עורך דין בדמות סוכן ביטוח 

באחד הימים, לקה עומר קאסם בליבו ואיבד את כושר עבודתו.

קאסם פנה אל משרדי סוכנות הביטוח יהלום. שם פגש בסוכן הביטוח והבעלים של הסוכנות, מ.ד..

קאסם הודיע לסוכן כי חלה וביקש לממש את פוליסת הביטוח שלו. הפוליסה נרכשה בחברת כלל, באמצעות סוכנות יהלום.

הסוכן מילא עם קאסם טופס תביעה והעביר אותו, יחד עם מסמכים המעידים על מצבו הרפואי של קאסם, אל כלל.

כעבור זמן, זימן הסוכן את המבוטח למשרדי הסוכנות.

אני שמח לבשר לך שכלל אישרה לך תשלום בסך 82,240 ש"ח. הסוכן הציג בפני קאסם שיק של חברת הביטוח על סכום זה. השיק היה רשום לפקודת קאסם.

יש רק עניין פעוט שצריך להסדיר, הודיע הסוכן לקאסם. אני טיפלתי בתביעה שלך כעורך דין. מגיע לי שכר טרחת עו"ד.

מזל טוב, איחל קאסם לסוכן, לא ידעתי שקיבלת רישיון עורך דין.

תודה, ענה מ.ד. בגאווה.

וכמה אני חייב לך כעורך דין, התעניין קאסם לדעת.

אני גובה 25% ממה שאני מצליח להוציא מחברת הביטוח. תרשום בבקשה שיק אישי שלך לפקודתי על סך 21,340 ש"ח. בתמורה תקבל את השיק של חברת הביטוח.

קאסם לא התווכח, הוציא את פנקס ההמחאות, רשם שיק על הסכום הנדרש לפקודת עו"ד מאדי מ.ד., מסר לידיו את ההמחאה ותמורתה קיבל את ההמחאה של חברת הביטוח.

הימים חלפו. העניין נשכח.

כעבור מספר שנים, קאסם היה זקוק למסמכים מתוך תיק התביעה בסוכנות הביטוח. הוא פנה אל סוכן הביטוח, אולם לשווא. זה התחמק מלהעביר לו את המסמכים.

לאחר שלא הצליח לקבל המסמכים מהסוכן, פנה קאסם ישירות לחברת הביטוח כלל וביקש העתק מהמסמכים. זו נענתה לבקשתו.

רק אז מתוך עיון במסמכים, התחוור לקאסם כי כל הטיפול בעניינו נעשה על ידי מ.ד. בתור סוכן ביטוח ולא בתור עורך דין.

בשלב זה חש קאסם כי רומה, כי הוטעה לחשוב שמ.ד. טיפל בעניינו בתור עורך דין, בעוד שלמעשה, זה פעל כסוכן ביטוח. קאסם הבין כי לא הייתה כל הצדקה לדרישת מ.ד. ממנו לתשלום שכר טרחת עורך דין.

קאסם פנה לבית משפט השלום בעכו. תביעתו הובאה בפני השופטת ג'ני טנוס.

לאחר ששמעה את עדויות הצדדים, הגיעה השופטת טנוס למסקנה כי המבוטח אכן לא ידע כי הסוכן מטפל בעניינו כעורך דין. בפועל, הסוכן גם לא ביצע כל פעילות כעורך דין. המסמכים אשר חברת הביטוח כלל המציאה למבוטח הוכיחו זאת בצורה ברורה. בין המסמכים, לא נמצא כל זכר לפניה של הסוכן אל חברת הביטוח בתור עורך דין.

כך למשל, לא היה שם כל מכתב הנושא את הלוגו של משרד עורכי הדין בו עבד מ.ד.. היו שם מכתבים מסוכנות הביטוח יהלום בלבד. גם התכתובת מצד חברת הביטוח לא הופנתה לעורך דין כלשהו, אלא רק אל סוכנות הביטוח יהלום ואל המבוטח עצמו. גם השיק של חברת הביטוח שנרשם לפקודת המבוטח באופן אישי מוכיח זאת, קובעת השופטת. אילו טיפל הסוכן בעניינו של המבוטח בתור עורך דין, ניתן היה לצפות כי השיק יונפק לפקודתו של עורך הדין, כנהוג מכוח כללי לשכת עורכי הדין.

כעת פנתה השופטת לדון בטענה שהעלה עו"ד מ.ד. כי התביעה נגדו התיישנה מאחר ועברו למעלה משבע שנים מהיום בו שילם לו קאסם את שכר הטרחה.

בתביעות של תרמית, מזכירה השופטת לעו"ד מ.ד., את סעיף 7 לחוק ההתיישנות, תקופת ההתיישנות מתחילה רק החל מהיום שנתגלה לתובע לראשונה מעשה התרמית.

במקרה זה, הזכירה השופטת, מעשה התרמית התגלה למבוטח רק עם קבלת המסמכים מחברת הביטוח. מאז לא עברו שבע שנים.

בסופו של יום, חייבה השופטת טנוס את סוכן הביטוח להשיב למבוטח את מלוא שכר הטרחה שגבה ממנו בתור עורך דין, בצירוף הוצאות המשפט.

סוכן הביטוח הגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, הערעור טרם הוכרע.

    30.1.2011 מסמך 858