כאשר אדם הולך ברחוב, חזקה עליו שיראה לאן הוא הולך, ובמקרים מסוימים, על אף שהוכרע כי לנפגע מגיע פיצוי, בוחר השופט לקזז אחוז מסוים בשל אשם תורם של הנפגע. קיזוז זה הינו נפוץ כאשר מדובר ברשלנות של עירייה או מועצה מקומית לעניין מפגעים בכבישים או במדרכות.
כאשר אדם נפגע מנפילת ענף עץ אקליפטוס, מי התרשל מולו? העירייה או שמא דיירי הבית שהעץ נמצא בשטחם? ובהנחה שהייתה רשלנות, האם יש להטיל על הנפגע אשם תורם בשל הפציעה?
בבית משפט השלום בחיפה נידונה בימים אלו תביעתה של אישה פנסיונרית שטיילה עם כלבה בשדרת אקליפטוסים הסמוכה לביתה, ונפגעה עת נפל עליה ענף כבד שגרם לפציעתה.
יחד עם כתב תביעתה צירפה התובעת כנדרש חוות דעת מטעמה לעניין הנזקים הרפואיים שנותרו לה – חוות דעת אורטופדית וחוות דעת פסיכיאטרית. חוות הדעת האורטופדית שהוגשה מטעם מומחה לכירורגיה אורטופדית (ומנהל מחלקת כירורגיה בית חולים בצפון), קבעה כי לתובעת נותרה נכות צמיתה משוקללת בסך של 14.5%, וחוות דעת מאת מומחית לפסיכיאטריה (ומנהלת בית חולים פסיכיאטרי), שקבעה כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בת 10% עקב התאונה.
הנתבעים מטעמם בחרו שלא להגיש חוות דעת אורטופדית סותרת וקיבלו את ממצאי חוות הדעת האורטופדית, מאחר וסברו כנראה כי הנכות הנמוכה יחסית (כמו גם זהות המומחה הבכיר מטעם התובעת), אינם מצדיקים הזמנת חוות דעת סותרת (שלכל הפחות תקבע כי לתובעת נותרה נכות בגובה 5%, הפרש שאינו משמעותי עת מדובר בגמלאי ולפיכך אין הפסדי שכר), שעלותה שווה לקיזוז האפשרי בסכום הפיצוי.
יחד עם זאת, בחרו הנתבעים לחלוק על קביעת הנכות הפסיכיאטרית, והגישו חוות דעת פסיכיאטרית מטעמם שקבעה כי לתובעת לא נותרה כל נכות פסיכיאטרית.
מה גם שאי הגשת חוות דעת סותרת, במקרים בהם אינה הכרחית, עשויה להיתפש בעיני השופט כניסיון כנה שלא להערים קשיים על בית המשפט לנהל את התיק ומוסיפה להערכתו לצד שבחר שלא להגישה.
בשל הפרשי חוות הדעת הפסיכיאטריות בין התובעת (10%) לנתבעת (0%), בחר השופט למנות מומחה פסיכיאטרי מטעם בית המשפט (תוך חיוב שכרו שווה בשווה על ידי שני הצדדים) מטעם בית המשפט שקבע כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בגובה 5%.
לאחר מכן נקבע כי הצדדים יגישו תחשיב מטעמם לעניין הנזק שנגרם לתובעת ולאחר מכן יציע בית המשפט את הצעתו לעניין פשרה שהינה ראויה מטעמו.
בעקבות חישוב מעמיק שלקח מספר ימים והסתמך על נתוניה של התובעת (כמו גם פסיקות דומות), הגשתי לבית המשפט תחשיב נזק על סך 360,000 ש"ח הקובע בין היתר כי אין להטיל אשם תורם על התובעת שהרי אינה יכולה למנוע את פציעתה בשל ענפי עץ (כפי שנקבע בפסק דין דומה וכלפי אותה נתבעת, כי ענפי האקליפטוס נפיצים ומועדים לנפילה ספונטנית, ללא קשר לרוחות או מזג אוויר חורפי).
הנתבעת הגישה תחשיב מטעמה שקבע כי לכל היותר נזקי התובעת מסתכמים בסך של 40,000 ש"ח שמהם יש לקזז 75% על אשם תורם(!), משל היא נפלה על הענף ולא הוא נפל עליה.
הצעת השופט עמדה על סך של 130,000 נטו (לפני תשלום הוצאות, שכר טרחת עורך דין ומע"מ...), שממנה סבר שיש לקזז 30% על חוות ואשם תורם ולפיכך הצעתו עמדה על סכום של 91,000 ש"ח נטו.
מאחר והתובעת סברה כי ההצעה אינה משקפת את נזקיה ומאחר ואף אני סברתי כי אין סיכון בהמשך ניהול התיק, הן לעניין ניצחון בו והן לעניין הסכום שייפסק בו (שאינני סבור שירד מהצעתו הסופית של השופט), וכן לעניין הקיזוז מהפיצוי עצמו, בחרנו שלא להיענות להצעת השופט (אשר הנתבעת לא הסכימה לחרוג ממנה ולשפרה).
התיק עודנו מתנהל בבית המשפט.
הערה1: מבוסס על מקרה אמיתי בו מטפל הכותב בבית משפט השלום בחיפה.
הערה2: אין האמור לעיל מהווה ייעוץ משפטי ואין הוא מחליף פנייה לעורך דין, לשם הערכת סיכויי תביעה.
