פחד מחיות הגורמים והסיבות מתוך אבן שושן – פחד = מורא, אימה, חשש, ירא לפירוש המילה פחד אין קשר ממשי למושג פחד מחיות. חיות = רגש = חמלה = נתינה = קבלה לכן אדם או ילד שאומר לי "אני לא אוהב חיות, אני פוחד"... למעשה אומר לי במילים אחרות, אני לא רוצה להרגיש... אני פוחד להרגיש באמת.... פוחד לגעת ברגש = לתת / לקבל / לרחם וכד'... המרחק מהפחד מחיות ועד לאדם או ילד סגור, מופנם, הוא קצר מאוד. (או כמו שמתבטא בימינו, בישיבה ארוכה מול מסך המחשב או הטלביזיה, ניתוק חברתי בבית, אין הרבה חברים, או חוסר תקשורת ומיומנויות חברתיות.) את הפחד מפני חיות אפשר לחלק ל 3 קבוצות פחד עיקריות: פחד מולד פחד נרכש (נלמד) פחד שמשרת מטרה מסוימת מעט מאוד אנשים נולדים עם פחד מחיות. כשמתקיים פחד מולד זה לרוב הוא בא לידי ביטוי מול עכבישים, נחשים או מקקים (ג'וקים) למיניהם. האדם הפוחד מביע זאת בריצוד מהיר בעיניים, בהאצת נשימות ודריכות בשרירים. אין לי הסבר למה אנשים חלקם נולדים עם הפחד וחלקם לא. יתכנו 2 אחים במשפחה שהאחד פוחד ואחיו בכלל לא מתרגש. העבודה מול פחד מולד פשוטה לפיתרון. דרך חשיפה איטית לבעלי חיים, האדם או הילד נחשפים לחיות מבלי להתקרב או לגעת בהן. המוח מתרגל ומבין שאין כל סכנה ממשית בנוכחות החיות, ומאפשר להיות במחיצתן ואפילו להגיע למצב של קרבה או מגע עם החיות. נדרשת סדרה של 7 – 10 מפגשים אישיים או בקבוצה, כדי למגר את תופעת הפחד המולד מפני חיות. והתוצאה ניכרת בשינוי התנהגותי, ברמת הביטחון העצמי והפתיחות, ההכלה הקבלה והנתינה. לפחד הנרכש (הנלמד) סיבות רבות. הפחד מועבר בין הדורות, בין מבוגרים לילדים, בהיסטוריה האישית והגלובלית. קשור לתרבויות למנהגים למוצא ולמנטליות. עד לפני זמן לא רב (ובמקומות מסוימים עד היום) הקשה מנחש ארסי הייתה שווה לגזר דין מוות. אמצעי התחבורה לא היו זמינים דיים והזמן שעבר מנקישת הנחש ועד להגעה לטיפול בבית החולים היה ארוך מדי. כמו גם עקיצות מעכבישים או חרקים למיניהם. גוף האדם למד לפרש נוכחות של חיה כזו למחלות או מוות. גם התרופות כמו האנטיביוטיקה או תרחיפים לא היו זמינות או קיימות. תופעת הפחד הייתה מלווה בהתנהגות היסטרית של המבוגרים ושידרה הימנעות מקרבה לחיות המסוכנות או לחיות בכלל (אמא שטיילה עם ילד וראתה כלב, צעקה לילד "תזהר הוא מסוכן"...). ילד שראה התנהגות היסטרית כזו בבית קיבל את המסר באופן ישיר ותרגם אותו לפחד שלא מתוך התנסות אלא מתוך למידה. החשיפה לבעלי חיים היום, באורח החיים האורבני, מעטה מאוד, ולכן המידע הנרכש מתוך זיכרון או חשיפה כבר לא מועבר באותה המידה ונהפך ללא רלוונטי. הטיפול באמצעות בעלי חיים בפחד נרכש, תעשה בהדרגה. תחילת העבודה עם "חיות קרות" כמו צב או שרקן. חיות שלא זזות הרבה ולא מאיימות על סביבתן, ובהדרגה חשיפה לנוכחות ולמגע עם חיות נוספות, מאותה משפחת חיות, ומעבר הדרגתי לחשיפה לבעלי כנף, ולחיות גדולות יותר פעילות יותר ומגיבות יותר. משך הטיפול ארוך יותר וההתקדמות בו מותנית בשיתוף פעולה וביטחון נרכש תוך כדי הטיפול. בד"כ ישנה קפיצה ופריצת דרך, עם אחת מהחיות ואז המשך העבודה נהיה שוטף יותר והחשיפה לשאר החיות מהירה יותר. צורה נוספת של פחד נלמד בא מתוך חיקוי סביבתי. אדם או ילד הרואה אחר הפוחד מחיות, ומייצר הזדהות, אם מתוך קירבה לאדם הפוחד או רצון להיות כמו, או כי זה נוח ומשרת אותו, מה שמוביל אותנו לגורמים לפחד השלישי . הפחד שמשמש את האדם כקריאה למשיכת תשומת לב. (סוג של צעקה ליחס, למצוקה קיימת או אמירה מסוימת...) אם קיימת מצוקה חברתית, בתוך המעגלים מהקרוב בתוך המשפחה, דרך חברים או התבודדות, ודרך המעגלים הרחוקים, או אמירה של אדם או ילד – "תעזבו אותי בשקט, אל תכנסו לעולמי, לא רוצה להיפגע ולהרגיש"... את אותה מצוקה או אמירה שניתן לראות גם בהתנהגות חברתית, נראה באופן ברור וחד יותר במחיצת בעלי חיים או במגע איתם. ומכאן גם דרך הטיפול הפותרת הרבה יותר מרק הפחד מחיות. הגישה לעבודה עם הפחד הנרכש או הפחד המשמש להשגת מטרות, דומה מאוד. ושונה במעט. החשיפה לחיות נעשית באותה הצורה, מ"החיה הקרה" וכן הלאה, אך נכנס כאן גורם ה"שוחד". אני מבקש מהילד לגעת בחיה רק עם האצבע ולא יותר, תוך "התעלמות" כביכול מקיום הפחד, ומתן תמורה לבקשה. בעבודה בקבוצה אני מעצים ילד אחד ומחלק לו המון מחמאות על הגישה שלו לבעלי החיים והיחס שלו, ואז הילד המזדהה שרוצה מחמאות גם הוא מתחיל לשתף פעולה. כשקיימת צעקה לתשומת לב או למצוקה, לא פעם אני מתעלם מהם בכוונה, כדי להראות שכלי הפחד לא משרת אותו ולא "עובד" עלי, אלא להפיך, ואז לילד אין ברירה אלא לשתף פעולה... והתוצאה לא מאחרת לבוא. בשיחות עם ילדים לגבי מהות הפחד שלהם מחיות, אני מנסה להבין לאיזה פחד הוא שייך, ממה נובע הפחד, ולפי התשובות, אני בונה את תהליך העבודה, ובאיזו דרך לנקוט כדי לתת לילד את הכלים הנכונים להתמודדות והתפתחות. הרבה פעמים העבודה היא פשוט להסביר לילד דרך העבודה עם החיה, שכל שצריך לעשות הוא רק לדבר, לפתוח את הלב והפה ולבקש דברים, וחסימות נופלות והרצונות נעשים ומתקיימים. כל הכתוב במאמר זה נכתב ונובע מתוך ניסיון בלבד, שנצבר במשך עבודת טיפול בילדים ומבוגרים עם בעלי חיים, במשך כ 20 שנים, במסגרות שונות ומגוונות. ארז בר ZOOחוויה 050-3412141 www.zoochavaya.area.co.il ..
ארז בר מייסד החברה ומדריך ראשי גדל והתחנך בקיבוץ החותרים, שם היה שותף בהקמת פינת החי הלימודית- טיפולית הפועלת עד היום. . לאחר שרות צבאי עבד בגן החיות בפתח-תקווה, ובמקביל החל ללמד בבי"ס "ארזים" לחינוך מיוחד (לילדים עם בעיות התנהגות קשות), במהלך 4 שנות עבודתו כמורה ומטפל הגיע לתוצאות מרשימות בתהליכי עיצוב התנהגות ובהורדת רמת האלימות בביה"ס
