מודה, נשארתי תוהה 

מודה, נשארתי תוהה

נראה שהמשרד להגנת הסביבה הוא אחד המשרדים הבודדים עם קשיים בלתי פוסקים מכל הכיוונים האפשריים.

מבחינת תדמית הוא נחשב "פחות נחשק", בקרב פוליטיקאים, למרות שכמשרד החינוך, הוא אחד המשרדים החשובים, לכולם, עם השלכות גדולות לכלל האזרחים ולאורך שנים רבות לעתיד.

תקציבו יחסית קטן לשאר המשרדים, למרות שמשמעות פעילותו היא בין החשובים ביותר. מניעת זיהום מחלות הורגת יותר מתאונות והנזקים בתחום חמורים ומתמשכים לאזרחים כולם, לרוב בצורה בלתי הפיכה.

ככל משרדי הממשלה הוא נתון ללחצים תמידיים מבעלי עניין ממון ושררה (הון שלטון, מפעלים מזהמים, בעלי חוות מזור, קבלני בניין ויזמים ועוד), תמיד יש מי שבא בטענות, מפני שבארץ המצב מבחינת סביבה ביש וזה המשרד הממונה. וכמובן מופעל מכבש לחצים מצד שני, של מי שמצב זה מבחינתו אלה עסקים טובים.

האווירה בארץ בשנים אחרונות, היא של חוסר מודעות אבל בהחלט גם הרמת ידיים של אזרחים מכל הבחינות, לא רק מבחינת סביבה.  

גם מבחינת אכיפה בעניין עבירות אלימות עניין רף האלימות הגבוה, אזרחית, בריאות, שלא לדבר על מדינית...היאוש והרמת הידיים שולטים בכל.

אין הצדקה למצב בשטח מבחינות שונות, למרות כל הנ"ל, אך כמובן זה תלוי בעיני המסתכל, או האינטרס שלו. מבחינת האזרח הקטן, הממוצע, קשה היום, שאכפת לו מהסביבה בה חי יותר או פחות: כבר אין לו כח למאבקים למען פרויקט זה או אחר, למחאות, יש משרד ממונה שאמור וצריך לדאוג לחוק ולתקנות שיאכפו, שיהיו שווים לכל, לכל אדם ולכל עבירה – זה תפקידו, לשם כך הוא קיים.

האזרח אולי לא מודע מספיק, ולכאלה בהחלט טוב מסע הפרסום הזה, אבל יש גם סוג אחר של אזרח, ולא מעט רבים מאד, שאדישותם לא מחוסר מודעות, אלא בשל העובדה הפשוטה שהם הרימו ידיים. בין היתר בשל מחדלי השלטון השונים, מחדלי אכיפה.

אולי התרגלנו כולנו למה שהממשלה הנוכחית וקודמותיה הרגילו, מה שאסור להתרגל אליו ?

בנוסף הוצעה לאחרונה לשר להגנת הסביבה הצעה קוסמת של משרת שגריר באו"ם, שזה עתה נודע שכנראה אינה עומדת יותר על הפרק, ומנכ"ל המשרד פרש ותחתיו מונתה מנכ"לית חדשה – כל אלה בהחלט אף הם יש להם השפעה על הפעילות.

הארץ "השר גלעד ארדן יודיע לרה"מ בנימין נתניהו אם הוא מוכן לכהן כשגריר באו"ם" (15.1.2011) ברק רביד 

nrg מעריב "אלונה שפר מונתה מנכ"לית המשרד להגנת הסביבה" (23.1.2011) עדי חשמונאי

המצב בשטח מבחינות רבות רחוק מלהיות אופטימאלי (בלשון המעטה). תקנות וחוקים אם נאכפים על מפעלי ותאגידי ענק כוחניים במיוחד – אז מעט מדי ומאוחר הרבה מדי, ועל אחרים גם לא כל כך. ובכל מקרה זו אכיפה ללא שיניים עם גורם מרתיע חזק, אז איפה "ההגנה על הסביבה"?

ynet  "בתוך הקרקע: אלפי זיהומים ממתינים לשיקום" (29.1.2011) יעל דראל,

nrg מעריב "הבוצה תמשיך לזרום לים?" (19.1.2011) דליה מזורי   

Ynet "מאדמות מזוהמות ועד לגלנט:מזלזלים בנו" (30.1.2011) עדי וולפסון

ועם אלה, בטיימינג מופלא, (ואולי דווקא בשל כך), יוצא משרד הגנת הסביבה במסע פרסום ענק, שבודאי צורך משאבים רבים, ועיקרו מודעות ציבורית לנושאים החשובים הללו.

ynet  "טל פרידמן ישכנע אותנו שמשתלם לחיות "ירוק" (24.1.2011) יעל דראל  nrg  מעריב "יש לנו ארץ ירוקה: טל פרידמן למען הסביבה" (24.1.2011) מיכל הוכברג  וואלה "ראש הדשא" טל פרידמן למען איכות הסביבה" (24.1.2011) אריאל נוי

אם זו תחילתו של עידן חדש, הן מבחינת מודעות ציבורית וגם מבחינת תפקוד ואכיפה חזקים יותר של המשרד עצמו, אז כל הכבוד, אני בעד. הלוואי והקמפיין ישיג מטרתו ויעזור.

נוכח המצב השורר בשטח אם הוחלט על צעד כזה, לא כדאי בו זמנית גם לעודד ע"י פעילות ואכיפה בשטח את אלה שהרימו ידיים? להראות לא רק פרסום גם עשייה? הרי ארגוני הסביבה והמשרד אותה מטרה להם אפשר לפעול ביחד ולצרפם למאמץ, הם לא סתם מבקרים ובאים בטענות הרי…

גם בפרשת חוות מזור שחוזרת ועולה כל פעם מחדש לבסוף הוחלטה החלטה כה מורכבת שרוב הציבור מתקשה להבין את ההשלכות והמשמעות בפועל. אולי קשה לפעול כנגד לחצי בעלי עניין גם בנושאי סביבה וזיהום, וגם כאן - אז נוקטים בשיטת הסלאמי?

כל פעם מנסים להשיג החמרה באכיפה ובתקנות? עוד טיפה ועוד קצת - במקום פשוט להחליט סוף סוף...?

(להצטרף ל"יחד נסגור את חוות מזור" (דף המאבק בפייסבוק )

בסופו של דבר, לפעמים כשעושים מעט מדי ומאוחר מדי - כשיטת פעולה, זה עולה הרבה יותר משאבים וטרחה לכל הצדדים, כאן בנושא סביבה משלם את המחיר כל אחד מאתנו. כמו בקישון....נזכרו סוף סוף לקרוא לסדר לחיפה כימיקלים?  יופי, בוקר טוב ירושלים, מזל שנזכרתם. קשה היה לראות זאת גם לפני שנים כשזה ברור לכולם?

משרד ממשלתי אמור להוביל מודעות ואכיפה בעניין סביבה ולא מובל ומופעל בשל לחץ ציבורי וטענות שלא נעשים דברים מספיק ובזמן. ואם כולנו בעקבות הפרסומים נהיה מודעים יותר וננהג כמומלץ ויותר, האם באמת יש לנו סביבה תומכת ותשתית לחיות בצורה כזו ?

יהיו פקחים? החוק ישמור מזהמים גדולים וכבדים יקנסו בעונשים מרתיעים מאד ויפסיקו?   לא קל לאדם שמודע לנושאים אלה לחיות בסביבה ובזמנים מתועשים ומזוהמים ולשמור על עקרונותיו. אם הוא יהיה מודע יותר תסכולו יגבר, כי המציאות הקיימת מקשה על מי שרוצה להיות ירוק, מדוע אם אך לנקוט במקביל לפרסומים גם צעדים מעשיים בשטח לתמוך בו בפועל?

לדוגמא: אתם יודעים שאין מיכלי איסוף בטריות משומשות עירוניים בכלל בשום מקום? שרק כעת שנים רבות לאחר שהתעורר הצורך פה ושם התחילו לשים מיכלי איסוף מיוחדים לקרטונים?

שמיכלי איסוף לבקבוקים משומשים מרוקנים באזורים מסוימים לעיתים רחוקות והבקבוקים לפעמים מתגלגלים באזור?

שמי שרוצה פשוט לשבת עם קצת ירוק עצים כמעט ואין לו גנים ציבוריים ראויים?

שכל מה שיש שם זה דקלים מחורבנים ודשא זולל מים במקום עצים ראויים נותני צל - שאתרי טבע, דיונות הולכים נגנבים והופכים כבישים אפורים ובנייני בטון?

שהחוליגנים שמזהמים ומחבלים ברכוש ציבורי בשל שכרות אין עליהם אכיפה בכלל? שיש מקומות שממש אני מחפשת פח זבל בצידי המדרכה לזרוק משהו ופשוט אין?

אז על מה מדברים - אינני רואה רק את חצי הכוס הריקה, מאד מנסה ורוצה לראות את המלאה, מה גם שהאכפתיות היחסית של השר הנוכחי בודאי לעומת קודמיו בולטת ומורגשת.

ובכל זאת למה אני כותבת את זה? למה מרגישה ככה? האם אני לא מגזימה? אולי ציפיתי ליותר מדי?

אז אני מודה, מסע הפרסום הותיר אותי תוהה. מסתבר שאינני התוהה ה"מבולבלת" היחידה, ויש מי שבדעות חריפות הרבה יותר משלי,

מוזמנים לקרוא כאן  "מחאה" מזור לקופים בדף הפייסבוק של המשרד להגנת הסביבה".   זה נוגע לכולנו, לעתיד, לדור הבא, לעולם שאנו משאירים. אשמח להערות-הארות-דעות, האם אתם כמוני נשארתם תוהים, אם אתם נוטים לראות יותר את חצי הכוס המלאה כאן או הריקה, האם לכם התמונה ברורה יותר....?

המאמר הועלה במקור בבלוג אצלי כאן