החברה כמראה עבורינו 

  .

פעמים רבות שאלתי את עצמי מדוע ישנם מקרים בהם אני פוגשת אדם בפעם  הראשונה ומיד מרגישה אליו חיבור בלתי אמצעי. כל משפט שאגיד יהיה מובן לו וההיפך ,ישנה תחושה שאנו מכירים היטב .

לעומת זאת ישנם אנשים  אשר מיד מעוררים בי התנגדות וגורמים לי להרגיש לא נוח בחברתם .

אנו קובעים את יחסינו לבני אדם כבר בדקות הראשונות להכרות .

מה מקורן של  התחושות האלה ? מדוע עם אדם מסוים נעים לי ואילו אדם אחר גורם לי לכעס? מדוע האדם העומד מולי  גורם לי לתחושות כאלו ואחרות?

 אנו מושפעים  מצורת דיבור, טון דיבור, צבע העיניים ושפת גוף ,סימנים אלה  גורמים לנו להרגיש  תחושות חיוביות או שליליות .

מה  מעורר בנו העומד מולנו אשר גורם לנו לתחושת אלו? תגובות אלו  מלמדות עלינו יותר מאשר על האחר ,האדם מולנו משקף עבורנו  מה אנו אוהבים או שונאים בעצמנו .

רובנו שואפים להצטייר בעיני החברה  כאנשים חיוביים ולכן אנו מבליטים את תכונותינו הטובות, עם זאת אנו  מודעים לכך שבתוכנו ישנם  גם חלקים פחות נעימים.  אנו קצת רכושניים ,קצת ביקורתיים וקצת אגואיסטיים וקנאים .את החלקים הללו חשוב לנו להסתיר מאחרים ובעיקר מעצמנו ,אנו רוצים להאמין שאנו אנשים חיוביים ולא קיימות בנו תכונות שליליות .

הרצון להראות ולהבליט את התכונות הטובות מגיע מילדותינו , חשוב היה לנו למצוא חן  ולהיות אהובים  .השכל הישר גרם לנו להבין שכדאי שנוכל להיות אהובים כדאי מאוד שנבליט את התכונות הטובות  ונסתיר את הפחות טובות .

מטבע הדברים אנו נוטים להתחבר בעיקר לאלו הדומים לנו בתכונותינו החיוביות וכאשר אנו נתקלים  באנשים המזכירים לנו את התכונות הפחות טובות אנו  מרגישים כלפיהם דחייה.

כדאי שנשאל את עצמנו האם כאשר אנו מאבדים את הסובלנות כלפי מישהו מהי באמת הסיבה. האם אלה אינם  במקרה  החסרונות שלנו המשתקפים אלינו כבמראה -  שמא  נוח לנו יותר  להדחיק את הכעס על עצמנו, ולהוציא את  הכעס על האחר? .

דרך נוספת להעלים את החסרונות שלנו היא על ידיי העברת ביקורת  .לעיתים אנו נוטים להעביר ביקורת על אנשים שכלל איננו מכירים, עקב כך, נגלה שאנו  יכולים למצוא פגמים  כמעט בכל אדם העומד מולנו.כמובן שלעיתים ביקורת זו מוצדקת, אך לעיתים הביקורת איננה מגיעה ממקום אובייקטיבי.

האם העברת הביקורת   לא  גורמת לנו אך ורק  לרומם את האגו שלנו?

האם יכול להיות שעמדה זו גורמת לי להסתכל קצת מלמעלה על האחר ולחשוב "כנראה  שאני דיי בסדר אם אני מצליח לראות פגמים באחרים".

ביקורת מסוג זה  מעידה עלינו יותר ממה שהיא מעידה על המבוקר.

 זוהי בעצם  השתקפות שלנו מול המציאות,  כמה חלשים וחסרי ביטחון אנו אם אנו זקוקים לכל השיפוטיות הזו רק בכדי שנרגיש טוב יותר עם עצמנו.

ישנם מקרים  רבים בהם אנו נמנעים מלפרגן ולעודד אחרים  רק בגלל תחושות כעס וחוסר אונים שיש לנו כלפי עצמנו .

לדוגמא מכר,חבר ואפילו בן זוג הנחשב בעיננו כמוצלח, מה מכעיס בו? אולי הוא מעורר בנו פחד וקנאה ,הרי אנו מכירים אותו ,הוא אינו טוב מאיתנו ותכונותיו דומות לשלנו ובכל זאת נראה שהוא מעז ומצליח לממש את עצמו בעוד אנו מדשדשים בניסיון לקבל את מי שאנחנו.

אני מזמינה  אתכם להתייחס אל האנשים סביבכם כאילו היו "מראות":

בחנו תכונות או התנהגויות, של הקרובים אליכם אשר "מקפיצות  " אתכם ומעוררות בכם את הצורך  להעביר ביקורת .

 בדקו מה התכונות  האלו עושות לכם -

האם כל תגובה שאנו  מגיבים אל האחר יכולה לשקף לנו את הקשר עם עצמנו - איפה אנו מתנהגים כך ומה זה משקף בנו ?

ברגע שנזהה  "במראה" את נקודות החולשה  שלנו ,נוכל להתחבר טוב יותר לפנימיותנו ולקבל את עצמנו כפי שאנחנו.

קבלו כמתנה  את האנשים היוצרים אצלכם  דחייה ,דווקא הם יוכלו לעזור  לכם לגלות את  החלקים שאתם  מסתירים ואולי אף  לגרום לכם  להיות פחות שיפוטיים  וביקורתיים .

מודעות היא כוח גדול המאפשר שינויים וצמיחה

.