האם היווצרות של כוויות במקום בו נחבש גופה של אישה לאחר ניתוח, מהווה התרשלות רפואית?
אישה כבת 60 הסובלת מהשמנת יתר, עקרת בית, החליטה לבצע ניתוח קיצור קיבה באחד מבתי החולים במרכז. לאחר הניתוח שעבר כשורה (ושלאחריו, יש לציין, האישה רזתה בצורה ניכרת), יצאה האישה מחדר הניתוח כאשר בטנה חבושה במקום בו בוצע הניתוח ובו נמצאים התפרים.
לאחר הסרת התחבושות נוכחה האישה כי בטנה מעוטרת בכוויות שעל פי הצוות הרפואי מקורם מרגישות לא ידועה של גופה לחומר החיטוי שבו השתמש הצוות.
למשך חודשים רבים סבלה האישה מהכוויות, נאלצה למרוח אותם מספר פעמים ביום במשחות ורק לאחר כשנה החלה החלמה של האזור עד שלאחר כשנתיים מיום הניתוח המקום החלים לגמרי.
מאחר והנזק לאישה הסתכם בכאבים של חודשים רבים, כשבכל מקרה לא איבדה ימי עבודה ולא נוצרה כל נכות שניתן לתבוע בעטייה, לא הייתה הצדקה להגיש תביעה לבית המשפט. ניהול התביעה בבית משפט היה אורך כשנה עד שנתיים, ויוצר הוצאות רפואיות בנות אלפי שקלים ומעלה שתשלם הלקוחה (תשלום אגרת בית משפט, עלות חוות דעת רפואית וכו'), על אף שיוחזרו לה בסיום ההליך.
עם זאת, מאחר וההתרשלות של הצוות ברורה (ואין ספק שאף שופט לא היה מקבל הסבר שכוויות למטופל, הינן תוצאה הגיונית של ניתוח תקין), נעשתה פנייה לחברת הביטוח של בית החולים לשם סיום התיק בפשרה טרם הגשת תביעה.
כאן המקום לציין כי פסיקות דומות לעניין מקרים דומים, מדברות על סכומים שנעים בין 30,000 - 100,000 ש"ח וזאת בהתאם למשתנים שונים רבים כגון הסבל שנגרם לחולה, האם נגרם הפסד השתכרות, נזק נוסף שנגרם בשל הכוויות ו/או הניתוח המתקן (כדוגמת צלקות וכו'...). כמובן שסכומים אלו שולמו לאחר ניהול התיק לאורך תקופה של למעלה משנה, תשלום הוצאות משפטיות כאמור.
לאחר התכתבות שנמשכה כשמונה חודשים, נסגר התיק לאחרונה בפיצוי כולל של 58,000 ש"ח לשביעות רצונה המלא של הלקוחה.
הערה1: מדובר במקרה אמיתי שבו נוהל משא ומתן עם חברת הביטוח על ידי כותב המאמר.
הערה2: אין האמור לעיל מהווה ייעוץ משפטי ואין הוא מחליף פנייה לעורך דין, לשם הערכת סיכויי תביעה.
