ידע וידיעה מתוך פו הדוב 

ידע וידיעה
"כן, אני זוכר, אך כשאני משתדל להיזכר בהם, שוב אני שוכח הכל"
מתוך פו הדב של א.א.מילן בתרגום ו.ישראלית וא.ד. שפירא

אימון הוא מקצוע צעיר. רבים שואלים מה ההבדל בין מאמן ליועץ, למומחה, לפסיכולוג... אחד ההבדלים הוא בהתייחסות לידע וידיעה.
בתפיסת האימון הידע נמצא אצל המתאמן. אחת ממטרות האימון היא לאפשר למתאמן לפלס דרך גישה אל הידע הפנימי האצור בו ולהפוך את הידע לידיעה. ואז לנוע בחופשיות בין רכישת ידע מבחוץ ודליית הידע הפנימי.

מקטנות אנו למודים לרכוש ידע מחוץ לנו. אנו גדלים בסביבת דמויות סמכות המלמדות אותנו כיצד להתנהג ומה לעשות.
הורינו מלמדים אותנו, הגננת בגן, המורה בביה"ס, המרצה באוניברסיטה... כל אילו ועוד הן דמויות סמכות המשפיעות עלינו ידע.
תפקידנו הוא לפתוח את האוזניים לספוג את הידע העובר מהם אלינו (ולפלוט אותו בחזרה בשעת מבחן).
מתוך הרגל אנו נעזרים ביועץ, במדריך, במומחה....

דמותו של ינשוף בספר פו הדוב נותנת לנו הצצה על בעל הידע. ינשוף מוסר מידע ועובדות רבות בכובד ראש. רק שכל העובדות הללו לא ממש מתאימות למציאות של החיות. למשל, ידיעותיו של ינשוף לא עוזרות לו לפקוח את עיניו לעובדה ש"המצילה" שמצא ביער אינה מצילה לדלת אלא זנבו האבוד של א- יה...

באימון אנו מזמינים את המתאמן ללמידה מסוג אחר. המאמן מכוון את המתאמן למאגר הידע הפנימי.
איזו חוויה מרגשת היא המפגש של המתאמן עם תשובה משלו לשאלה שניקרה בו. זו השאלה שבשלה הגיע לאימון. בתחילה ציפה שהתשובה תגיע מהמאמן. במהלך האימון המאמן הפנה את הלקוח למצוא את התשובה המתאימה לו. היכן? אצלו. במאגר הידע האצור בו.
ואז הגיעה ההארה. קפיצת דרך. זה המפגש עם הידיעה.

שרה ארבל מדברת על הידע הרב האצור בכל אדם. ידע שצבר לאורך אלפי שנות אבולוציה והיסטוריה של האנושות. כל אחד מאיתנו נושא חלקיקי הידע הללו בתוכו.

עירית דורטל חברתי ללימודים, לחשה לי כי חז"ל אומרים שכשתינוק מגיח לעולם באים אליו מלאכים, מניחים אצבע על שפתי העולל ורומזים לו: "ששש....." טביעת האצבע נשארת על פניו בשסע שבין האף לשפתיים. כל חייו מבלה האדם הבוגר ומנסה להיזכר בידע ההוא איתו נולד ושכח.

בספר פו הדב מצאתי המחשות לנושא ידע וידיעה.

המספר א.א. מילן לומד מכריסטופר רובין כי לדב קוראים ויני פו.
"- ואני חשבתי שהוא ילד?
- גם אני - אמר כריסטוף רובין.
- - אם כן, הרי אינך יכול לקרוא לו ויני? הלא ויני הוא שם של ילדה!..."
" - שמו ויני פו. כלום אינך יודע מה פירוש פו?
- כן, כמובן. עכשיו אני מבין - מיהרתי לומר והריני מקווה, שגם אתם מבינים, שכן כל פירוש אחר לא תקבלו."
ובאמת לאחר זמן מצא מילן בעצמו את מקור השם פו:
"... כל אימת שזבוב היה יורד ומתיישב על חוטמו, אנוס היה פו לנשוף בו בפיו, בשביל להבריחו, ולכן - אני חושב, אם כי איני בטוח בכך, - ניתן לו השם פו".

מילן (המספר) מספר לכריסטופר על המתנות שפו וחזרזיר הביאו לכבוד יום ההולדת של א - יה החמור.
"ואני לא נתתי לו כלום? - שאל כריסטוף רובין בעצב.
- ודאי שנתת לו - אמרתי - אינך זוכר? הרי נתת לו...
- קופסת צבעים לצייר בהם ציורים.
- נכון.
- מדוע לא נתתי לו את הצבעים בבוקר?
- עסוק היית במסיבה שערכת לכבודו. הוא קיבל עוגה ושלושה נרות, שמו רקום עליה בסוכר אדום ו...
- כן, אני זוכר - אמר כריסטוף רובין."

כריסטופר רובין יוצא לחפש את הציר הצפוני. בדרך הוא מסתודד עם שפן.
"... רצוני לומר - בעצם - כוונתי, אולי אתה יודע מה צורה יש לו לציר הצפוני?
- מה? - אמר השפן, כשהוא מסלסל בפיאתו - אתה שואל אותי?
- ידעתי פעם, אך שכחתי כנראה - אמר כריסטוף רובין כלאחר יד.
- מוזר מאוד - אמר השפן - גם אני שכחתי כנראה, אף על פי שפעם ידעתי."

דרך אגב, מהו הציר הצפוני? ראו בפו הדוב את התשובה שכריסטופר רובין מצא. (עמ' 137).
איזה מורה יכול היה ללמד את כריסטופר רובין תשובה נאמנה יותר מזו שהוא מצא בעצמו.
הוא למד להכיר את כוח הרצייה שלו, למד להאמין באופטימיות.
למד להכיר בכוחו למצוא את התשובות לשאלותיו ולגלות את הידע האצור בתוכו.
למד לזכור את הידע ששכח.