פנסיות וזכויות סוציאליות עתידיות בין בני זוג 

"איזהו חכם הרואה את הנולד"

פנסיות וזכויות סוציאליות עתידיות  בין בני זוג

מאמר זה, עוסק בזכויות סוציאליות הנובעות מעבודת אחד מבני הזוג במשך חיי הנישואין, יהיו אלה פיצויי פיטורין, זכויות פנסיה, או הפרשות לקופות גמל. להלן יובא עיקרי פס"ד הדן בשאלה האם זכויות אלה הן חלק מן הרכוש המשותף.

פסה"ד משקף את גישת בית המשפט, אשר רואה בזכויות סוציאליות אשר נצברו במהלך חיי הנישואין, כחלק מן השיתוף, באותה מידה, שהעבודה ותוצאותיה נחשבות כפרי המאמץ המשותף של בני זוג.

לעיתים רבות, מובאים בענין זה דבריו של פרופ' א' רוזן צבי, להלן: "כל אימת שהעבודה ופירות ההשתכרות הם רכוש בר-חלוקה - ובדרך כלל חלק מן השיתוף - אין טעם ואין הצדקה להוציא מן הכלל חלק מתנאי העבודה או ההשתכרות, יהא אשר יהא המיון המשפטי שלהם לצרכים משפטיים שונים".

נטיית בתי המשפט כיום, הינה להכיר באופן מלא בפנסיה ובהטבות אחרות של המעביד (כמו: פיצויי פיטורין, כחלק מן הרכוש המשותף, וכי זכות זו של בן הזוג למחצית הפנסיה, ניתנת למימוש בעתיד, בעת שבן הזוג העובד יוצא לפנסיה.

סיפור המקרה

מעשה בבני זוג אשר נישאו בשנת 1990 והתגרשו בדצמבר 1999. כמה ימים לפני הגירושין אישר בית המשפט את הסכם הגירושין שבין הצדדים ונתן לו תוקף של פסק דין.

בהסכם הגירושין הסכימו הצדדים ביניהם, כי האישה תהא זכאית למחצית מזכויות הפנסיה ו/או כל זכות אחרת שרכש הבעל במהלך ועקב שירותו הצבאי בתקופה שבין יום הנישואין ויום הפירוד וכן מחצית מכל זכות ו/או כל סכום כסף אחר מכל סוג שיקבל הבעל בעתיד בגין תקופת החיים המשותפים, וזאת מיד עם קבלתו ע"י הבעל.

בשנת 2009 פרש הבעל מעבודתו בשירות הציבורי , ובין הצדדים התעוררה מחלוקת ביחס לקביעת "השכר הקובע" לצורך חישוב זכויות הפנסיה המגיעות לאשה וכן ביחס למרכיבים כספיים שונים שקיבל הבעל במועד פרישתו.

לטענת האשה, "השכר הקובע" שממנו יש לחשב את חלקה בפנסיה, צריך להיות השכר האחרון שקיבל הבעל בעת פרישתו. כמו כן, לטענתה יש לקבוע את שיעור הקצבה לפי החלק היחסי של חודשי השירות שבמהלכם היו הצדדים נשואים מתוך סך כל חודשי שירותו של הבעל.

היינו, אם סה"כ עבד הבעל 305 חודשים ומתוכם היו הצדדים נשואים ושותפים 108 חודשים, הרי שהיא זכאית לקבל מחצית מ35.4% (108/305) מהקצבה.

לעומתה טען הגבר, כי " השכר הקובע" ממנו יש לחשב את חלקה של האשה בפנסיה צריך להיות השכר אותו הוא קיבל במועד הפירוד. כמו כן, לשיטתו היות ואחוז הקיצבה נקבע לפי 2% לכל שנת שירות, הרי שהאישה זכאית לקבל מחצית מ18% (2% לכל שנת נישואים, ). כאמור, הצדדים היו נשואים תשע שנים.

העניין הגיע לפתחו של בית המשפט אשר קבע, כי מאחר ומאז הפירוד ועד הפרישה עלה האיש רק בדרגה אחת ורוב קידומו בסולם הדרגות היה בתקופת החיים המשותפים, הרי שיש לשייך את הגעתו של הבעל לדרגה גבוה, לתרומה של האישה.

לדברי בית המשפט היות וכאמור, במקרה דנן קידומו של הבעל מאז הפירוד ועד ליום פרישתו היה  בדרגה אחת בלבד, יש לשייך קידום זה למאמץ המשותף.

לעניין החישוב היחסי של זכות הפנסיה, מאמץ בית המשפט את הנוסחה האומרת כי, חלקה של האישה באחוזים יהא שווה למחצית מכפלת היחס שבין מספר השנים ממועד הנישואין ועד הפסקת השיתוף כמונה, לבין מספר השנים שבן הזוג הנתבע עבד בעבודתו עד מועד הבשלת הזכות הסוציאלית, כמכנה, כאשר התוצאה מוכפלת במאה.

כדרך אגב, אומר בית המשפט, כי ייתכן ובמקרה בו אדם התגרש בדרגה שאינה בכירה כל כך, אך פרש בדרגה בכירה, שנים רבות לאחר הפירוד, המצב יהיה שונה.

כמו כן, מציין בית המשפט, כי מהמשכורת הקובעת יש להפחית תוספת שקיבל הבעל למשכורתו, בגין התואר השני שרכש לאחר הפירוד.

עוד יצויין, כי המדיניות הרצויה, היה להביא לחלוקה צודקת של המשאבים בין בני הזוג,בין כשמדובר בזכויות שכבר גמלו, ובין כשהזכויות טרם גמלו.

מקורות:

פרופ' א' רוזן-צבי בספרו 'דיני המשפחה בישראל - בין קודש לחול' הנ"ל, בעמ' 487

ע"א 841/87 אסא רון נ' חנה רון, פ"ד מה(3) 793 (1991)

ע"מ 228/08 ש' א' נ' ש' ד'

ע"א 809/90 מרדכי חי לידאי נ' דבורה לידאי, פ"ד מו(1) 602       (1992);