות טובה, גיאוגרפיה, ספרות ועוד . מטרת המערכת בין היתר להכין את ילדינו לחיים גם בהיבטים המעשיים שלהם.
אותה מערכת "שכחה" שלידע החשוב הזה אין תרומה לכל מה שיידרש מכל אחד מילדינו בנושא של ניהול הכסף.
הידע הבסיסי שמדבר על היכולת לרכוש קורת גג, מזון וכסות.
הידע הבסיסי המדבר על חשבון בנק ומה קורה כשהוא ריק ובחובה.
העלות האמיתית של החיים בעידן שלנו, המצריכים הרבה מאד ידע פיננסי.
הידע הבסיסי על הסכנות הכרוכות בסיפוק מאוויים רגעיים, בצרכנות לא מבוקרת וחסרת מעצורים. הבעייתיות של תרבות השפע , הפרסומות, ריבוי כרטיסי אשראי והלוואות חונקות.
אני לא מקילה ראש באף לא אחד מהמקצועות הנלמדים, כולם חשובים לידע הכללי ולהתפתחותנו כבני אדם תרבותיים ורחבי אופקים, מוכנים לקראת היציאה מהקן לטובת מסלול אקדמי מבטיח.
אך שכחו לספר שהיציאה מהקן כרוכה גם בפתיחת עסק. גם אם נדמה שלא, ויש שכר קבוע, הרי משק הבית העצמי צריך להתנהל בדיוק כמו עסק לכל דבר. ולפתוח עסק צריך לדעת, האם יש בכך ספק? והבסיס לניהול עסק:
מעקב אחר הוצאות קבועות (דיור, ארנונה, חשמל...)
בקרה שוטפת אחר הוצאות משתנות (ביגוד, בילויים, סלולר...)
מעקב אחר הכנסות, קבועות או משתנות, בהתאם למצב
וכמובן - יצירת מאזן חיובי, או לפחות מאוזן.
וגם במשק הבית, כמו בכל עסק, מאזן שלילי, בו ההוצאות גדולות מההכנסות לאורך זמן - יגרור לפשיטת רגל בסופו של דבר.
עסק שנגנז אפשר להכריז על פשיטת רגל ולהמשיך לחיות, כשאחרים סופגים את ההפסד, מכסימום פונים לתהליך ארוך בסופו מגיעים לפשרה על החובות.
מה עושים עם משק בית שפושט רגל? יוצאים לגור ברחוב? מפסיקים לאכול? יש מקרים כאלה, אבל לא בשביל זה למדנו לפחות 12 שנים בבי"ס ושירתנו בצבא נכון?!
ראוי לדעת, להפנים את החשיבות של שמירת רף ההוצאות במסגרת האפשר ולא בפנטזיה שמוכרים לנו מכל עבר.
ואת כל זה, לא מלמדים.
אלו הם החיים, ויפה שעה אחת קודם להתכונן, להבין וליישם את התפיסה הזאת.
גלית נבון
יועצת ומאמנת לכלכלת המשפחה,
כלכלנית ויועצת משכנתאות
